מיוחדת

"מה קרה לה?"

"היא בסדר?"

"עוד כמה זמן היא תתעורר?" שמעתי קולות. פקחתי עיינים ומצמצתי, קרני השמש סינוורו אותי.

"היא מתעוררת!" שמעתי קריאה נרגשת לצידי. עשיתי מאמץ להתיישב, בכלל לא שמתי לב  שאני שוכבת.

"לילי?" נשמעה שאלה מהוססת.

"איפה אני?" ניסיתי לשאול, אך שום קול לא יצא מפי. הסתכלתי סביבי, ומיד הבנתי איפה אני, הקירות הלבנים, המיטות המסודרות להפליא עם המצעים הלבנים, אני במרפאה. אוף. לא התחשק לי להיות במרפאה, זה בסך הכל היום הראשון שלי בהוגוורסט, למה אני צריכה להגיע למרפאה? ובאמת תהיתי, איך הגעתי לכאן? כנראה שאדע רק אם אשאל.

"איך הגעתי לכאן?" ניסיתי לשאול, אך גם הפעם לא יצא שום קול מפי. אוף! למה אני לא יכולה לדבר?

"לילי?" נשמעה השאלה שוב. סובבתי את הראש לכיוון שממנו בקע הקול, זו הייתה לוסי.

"את בסדר?" סובבתי את הראש לכיוון השני, ישבה שם ילדה שזיהיתי כאחת הבנות שאיתי בחדר, לא זכרתי את שמה.

"אל מי אתן מדברות?!" נשמעה קריאה-שאלה נרגזת ומיד אחר כך הופיע האחות.

"אמרתי לכן לקרוא לי אם היא תתעורר!" כעסה מדאם פומפרי "עכשיו צאו! היא צריכה לנוח!" הוסיפה בקול נרגז.

"לא, אני רוצה שהן ישארו!" ניסיתי לקרוא, אך שום קול לא יצא מפי, שוב. כעת הגיעה החרדה, זה נורא לא להיות מסוגלת לדבר. אולי נהפכתי לאילמת? נבהלתי. נרפאתי מהחתכים שגרמה הקללה של סקורפיוס מאלפוי, סליחה, מאלפיו, אבל אולי נהפכתי לאילמת. אולי לא אוכל לדבר יותר. זה נורא. חשבתי איך אני אשרוד בלי לדבר? התעלפתי, שוב.

-------------------------------------

סליחה על הפרק הקצר, או פסקה ארוכה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אין לי כל כך מוזה עכשיו, פשוט ג'יני333 עשתה לי מצב רוח טוב, דרך אגב הפרק הזה מוקדש לה, והתחשק לי להמשיך. מקווה שנהנתם(:

הפרק הקודם		הפרק הבא