לוחמי האגדה

פרק מנקודת המבט של עומר (עין השם):

עוד יום. עוד קרב. אני כבר יכול להישבע כבר שאנחנו נלחמים על בסיס יומי. גאיה ממש מתאמצת בזימון הצבאות.

רכבתי על סוס השלד שלי, שדומיר. לימיני יובל רוכבת על נץ עצום מימדים, ומשמאלי סיון על סוס צחור.

ברגע שיצאנו מהיער, ראיתי לפנינו צבא בסגנון הרגיל: שלדים, זומבים, גורגונות, כלבי שאול וכו'. לא בעיה. אבל ידעתי שהוא שם. הוא חייב להיות. הוא היה עם הצבאות בכל מתקפה.

לא מצאתי אותו, מה שנתן לי קצת תקווה. אולי התשנו אותו? או שהוא נהרג?

אבל לא. הנה הוא. נער עם ברדס. לא ראו את פניו בכלל, חוץ מעיניים אפורות, יוקדות משנאה.

אני מיד מודיע ליובל ולסיוון על מיקומו. הן מהנהנות. זה הזמן להתחיל.

הצבא מסתער. חלק מהחיילים הוקסמו על ידי סיוון, הסתובבו, והתחילו להתקיף את חבריהם. חלק טוגנו על ידי ברקים, והשאר נפלו לידי השלדים שזימנתי. חוץ מאחד. כמובן, זה היה בן גאיה.

הוא התעלם מהברקים, מהקסמים של סיון ובאשר לשלדים, כל אחד מהם שהתקרב אליו טבע באדמה.

ידעתי שאחרי השימוש בכוחות שלנו כדי להרוג את הצבא, לא נוכל להילחם בו.

אז עשיתי מה שכל אחד אחר היה עושה במקומי: פתחתי מנהרת צל מתחת לרגליים שלו. הוא צעק, ונעלם, כאילו בלעה אותו האדמה (שזה די קרוב לאמת).

למחרת, לא היו צבאות. סוף סוף יכלנו לנוח.

התחלתי את היום שלי בסידור מלכודת לסיוון שכללה סיר מלא בחומצה, קסם שיתקע לה נעל בפה וגולגולת על הכרית שלה. אני יודע, זה לא נחמד, וזה לא נחמד שגנבתי לה את היומן. אבל זה לא שקראתי בו. אני פשוט אוהב למצוא אותו, לנופף לה עם היומן בזמן שהיא מתפקעת מכעס ולהעמיד פנים שאני מצטט לה קטעים מתוכו. זה לא היה קשה לחשוב על מה שהיא כותבת שם. והחרב הייתה בונוס.

החלטתי לחזור לעשות את מה שאני עושה בזמני הפנוי: לחקור את הנבחרים. כבר הצלחתי לגלות מספר דברים. לדוגמא: כל נבחר עובד על אנרגיה מיוחדת משלו. שלי הייתה אנרגיית צל, בה השתמשתי כדי לזמן שלדים, לעוור זמנית ועוד כל מני טריקים כמו כדור הצל.

במהלך המחקר שלי נתקלתי בעובדה מפתיעה: זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. כבר היו נבחרי אלים פעם. זימנתי כמה שיותר מהם, והם יכולים לתאר במעומעם מלחמה גדולה. נראה שיש משהו שהאלים לא רוצים שנדע.

ואני מתכוון לגלות מהו...

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא