וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

אני מצטער שלא יכולתי להעלות פרקים..

אבל בעקבות החופששש - תצפו להמון !

-----------------------------------

ב ו ם ! ! !

כרית פגעה בראשו של רון בשעת בוקר מוקדמת (4 לפנות בוקר).

"מה?", שאל רון מתוך שינה. הוא הרים את ראשו מעל הכר, הסתכל במלחמת הכריות שערכו

שותפיו לחדר לכמה שניות, וחזר בחבטה אל הכרית.

"רון, בחייך, תתעורר !", צעק נוויל וממקום מחבואו זרק על רון כרית. רון קם בצעקה,

עמד על המיטה, תפס את הכרית שעליה הניח את ראשו עליה, והשליך אותה על נוויל במלוא

העוצמה. נוויל, שעמד גם הוא על מיטתו עף על גבו מעוצמת הזריקה ונחת מאחורי המיטה.

"מי עכשיו ?!", שאג רון. אף אחד לא נראה שׂש כל כך להשליך עליו כרית. הארי ידע שהייתה זו טעות

מצד נוויל להשליך על רון כרית בעת שישן. כולם עצרו במקומם ולא משו משם עד שרון הכועס

אמר, "זהו ? אתם בטוחים שהפסקתם ? מצוין. עכשיו אפשר לישון בשקט."

עד השעה שמונה, אף כרית לא הושלכה בחדר.

"אאחח," אמר רון והתמתח, "ישנתי מצוין".

 "ולי עדיין כואב הגב מהכרית שלך, רון," אמר נוויל,וכשהתמתח, זה היה נשמע כאילו עשרות בועות

מתפוצצות בגבו. הארי ורון התלבשו במהירות וירדו אל חדר המועדון. שם חיכו להם הרמיוני וג'יני,

ויחדיו הם הלכו אל האולם הגדול, כדי לאכול ארוחת בוקר. רון ישב לצידו של הארי והרמיוני ישבה

מולם. משני צדדיה של הרמיוני התיישבו פרד וג'ורג', שעל פניהם נראו זקנים קטנים.

"מה עשיתם לעצמכם הפעם?", שאלה הרמיוני ומזגה לעצמה כוס שוקו קר.

"סתם," אמר פרד. "ניסינו להכין שיקוי מיוחד שמאפשר לך להתבגר בשנה.."

"ולמה לכם לעשות את זה?", שאלה הרמיוני.

"אממ," אמר ג'ורג', הסתכל לפרד בעיניים והמשיך, "הרמיוני, בואי נעשה עסקה קטנה. את אל

תשאלי שאלות ואנחנו לא נענה לך בשקרים. את יכולה להעביר לי בבקשה את החביתיות?"

הרמיוני, זעופה קלות, העבירה לו את החביתיות ולא דיברה איתם יותר במשך כל הארוחה.

כעבור חצי שעה, קמה הפרופסור מקגונגל ממקומה שבשולחן המורים, התקדמה לעבר שולחן בית

גריפינדור וחילקה לכל התלמידים את מערכת השעות שלהם לשנה.

"אוקיי, מה יש לנו כאן?", אמר הארי וחיפש את שיעוריו להיום.

"אממ, יש לנו תורת הצמחים, שיקויים, והתגוננות מפני כוחות האופל.. זה נראה די בסדר, לא?"

שאלה הרמיוני ובחנה את תגובות חבריה. "לא הרמיוני, זה לא בסדר ! יש לנו סנייפ היום !

איך זה יכול להיות בסדר?", אמרו הארי ורון.

"בסדר תירגעו, גם אני לא כל כך חולה על סנייפ אבל לפחות יש לנו היום שיעור עם לופין !", היא

הזכירה להם. הם סיימו לאכול ופנו אל השיעור הראשון שלהם, תורת הצמחים עם הפרופסור

ספראוט. בשיעור הזה הם למדו עם תלמידי בית סלית'רין. כשהארי ראה זאת במערכת השעות שלו

כבר נוצרה טינה בלבו כלפי השיעור. הם יצאו מבית הספר והגיעו אל החממות. פרופסור ספראוט

עמדה שם, מחוץ לחממות, וקראה, "תלמידי השנה השלישית לומדים השנה בחממה מספר 3".

החממות בהוגוורטס היו מסודרים על פי רמת הקושי של העבודה שם. בחממה מספר אחת העבודה

הייתה קלה מאוד- להשקות עציצים קסומים שהשתעלו לפעמים או פלטו מפיהם בועות וכדומה.

בחממה מספר שתיים רמת הקושי עולה וכעת צריכים להחליף את האדמה של העציצים וכו'.

בחממה מספר שלוש הם עדיין לא היו. התלמידים נכנסו אל החממה בשקט וביראה. כשולם כבר היו

בפנים, פרופסור ספראוט החלה את השיעור. "בוקר טוב תלמידים !", "בוקר טוב פרופסור ספראוט".

"השיעור נתחיל ללמוד על הדודאים. לפני שנתחיל, מישהו יודע מה אלו דודאים?-"

ידה של הרמיוני התרוממה באוויר. פרופסור ספראוט חייכה אליה.

"- כן מיס גריינג'ר?"

"הדודאים, פרופסור, הם צמחים מיוחדים מאוד אשר יכולים להפוך אנשים מאובנים חזרה, בעזרת

שיקוי כמובן."  הארי ורון, וכמותם התלמידים הקרובים להרמיוני ידעו מדוע הרמיוני מכירה את הצמח

(חוץ מהעובדה שהיא קראה זאת בספר). הרי שהצמח עזר לה בעצמה בשנה שעברה כשחדר

הסודות נפתח.

"מצוטט כמעט מילה במילה מספר הלימוד," אמרה פרופסור ספראוט. "עשרים נקודות לגריפינדור.

ועכשיו, בתוך העציץ אתם יכולים לראות את הדודאים בשלבם הראשון.."

המשיכה פרופסור ספראוט. אך הארי כבר לא כ"כ הקשיב לה; מחשבותיו נדדו אל שיעורם הבא.

אל שיעורו של לופין. הם הכירו, הארי ולופין. לופין היה אחד מחבריו הטובים ביותר על אביו ולכן בא

לבקרם בתדירות גבוהה. גם רון והרמיוני כשהגיעו לבקר את הארי בחופשים השונים ראו אותו והכירו

אותו.

בעוד הארי תוהה מה לופין ילמדם, פרופסור ספראוט חילקה אותם לקבוצות והם התחילו להוציא את

הצמחים השורטים, המרביצים, והצורחים מהעציצים.

אפשר בהחלט להגיד  שהוא לא ממש מחבב את השיעור הזה.

----------------

תגובותתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא