כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

תהנו~

ראש בית רייבנקלו.

בלטריקס קיללה בשקט.

"אין לכם בושה?" הוא צווח. "כל צוות בית הספר רודף אחריכם!" (שקרן; הפרופסור להתגוננות היה ישן כשהגענו אליו...)

"לא די בכך ששוטטתם לאחר כיבוי אורות, גם ברחתם מחדרו של השרת, ועכשיו אתם כאן...! אני מאוד מקווה שהצלתם את העולם, אחרת ההתנהגות הזאת תזכה אתם באינספור עונשים!"

'תעניש,' חשבה בלטריקס. 'אני מקווה שהעונש של ילדת-הפנקייקים הזאת יכלול ספורט.'

"אה, פרופסור, מישהי באמת חשבה שהיא תוכל לשנות משהו בעולם, או יותר נכון, מישהו..." הוא לכסן מבט לעבר בת זוגתו.

"אתה מתחכם?!"

"לא, ממש לא." הצטנע רודולפוס. "אתה צודק, פרופסור. תעניש אותנו. אנחנו נלך עכשיו ל-"

"למשרד שלי. וכדאי שתתכננו הסבר טוב בדרך; התנצלותך לבדה אינה מספקת כלל וכלל."

"פרופסור, אה- לא עדיף שנדבר על זה מחר?"

"אדוני הצעיר, אני מזכיר לך שמצבך אינו מאפשר ויכוח! הזהרתי אותך בשבוע שעבר שעוד תעלול קטן מצידך יביא להשלכות חמורות ביותר. עדיף שתשתוק. ואת,עלמתי הצעירה-" הוא פנה לדמות הצעירה בנפש בלטריקס. "בך אני ממש נכלם. את מכולם...! ממך לא ציפיתי להתנהגות שכזאת!"

'עוד דבר משותף ביני לבין הפוץ המתבגר הזה: שנינו חתיכים ושנינו מופרעים.' רודולפוס חשב לעצמו, והחל לחבב מעט יותר את הנער המגלם את דמותו.

'אני אהרוג את רודולפוס על החננה-הכל-כך-לא-אני הזאת!' הייתה המחשבה המנחמת ביותר של בלטריקס (ותאמינו לי, אתם לא רוצים לדעת מה היו המחשבות הפחות מנחמות).

בלית ברירה, ובחוסר תירוצים בלתי-אופייני, הם הלכו אחרי ראש בית רייבנקלו.

"עוד חמש דקות." רודולפוס לחשש לתוך אוזנה של בלה.

"נמחק לו את הזיכרון." בלטריקס ניסתה לשמור על שלוות נפש.

"מסוכן מדי- הוא חזק. תחשבי על תירוץ שישחרר אותנו משם בתוך פחות מחמש דקות, בלה."

"הדמות שנתת לי גרועה בזה, אתה יודע. קשה לי להתחבר..."

"אז תתאמצי! חבל להרוג אותו, האדון אמר בפירוש שעדיף שנימנע ממקרים כאלה."

"אז תחשוב אתה על משהו!"

"אבל את המוח, בלה-"

"-למה תמיד אני זאת שמצילה אותנו מהכל?-"

"-בלה-"

"-נמחק לו את הזיכרון, וזהו!-"

"-בלה-"

"-אתה אל תגיד לי 'בלה'!"

"-בלה, אני לא מרגיש טוב..."

"לא מרגיש טוב, גם כן תירוץ. ואנשים עוד קוראים לראש הקטן שלך מוח." היא לגלגה, אך לפתע גם היא חשה זאת; גופה נעשה כבד, וראשה הסתחרר. אט אט כוכבים החלו להציף את עיניה.

והיא ידעה שזה לא בגלל שהשפעת השיקוי הפולימיצי עומד להיגמר- זה מעולם לא קרה לה קודם.

לפחות היא לא תצטרך לתת כעת דין וחשבון למורה הזה בהוגוורטס.

היא לא ידעה ש"דין וחשבון למורה הזה הוגוורטס" הולך להיות הקטן שבצרותיה.

היא התעלפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא