ארבעה יסודות. ארבעה ילדים.

הפרק הזה נכתב מנקודת המבט של לי.

להרמיוני בלו, כשאני אומרת נקודת מבט אני לא מתכוונת מאיך שהיא רואה דברים אלא איפה היא נמצאת ואני מתארת את הסיטואציות בחדר.

טוב, ועכשיו.....  לפרק.

למחרת בבוקר ארבעתם קמו בעייפות רבה.

הם התלבשו בגלימות שמצאו בארונם, ועשו מקלחת קצרה. לאחר מכן כל אחד מהם הלך לפגישה עם המדריך שלו.

לי מיהרה לדרכה. לפני הפגישה עם לורה, היה לה הרושם שהמדריכה שלה לא תצליח ללמד אותה. היא הכירה בעובדה שהיא מכורה לפטפוטים, ופשוט לא יכלה לשכוח שכל אחת מהמורות שפגשה בעבר התעצבנו עליה עוד בשיעור הראשון שהם נפגשו.

אבל לורה, מסתבר, הייתה מאוד דומה ללי.

רוב השיעור שלהם הם דיברו. ודיברו. ודיברו.

רק חלק קטן מהשיעור הם התאמנו על הבערת אש מהלא כלום ושליטה בה.

לי הגיעה לדלת המשוריינת, והצמידה את היד שלה לדלת. אתמול לורה הבעירה את היד שלה לכמה שניות והסבירה לה שעכשיו לי תוכל לפתוח את הדלת לבד.

הדלת נפתחה. בפנים ישבה לורה על פוך ודברה באייפון.

לי לא יכלה שלא לגלגל את עיניה.

בשיעור הזה לורה הסבירה לה שלי חסינה בפני אש. הן התאמנו על יצירת מגן שסופג אש. "את תזדקקי למגן הזה כשאת וחברייך תעמדו בפני הנורא מכל," לורה הסבירה לה.

לי לא הבינה. "איזה נורא מכל? על מה את מדברת?"

לורה החלה להסביר. "יש נבואה כזאת, שמדברת על התאריך שבדיוק עוד חודש. היא מדברת עליכם. הנבואה אומרת ש-"

לילי פרצה לחדר, פניה חיוורות. היא החזיקה את נטע שנראתה רפויה בידיה. "בואו מהר," היא אמרה בקול בהול. "נטע התעלפה! היא יצרה טורנדו נחמד, והחזיקה אותו במשך חמש שניות. ואז.... היא התעלפה!"

לילי בקושי סיימה את המשפט, ולחדר פרץ אריאל, נועם בזרועותיו. "נועם התעלף, ממש הרגע! שיחקנו מסירות באבן ענקית. אחרי כמה מסירות, הוא פשוט נפל קדימה!" אריאל הביט סביבו, וראה את לילי עם נטע בזרועותיה. הוא ישר הבין מה קורה. כאילו היה סימן מוסכם, לילי, לורה, אריאל ולי הפנו את מבטם לדלת.

לחדר פרץ לא אחר מאשר דרנס. הוא גרר אחריו, על אלונקה מרחפת עשויה קרח, את איתי.

"הוא-" דרנס הביט סביבו. "-התעלף. שיט...."

לי כמעט התפוצצה מדאגה. יאוש החל ממלא את לבה. המחשבה שהיא נותרה לבד..... לא השאירה לה שום דבר להאחד בו.

היא חשה כאב חד בראשה. היא התנודדה. לורה זינקה לתפוס אותה.

והעולם החשיך.

בפרק הבא, אני אכתוב מנקודת המבט של המדריכים....

קצת קשה להיאחד בעניין של לכתוב מנקודת מבט אחרת כל שני פרקים, אבל ברגע שאני אסיים את העניין הזה, אני אחזור ללי.

אני יודעת, יצא לי פרק קצר, אבל אני מיהרתי נורא.... ועדיף משהו מאשר כלום, לא?

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא