אל העבר הלא מוכר

או שהעולם השתגע, או שהבחורה שמולה היא אמא שלה. היא דמתה לה כל כך, אבל היא הייתה צעירה מדי. אמא שלה בשנת 2010 לא בת ארבעים ושבע! זה לא הגיוני לחלוטין! כמובן שהיא לא פגשה אף פעם את אמא שלה ואבא שלה – ג'ייק – בן חמישים. אולי כן היה היגיון...

השיער של מירנדה היה בלונדיני מתולתל. תיחנק דיוויד מקלאו! יופי, אותם שמות משפחה.

מירנדה מקלאו התקרבה אל הקים, שחששה גבר מרגע לרגע. היא פחדה. מי היה רוצה לדעת עד כמה אימו הייתה יפה כשהייתה צעירה ועוד אחרי שנטשה אותך? אף אחד. חשבה קים.

"מירנדה מקלאו, שנה חמישית. היא מדריכה ברייבנקלו. אבל עד כמה שהיא חכמה, היא מתפרעת עם נער משנה שישית מסלית'רין בשם רגלוס בלק, אחיו של סיריוס בלק." קולה של לילי זמזם באוזנייה של קים. היא התאמצה להקשיב – היא חייבת להקשיב! זה מידע שהיא תצטרך. אולי סוף-סוף תגלה לאן נעלמה.

"נראת טוב." לחשה קים.

"לא יותר טוב ממך." קולו של סיריוס היה שקט ופלרטטני. סיריוס בלק הזכיר לה את ג'וש. למה כל מי שפה חייב להזכיר לה מישהו מהעתיד-הווה שלה?

"מה שתגיד סיריוס, לדעתי היא נראת יותר טוב ממני." לחשה לעברו.

"אז את לא מודעת לכמה את יפה." קים גלגלה את עיניה. לילי ספרה לה בסמטת דיאגון על כל אחד מבני החבורה. אבל היא לקחה גם מסקנות ממה שאמילי אמרה לה וחיברה הכול.

לפי לילי, ג'יימס הוא פוץ יהיר ומתנשא , שלא רואה מעבר לזנב המטאטא שלו. והוא יקלל כל אחד מתי שבא לו ישבור את החוקים; סיריוס הוא הזונה ממין זכר בבית הספר. כל בת בסופו של דבר הגיעה למיטתו של סיריוס, חוץ מהבנות שמעריצות את ג'יימס. לדעתה, סיריוס הוא ילדותי ומעצבן לגמרי.

רמוס לעומתם חמוד ועדין ונורא חכם. הוא חולה המון, אבל חוץ מזה הוא לא דומה לג'יימס וסיריוס בכלל ומזל שכך.

הכי מוזר הוא פיטר, הוא לא נראה ולא נשמע ממש, יותר כמו מעריץ קטן של ג'יימס וסיריוס, הולך עיוור אחריהם.

לפי דבריה של אמילי, ג'יימס בכלל לא פוץ יהיר, היא הייתה עושה אותו במקום אם לילי לא הייתה. היא אמרה שאיך שהוא מתנהג ללילי זה מכמה סיבות:

האחת, הוא לא יודע איך להתחיל איתה אז הוא מנסה להשיג את תשומת הלב שלה בצורות שיפגעו באחר, למרות שלילי לא אוהבת את זה.

השנייה, שהוא אוהב לראות אותה מתלהטת, ואז העיניים שלה נוצצות והשיער שלה בוער בצורה שקוסמת לג'יימס. כמו כשאת מתרגזת ממש על ג'ים והעיניים שלך הופכות לשחורות מפחידות והשיער הברונזה-נחושת שלך נדלק בצורה מפחידה. זה לפחות לפי התיאור של ג'וש.

סיריוס לדעת אמילי, הוא דיי מסכן, הוא לא אוהב את דרך החיים של משפחתו ועבר לחיות עם הפוטרים. המשפחה שלו השילו אותו מעץ המשפחה והוא תמיד רב איתם ודיי מסכן. הוא ניסה להוציא את אחיו מזה, אבל לא כל-כך הלך לו. בגלל היותו בלק וזה, הוא לא מסוגל לאוהב מישהי בצורה חזקה כמו ג'יימס. וכמובן שכל ההצגה של הנער המחייך והכול זה הרוב הצגה כדי להסתיר את העוגמה שהוא חש בפנים.

רמוס הוא ממש חמוד, ואמילי הסכימה עם לילי לגבי שהוא לא דומה לג'יימס וסיריוס ששוברים את החוקים, הוא דיי מקפיד – טוב, חוץ מלילה של ירח מלא.

בנוגע לפיטר, אמילי אמרה שאם היא תפגוש אותו יום אחד – רק אם תגיעי לגיהינום אמי, מה שלא יקרה בזמן הקרוב.– היא אישית תהרוג אותו. בוגד מסריח, וזה מילותיה המדויקות של אמיליה פרקר.

"אל תצפה שאגיע למיטה שלך סיריוס, יש לי חבר." אין לה חבר, אבל היא לא הולכת להיות מעדר המעריצות של שני שחקני הקווידיץ' הכי טובים בהוגוורטס.

"אני לא מצפה ממך כרגע כלום." טוב, יש גבול והוא נחצה. לקים זה קצת נמאס, אז היא דרכה בחוזק על רגלו של סיריוס, שהתאמץ לא להוציא ציוץ של כאב. הספיקה לו הצעקה אחת.

"אל תצפה גם במהלך השנה, מי יודע, אני עלולה להעלם במהירות לפני שתספיק בכלל להגיד 'בשם החזיר של מרלין.' " אמרה קים ברשעות. לך תדע מתי אחזור לעתיד-הווה, אם בכלל.

ג'יימס בינתיים ניסה לקבל את תשומת ליבה של לילי, שהתעלמה ממנו ודברה עם מירנדה.

"למרלין היה חזיר?" שאל סיריוס בתמימות. קים רק נאנחה על טיפשותו.

-

אחרי שלילי, קים ומירנדה הוצאו מחדרו של המנהל, –ובשנייה אחרי זה שמעו את הצעקות של האישה המבוגרת- הן הלכו אל חדר המועדון של רייבנקלו.

"אני מצטערת לילי," אמרה מירנדה. "אבל לא תוכלי לבוא איתנו מעכשיו." לילי הנהנה. היא ידעה שברייבנקלו החוקים יותר מוקפדים. כמובן ששמה אין חיות פרא בשם ג'יימס פוטר וסיריוס בלק.

"זה בסדר, קים את תסתדרי?" קים חייכה והנהנה. "את תכירי שמה חברה קרובה שלי, ליסה צ'ייס. בן דודהּ לומד בגריפינדור שנה חמישית."

"אני מכירה אותו, טייסון צ'ייס, לא?" לילי הנהנה. "הוא היה אמור להיות גם ברייבנקלו, אבל כנראה שיש לו יותר אומץ משכל." מירנדה צחקקה.

"מזכיר לי כמה בנים." מלמלה לילי וקים פרצה בצחוק.

"טוב, נתראה לילי." אמרה מירנדה, כשפנתה אל המגדל המערבי ביחד עם קים. לילי הביטה אחריהן לכמה דקות עד שנעלמו ואז פנתה לכיוון מגדל גריפינדור.

השקט ששרר בין השתיים היה מעצבן ומביך. קים בעיקר הסתכלה על הדרך, מנסה לזכור כמה שיותר פרטים כדי שתוכל להגיע יותר בקלות אל חדר המועדון.

"מאיפה הגעת?" קולה ההססני של מירנדה נשמע.

"מאמריקה, קליפורניה." עיניה של מירנדה נפקחו בתדהמה.

"זה ממש רחוק. הגעת באבקת פלו לפה?" קים רק משכה בכתפיה.

"אין לי מושג איך הגעתי לפה, לילי, ג'יימס וסיריוס מצאו אותו." למשמע שמו של סיריוס מירנדה עיוותה את פניה.

"בוגד הדם." קים הביטה בה בהפתעה.

"אין לי בעיה עם בוגדי דם. אם לדעתך להסתובב עם מוגלגים, בני מוגלגים או חצויי דם זה חטא, אז את דיי מעליבה אותי ואת לילי אוונס." מירנדה גיחכה.

"עכשיו אני מבינה למה שמו אותך ברייבנקלו. ברוכה הבאה." אמרה בחיוך קל. אבל תשובה לדבריה של קים היא לא ענתה.

מירנדה החלה לעלות במדרגות ספירליות, וקים בעקבותיה. 

רגלוס בלק. שם המשפחה של ג'ים הוא בלק, יכול להיות שהוא אביו? יש רק דרך אחת לברר וזה לבדוק. אבל הסיכויים לבירור היו קלושים, כי זאת השנה האחרונה פה בהוגוורטס שלה –למרות שהגיעה רק עכשיו- ושנה החמישית של מירנדה. מה שאומר שעד שמירנדה תגיע לשנתה השביעית, קים אולי תהיה כבר בעתיד-הווה. אולי.

"קים הגענו." אמרה מירנדה, מניחה את חפציה של קים על הרצפה. קים עשתה כמוה ורק הסתכלה על הדלת שניצבה מולה. זאת הייתה דלת עץ ללא ידית או מנעול מסוים, רק מקוש שנראה כמו עורב, העשוי מברונזה.

"רוצה לענות על החידה?" שאלה מירנדה ואחזה במקוש, והקישה פעם אחת על הדלת. העורב התעורר לתחייה.

"השעה שבה מתחלף היום והלילה?"

"יודעת?" שאלה מירנדה בהתגרות וקים רק חייכה חיוך ממזרי.

"דמדומים."

הדלת נפתחה.

הרעש ששרר בחדר המועדון נדם וכולם הביטו אל קים, שנהייתה נבוכה. מביטים בי כאילו אני הפלא החדש.

נערה אחת התקדמה לעבר קים בחיוך עדין. שערה היה חלק ושחור, שנאסף בסרט כחול בהיר שתאם לעיניה.

"נעים מאוד," אמרה הנערה, מושיטה את ידה לעבר קים בחיוך מזמין. "ליסה צ'ייס. את בטח קימברלי ווטסון. לילי סיפרה לי עלייך." קים לחצה את ידה והמבוכה פגה. תודה לילי.

"נעים מאוד. תקראי לי בבקשה קים."

"בואי תכנסי קים." אמרה, מפנה את דרכה. היא הוציאה את שרביטה, מצביעה על חפציה של קים.

"וינגרדיום לביוסה." החפצים התרוממו באוויר.

"בואי אחרי." אמרה ליסה צ'ייס לקים, שהחלה ללכת בעקבותיה לעבר מגורי הבנות, כשהחפצים מרחפים מלפניהן.

-

"אז מאיפה הגעת, קים?" שאלה ליסה צ'ייס, כאשר עזרה לקים למקם את חפציה. קים הניחה את אחת החולצות החדשות שקנתה על המיטה, מביטה בליסה צ'ייס.

"אמריקה, קליפורניה." ליסה צ'ייס רק חייכה. "אני יכולה לשאול אותך משהו?" ליסה צ'ייס הנהנה.

"איך לקרוא לך? צ'ייס או ליסה?" ליסה צ'ייס פרצה בצחוק.

"אני מעדיפה ליסה, צ'ייס זה שם של בן. מספיק שהמורים קוראים לי העלמה צ'ייס, זה נשמע מוזר." קים חייכה. לילי צדקה, ליסה באמת נערה נחמדה.

"שלום!" קראה נערה בעלת שיער חום בהיר גלי, שנכנסה בחיוך ענקי אל החדר. "אני אנבת' ג'קסון ואת בטח קימברלי ווטסון, נעים מאוד!" החיוך על פניה של הנערה לא ירד לרגע. היא חיבקה את קים. "עיניים יפות." קים הסמיקה. ליסה רק גלגלה את עיניה.

"בחייך אנבת', עזבי את הילדה, רק עכשיו היא הגיעה ואת כבר מתחילה עם השיגעונות שלך." קים הביטה באנבת' ג'קסון. עיניה היו חום-שוקולד. כל אחד מזכיר לי פה מישהו מהעתיד-הווה שלי. לעזאזל, היא מזכירה את אמילי.

