הארי הביט במראה בדאגה. "בני! איך הגעת לשם?" שאל הארי. אך אלבוס השיב את אותה תשובה כל הזמן: "בבקשה תעזור לי" הארי פתח בריצה למשרדו של המנהל, הוא ראה מורה הולך למשרדו. "סליחה - אדוני- פשוט הבן שלי - הוא -" אך הארי לא סיים והמורה אמר- "אדוני, לך לביתך". הארי חזר למראה, לא היה שם אף אחד, אך הוא שמע קולות.
לא מתוך המסדרון. הוא היה שומם. הקולות אמרו -"כן, הוא מתאים, הוא יצליח" הארי התחיל לדאוג. זה לא היה קולו של אלבוס שאמר זאת. לא מעט דברים מדאיגים קרו מאז שהארי הגיע עם ילדיו להוגוורטס. הארי ניסה לחשוב איזה מקום בטירה יעזור לו לשחרר את בנו. מכל החדרים - גם הרעיונות הכי מוזרים - בחר בכיתת שינויי צורה. אולי בנו שינה צורה? לא. זה לא הגיוני. הוא הלך למשרדו של המורה לשיקויים. הוא החל לחטט במגירות עד שמצא פתק שבו היה כתוב: אני יודע. אני יודע שבבוא הימים תמצא את זה. וגם אותי. אני יודע. זה נמצא במגירה נסתרת. אני יודע שאתה תמצא את זה. סוורוס. לא היה כתוב מי הנמען ולכן הארי התבלבל. מה נמצא במגירה נסתרת? על מי הוא מדבר? הארי החליט להכנס למועדון גריפינדור ולישון במיטה שאמורה להיות של בנו. טוב נו, כנראה הארי יצטרך להאריך את הטיול.
|