ביום שבת בלילה דראקו התעורר. או יותר נכון, יום ראשון בבוקר. אחרי שהוא התהפך במיטתו במשך זמן לא ידוע, הוא החליט ללכת לחדר המועדון. הישיבה מול האח תמיד עזרה לו לנקות את הראש. הוא נכנס לחדר המועדון והתישב על הכורסא הקבועה שלו. לפתע הוא שמע רעש, והפתח בקיר הצינוק נפתח. הייתה זו אנבל, שיכורה, שהלכה ונתקעה בקירות. "אנבל!" קרא דראקו בבהלה, ורץ לתמוך בנערה השיכורה. הוא שם יד אחת מתחת לברכיה והרים אותה. דראקו הופתע לדלות שהיא לא שקלה כמעט כלום. הנער לקח את אנבל והניח אותה על הספה. הוא רץ לחדר השינה של בני השנה השישית והביא חולצה לבנה מכופתרת שלו. הנער אפור-העיניים הרים את אנבל בשנית ולקח אותה למקלחות. מוריד את בגדיה במהירות, משתדל שלא לבהות בגופה הערום, הכניס דראקו את אנבל אל מתחת לזרם המים. אנבל הייתה מן השיכורים השקטים. היא לא התלוננה יותר מידי, רק אל כך שהמים היו קרים מידי, ומיד נפלה אל זרועותיו של דראקו. הוא ניגב אותה במהרה, ולקח את החולצה שהוא הביא כדי להלביש בה את אנבל, כי בגדיה שלה היו מסריחים מאלכוהול. לפתע הסתכל דראקו על ביטנה של אנבל. היא הייתה שטוחה, ועצמות העגן שלה בלטו. הוא יכל לראות את בליטת הצלעות. 'למה היא רזה כל-כך? היא לא אוכלת אף פעם?' הוא חשב לעצמו, כאשר הוא שם עליה את חולצתו הגדולה, מעביר בדרך את ידו על עורה החלק והבהיר. הוא הרים אותה בשנית. הנערה קברה את ראשה בצווארו, ואז לפתע נשכה אותו קלות. "אנבל, מה את עושה?!" קרא דראקו. "סליחה. אני לא אעשה את זה ככה שוב..." היא אמרה בשקט, ובאותו רגע נישקה את צווארו. דראקו לא יכל שלא לחייך, כשהוא עשה את דארקו לחדר של בני השנה השישית [מאחר והוא לא יכל להיכנס לחדר הבנות], כשאנבל נישקה וליקקה את צווארו. הוא השכיב אותה על מיטתו, ונשכב לידו. "איפה היית, אנבל?" שאל דראקו. "במסיבה" היא ענתה. "איפה?" הוא שאל ואנבל גיחכה. "במועדון...בעולם של המוגלגים" השיבה אנבל, ומבלי שדראקו יכל להגיד כלום במקום לנשק רק את צווארו, היא עברה לנשק את הלסת שלו, ואז ליד השפתיים, ואז את השפתיים שלו ממש. דראקו, למרות שהוא לא רצה לנצל שיכורה, פשוט לא יכל לוותר על הזדמנות, ופתח את פיו, נותן ללשונה של אנבל להיכנס פנימה, ולשחק עם לשונו שלו. הנערה אפורת-העיניים השמיעה נהמה, וצחקוק, והתנצקה. היא תחבה את ראשה בחיקו של דראקו, ונרדמה מיד. דראקו חייך, והלך לישון גם הוא, כשהוא מחבק את אנבל.
|