החיים קשים שאתה בן 15 וחצי

לפני הכל,

הייתי רוצה להודות לכם על כל הקריאה והתגובות. כל פעם שאני רואה שדירגו, או המליצו או הגיבו או רק הצפיות עלו, אני מאושרת.

אז באמת כשאתם מגיבים לי זה נותן לי הרבה כוח לכתוב.

אז תודה לכם. אני מקווה שתמשיכו לקרוא את הפאנפיק ותהנו. (:

"קדימה! לכי ודברי איתו!" צרחה רוקסן אל תוך אוזני לאחר שהצביע על הבחור הגבוה עם השיער הכהה שלטש בי מבטים.

"אני לא יכולה!!" צרחתי בחזרה. אני לא רגילה ללכת למועדוני מוגלגים. או למועדונים בכללי.

בדרך כלל אני הולכת למסיבות השכבה של ג'יימס, או משהו בסגנון. חיי החברה שלי לא מזהירים. בלשון המעטה.

זה היה מקום מאד רועש, ולאחר שרוקסן הראתה לברמן את תעודת הזהות המזויפת שלה, היא שתתה די הרבה. לא שזה השפיע על הפרחול'ההקטנה (מילה של אמא).

"תראי את ניקי!!" היא המשיכה לצרוח כאילו אני קשת שמיעה, ותוך כדי החוותה בידה אל ניקי, שעמדה ודיברה עם 5 בנים מזילי ריר.

"לא כולנו משוחררים כמוה!!" אמרתי בכעס.

רוקסן החמיצה פנים.

באמת רוקסן?! את מחמיצה פנים? אוקיי. זה מספיק.

בהתחלה, הן התייחסו אליי כמן אל בובת ברבי פגומה, והחלקתי. אמרתי, 'וואלה, אולי הן רק רוצות לעזור.'

הן הביאו אותי לחור המטונף הזה, ואמרתי 'תרגעי רוז.. הן בסך הכל רוצות שיהיה לך טוב.'.

אבל זהו זה. הן יכולות להלביש אותי הכי יפה שיש, אבל ממני עד לפלרטטנית חובבת, יש דרך ארוכה. ארוכה מאד.

"אולי די?! זה כבר מוגזם.נמאס לי להיות דפוקה רק בגלל סושי דפוק!!" צרחתי על רוקסן.

"מה?! על מה את מדברת?! סושי?!? איזה סושי? רק רציתי להציע לך את זה," היא אמרה והצביעה על כוסית קטנה עם נוזל צהבהב בריח שתן למורים.

ועכשיו זה השלב שמנסים לשכר אותי. יופידידו.

"אין לי כוח להתחיל לרקוד על שולחנות חסרת חולצה," אמרתי לה ביובש.

"יש אותך ביותר צינית?" היא שאלה בחיוך עוקצני.

"אני חושבת שזה השלב שאני בשיא של הציניות מפה זה רק ילך וירד."

"את כל כך מצחיקה," היא בעטה בי בקלות.

"את כל כך חמודה," ציינתי.

"לשתות. לפרלרטט. לשכב." היא אמרה מילה אחר מילה.

"לשכב? את רצינית?" שאלתי כשעיניי מצומצמות.

"בואי נתחיל בלשתות?" הציעה.

"רק תזכרי שאת צריכה להסביר לאבא שלי למה אני מקיאה את עמקי נשמתי כשנחזור הביתה." חייכתי ברשעות.

"זה יהיה בסדר," היא אמרה ודחפה אל תוך גרוני את המשקה החריף. היא דוחפת לגרון שלי יותר מדי דברים היום.

מצד שני, היא גם דוחפת את האף שלה לחיים שלי. משחק מילים.

לאחר שהתחושה הנוראית של הצריבה בגרון, הגיעה התחושה החמימה והמרגיעה שגורמת לי לחייך בסיפוק ולהרגיש שאני רוז שונה.

הרבה יותר משוחררת, זורמת וכיפית.

"מה את אומרת על ללכת ולפלרטט עם החמוד הזה?"היא הציעה בשובבות.

"אוי תעזבי אותי," נאנחתי.

"רוז! תלכי ותדברי איתו." היא אמרה בכעס הולך וגובר.

היא צריכה ללכת לסדנה לשליטה בעצבים. זה יקל עליה.

"טוב טוב. אני הולכת," מילמלתי ומצאתי את עצמי גוררת רגליים לכיוונו של הבחור בעל השיער הכהה, שלבש בגדים כהים- כמה יוצא דופן.

"אממ.. היי?" מילמלתי לרצפה, ותוך כדי שמתי לב למסטיק שהיה דבוק עליה.

"אה? היי?" הרגשתי שהוא מחייך והרמתי את עיניי, ופגשתי את עיניו שהיו גדולות ובהירות.

"אני.. אמ... רוז?"

"את בטוחה שאת יודעת איך קוראים לך?" הוא צחק ואני הסמקתי בחדות.

איך ניקי שומרת על כזה קור רוח?!

בזווית עיני ראיתי את רוסן מביטה בי. היא לא נראתה מרוצה.

"אני מייק." הוא אמר והמשיך לצחקק.

"היי, מייק," אמרתי בביישנות.

אתם יודעים, אם הייתי יכולה לדבר עם בחורים כמו שאני מדברת עם רוקסן וניקי, ללא ספק היה לי כבר חבר.

"אני אוהב את השיער שלך, תמיד אהבתי שיער ג'ינג'י," הוא אמר ולקח אל מאחורי אוזני קצוות שיער סוררת.

פלירטוט?! מגע אינטימי?! מה קורה פה?!

"אוה.. אני.. אה.. אף פעם לא אהבתי את השיער שלי," אמרתי בכנות.

"אני חושב שהוא ממש יפה, ומתאים לך." החמיא מייק.

"תודה," חייכתי בקצת יותר ביטחון.

"אז, רוז, בת כמה את?" הוא שאל.

הבנתי שזה הזמן לשקר. הוא נראה לפחות בן 19, ואני לא יכולה להגיד לו לגביי גילי האמיתי.

"לפני חודש מלאו לי 18." שיקרתי.

"את נראית 15." הוא הודה.

"כן.. אף פעם לא הייתי גבוהה יותר מדי, ובן כמה אתה?" עכשיו היה תורי לשאול.

"19," הוא חייך. בול פגיעה!

פחות או יותר במשך כל הערב, אני ומייק דיברנו. סיפרתי לו שאני פה בגלל שהגעתי עם דודים שלי לחופשת הקיץ, ועכשיו אני נוסעת אל העיר שלי.

הוא נראה מאוכזב, אבל כשרוקסן סימנה לי לבוא כי כבר צריך ללכת, הוא הביא לי את המספר שלו ואני חייכתי בהקלה.

הוא התקרב אליי, ואני התקרבתי אליו, והתנשקנו קצרות. בלי לשון.

שלושתינו יצאנו מהמועדון באדישות, וכדלת נטרקה, ניקי ורוקסן צרחו והתחלנו לנתח את האירוע כולו.

לאחר שהגענו הביתה וחטפנו נזיפות מאמא ואבא כי איחרנו בחצי שעה, מיד נשכבנו במיטות ואת האמת?

איך שעצמתי את עיניי, נרדמתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא