תאומות מתחלפות

הגעגועים הציפו את אנה ברגע שראשה נגע בכרית הקטיפתית.

היא שכבה בדממה במיטתה המפוארת שבמגורי הבנות שבמגדל גריפינדור, מקשיבה לקולות הנשימה של שלושת השותפות שלה לחדר וניסתה בכל כוחה למנוע מהדמעות לפרוץ.

היא ידעה שאם תיתן להן לפרוץ, היא לא תוכל להפסיק לבכות זמן רב.

שתיים מהשותפות שלה לחדר, היו נהדרות. שתי ילדות בשם איימי ולינדזי, שהכירו כבר שנים בזכות הוריהם שהיו חברים ותיקים. לאיימי היה שיער שחור וחלק שהגיע עד למותניה וללינדזי היו תלתלים קופצניים בצבע חום.

איימי אמרה לה שיש לה שיער מקסים, ולינדזי אמרה לה שהפיג'מה שלה מתוקה ושתיהן כיבדו אותה בסוכריות ברטי-בוטס שקנו ברכבת.

בקשר לשותפה השלישית, טוב, אנה הייתה עדיין מוטרדת לגבי ג'נה.

הן אמנם צחקו ודיברו והסתדרו מצוין לאורך כל הסעודה, אבל אנה הרגישה שזה היה בעיקר בגלל האווירה הנלהבת והשמחה שמילאה את כל אוכלי הסעודה.

היא עדיין הרגישה שמשהו משונה לגביה. היא מעולם לא הכירה שתי ילדות שנראות בדיוק אותו הדבר ומעולם לא פגשו אחת את השנייה.

אבל יותר מכל, אנה התגעגעה לאימה נואשות.

רק המחשבה על ביתה החמים והבטוח בלונדון, מכורבלת במיטתה עם שמיכות הפוך עם דוגמת הכוכבים, שותה את ספל השוקו החם שאמא, שישנה בקומה מעל, הביאה לה, עוררה בה געגועים בלתי נשלטים.

אנה הביטה בשעון הקיר בצורת ינשוף שהיה תלוי מול מיטתה. השעה הייתה רק עשר. הלילה עוד היה ארוך.

אנה חשבה כמה הייתה רוצה לקבל את המכתב מאמה עכשיו. היא ידעה שתקבל אותו רק מחר בבוקר, בזמן ארוחת הבוקר באולם הגדול. אבל הבוקר נראה כל כך רחוק, כאילו אף פעם לא יגיע...

אנה חשה בדמעה קטנה שהצליחה לעשות את דרכה לעינה.

בלית ברירה, הכריחה את עצמה לקום וללכת לעבר מזוודתה. בתוך המזוודה הייתה טמונה תמונה שלה ושל אמה. היא הבטיחה לעצמה שלא תסתכל בה אלא אם כן תחטוף התקף געגועים עז. טוב, זה היה התקף געגועים לכל דבר, שיכנעה את עצמה אנה בעודה הולכת לעבר המזוודה בנחישות.

אבל משהו גרם לה לעצור ליד מיטתה של ג'נה, שהייתה שרויה בשינה עמוקה.

היא תהתה, אם תסתכל עכשיו בפרצופה של ג'נה, האם הוא עדיין יהיה כל כך דומה לפרצוף שלה? אולי, כשג'נה לא צוחקת או מדברת, היא בכלל לא דומה לה?

אנה רכנה לעבר פרצופה של ג'נה הישנה. ואז, רכנה עוד קצת, כמנסה לראות קצת יותר בבירור את פניה מבין החשיכה שעטפה את החדר.

היא כמעט רכנה יותר קרוב, כששתי עיניים בהירות נפקחו ונעצו בה מבט מופתע.

"אההההה!!!" צרחה ג'נה וגרמה לה ולאנה לזנק ממקומן.

"מה לעזאזל חשבת שאת עושה?!" קראה ג'נה בכעס.

"אני מצטערת! אני רק-"

"הבהלת אותי עד מוות!"

"לא התכוונתי, פשוט-"

"למה את לא ישנה בכלל?"

"אני...אוי, אוף..." אנה הרגישה כאילו כל הכוחות שהיו בה אוזלים, והדמעות כבר לא איימו לפרוץ מעיניה, אלא פשוט פרצו מהן.

היא קרסה למרגלות מיטתה של אנה ופרצה בבכי.

"אני פשוט מתגעגעת לאמא שלי" פלטה אנה בלי לחשוב והמשיכה בבכי.

ג'נה נאנחה. יופי, עכשיו ג'נה תחשוב שהיא תינוקת. היא בטח תספר הכול לאיימי וללינדזי, מחר. אולי אפילו לסיימון ואריק ואיאן.

אך להפתעתה, ג'נה התיישבה לצידה של אנה והסיטה קצוות שיער מפניה.

"אבא שלי תמיד אומר שהלילה הראשון הוא הלילה הכי קשה".

ג'נה לא ידעה למה היא כל כך נחמדה לילדה הזאת, אנה.

אמנם הן היו בסדר בזמן הסעודה, אבל היא עדיין חשדה בה, ובעיקר כעסה על כך שנראתה בדיוק כמוה.

אבל משהו, כוח חזק מג'נה, כאילו לא הסכים לנתק את הקשר הלא ידוע בין שתי הילדות.

"אבל הוא תמיד אומר שאם הצלחת לעבור את הלילה הראשון, כבר תצליח לעבור את כל אלו שיבואו אחריו" אמרה ג'נה לאנה המעודדת.

"אני יודעת. אני סתם מתנהגת בתינוקיות" מלמלה אנה.

"לא, את לא. גם אני מתגעגעת לאבא שלי מאוד " אמרה ג'נה והושיטה לאנה מטפחת כדי שתנגב את אפה הזולג.

"איפה את ואבא שלך גרים?" שאלה אנה וקינחה את אפה בקול רם.

"האמת שאנחנו גרים בארצות הברית, בקליפורניה" אמרה אנה וחייכה.

"באמת? אז מה את עושה בהוגוורטס? יש לפחות שלושה בתי ספר לקוסמים בארצות הברית, לא?" שאלה אנה בהפתעה.

"כן, כמעט הלכתי לאחד מהם, אבל בסופו של דבר אבא החליט לרשום אותי להוגוורטס במקום" אמרה ג'נה.

"למה?" שאלה אנה.

"טוב, אבא שלי עבר לארצות הברית רק בגלל דברים של העבודה. הוא בכלל גדל באנגליה והוא תמיד סיפר לי על כל החוויות שלו מהוגוורטס. המקום הזה ממש השפיע עליו, והוא תמיד רצה שגם הילדים שלו יילכו לפה. אז נכון שלקחת את מפתחי המעבר האלו זה עסק די יקר, כי זה מפתח מעבר מארצות הברית לאנגליה, אבל אבא אמר שחשוב לו שאני אלמד בהוגוורטס" אמרה ג'נה.

"הוא כבר לקח מפתח מעבר בחזרה לארצות הברית?" שאלה אנה.

"כן, עשרים דקות אחרי שהרכבת התחילה לנסוע להוגוורטס" אמרה ג'נה וחייכה.

"את אמריקאית? בכלל אין לך מבטא" צחקה אנה.

"חייתי באנגליה עד גיל תשע. אני חיה בקליפורניה רק שנתיים, עוד לא הספקתי לרכוש מבטא אמריקאי ראוי" אמרה ג'נה.

"אבל אני יכולה לחקות לך מבטא של אנשים מקליפורניה" אמרה ג'נה ומיד פרצה בשלל חיקויים למבטא של אנשים מקליפורניה, שגרמו לאנה להתגלגל מצחוק. רק בעזרת נס איימי ולינדזי לא התעוררו מכל הרעש.

"וואו.. השעה כבר אחת עשרה" אמרה אנה כשהביטה בשעון הקיר.

"בואי נלך לישון. אנחנו לא רוצות להיות עייפות ביום הראשון שלנו בהוגוורטס" אמרה ג'נה.

"אהמ.. ג'נה?" אמרה אנה כשג'נה והיא קמו מהרצפה.

"כן?" שאלה ג'נה ופיהקה שלא מרצונה.

"יש לך אחים או אחיות?" שאלה אנה.

"לא, זה רק אני ואבא. ההורים שלי התגרשו כשהייתי תינוקת ונשארתי רק עם אבא" אמרה ג'נה.

"מצחיק.. גם ההורים שלי התגרשו כשהייתי תינוקת, אבל אני נשארתי רק עם אמא" אמרה אנה.

לרגע ארוך שתי הבנות הביטו אחת בשנייה.

"יש לך תמונה של אמא שלך?" שאלה ג'נה

"יש לך תמונה של אבא שלך?" שאלה אנה באותה שנייה ממש.

"כן!" אמרו שתי הבנות ביחד.

ולפני שהספיקו לחשוב, כל אחת קפצה לעבר המזוודה שלה, מחפשת אחר תמונה.

שבע תגובות להמשך (:

הפרק הקודם		הפרק הבא