"תקראי לה אנבת', קים. אין צורך בשמות משפחה כל כך ברייבנקלו, אנחנו משפחה אחת." קולה של ליסה החזיר את קים למציאות. אם אפשר לקרוא למקום הזה מציאות.

"אז מה קים, יש לך חבר?" קים הביטה לעבר אנבת' בהפתעה. על פניה לא היה שום חרטה.

"אנבת'!" גערה בה ליסה. אנבת' רק צחקקה.

"לא, אבל אני כן מחבבת מישהו."

"הוא חתיך?" קול נוסף הצטרף לשיחה. ליסה גנחה. נראה שבנות שנה שביעית חסרות בושה. חוץ מליסה.

נערה נוספת נכנסה לחדר. שיערה השחור היה מסופר בתספורת קארה, ועיניה תאמו לעיניה של ליסה. היא הייתה דומה לליסה. תאומות.

"אם הוא היה חתיך לא הייתי מחבבת אותו, נכון?" הנערה גיחכה והתיישבה במיטה שמול מיטתה של קים.

"קים תכירי, זאת אחותי ורוניקה. אבל תקראי לה רוני, או ניקה." חיוך ממזרי עלה על פניה של ליסה וורוניקה זרקה עליה כרית כחולה.

"זה ניקה, לא רוני! את גם יכולה לקרוא לי רו, זה גם בסדר." קים הנהנה.

"טוב, עכשיו אחרי שהכרת את כולנו, הכרת את הקונדסאים?" אמרה אנבת'. קים גיחכה.

"בואי נגיד שסיריוס בלק לא הולך להרפות ממני כל כך מהר." שריקה נמוכה נשמעה מצד אנבת'. "נדמה שהוא רוצה שאכנס לרשימה שלו." הפעם ליסה גיחכה.

"הקונדסאים האלו הם מטרד אנושי!" קראה ליסה וורוניקה חייכה חיוך ממזרי.

"אולי זה קשור שאת במקרה מחבבת את רמוס לופין?" סומק הופיע על לחייה של ליסה ואנבת' צחקקה.

"ל-לא! רמוס הוא רק ידיד שלי!"

"אהא." אמרו ורוניקה ואנבת' והחליפו מבטים. ליסה נתנה בהן מבט כועס.

"ליסה, תעזרי לי לסיים לסדר בבקשה." אמרה קים, מצילה את ליסה מהצקות של הנערות שצחקקו להן בהנאה.

"בסדר." היא שלחה אל קים מבט תודה.

ורוניקה ואנבת' יצאו מהחדר, ממשיכות לרכל על הקונדסאים ואהבתה של ליסה אל רמוס. ליסה רק הסמיקה שנית וגלגלה את עיניה.

"זה בסדר לחבב ידיד שלך ולא לומר לו." אמרה קים, בזמן שהניחה את החולצה האחרונה במקומה. "אני גם מחבבת את ידיד שלי, -טוב, יותר ממחבבת- ואני לא אומרת לו."

"את חושבת שכדי לי לספר לרמוס מה אני מרגישה?" שאלה ליסה בהססנות. ברור שלא היה לה מושג במערכות יחסים.

"תני לי לברר קודם, אני הולכת להסתובב עם הקונדסאים ולילי הרבה, יש לי עבודה לעשות שמה." ליסה הביטה בקים בשאלה.

"לשדך בין לילי אוונס וג'יימס פוטר." פרץ צחוק נשמע מצד ליסה. "את חושבת שזה בלתי אפשרי, אבל אני מוכנה להתערב שעד סוף השנה לילי אוונס תהיה חברתו של ג'יימס פוטר."

כשצחוקה של ליסה נדם, היא חייכה חיוך ממזרי.

"את בטוחה? עד היום לא הפסדתי באף התערבות. ובזאתי אני פשוט הולכת לנצח אותך בקלות."

"ככה את חושבת? אז בואי נתערב. אבל אסור לך לעשות שום מהלך שישבש שום דבר בניהם, מוסכם?"

"מוסכם."

והבנות לחצו את ידיהן.

ליסה המסכנה, היא לא יודעת למה היא נפלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא