אמה ג'ונסון וגריפין הזהב

אישה צעירה ויפה מאוד יצאה מין האפר.

היה לה שיער ארוך וערמוני ועיניים כחולות שהזכירו מאוד את הים.

"היי," היא אמרה, כאילו היא לא רצחה הרגע את התקרה המסכנה.

כולם הביטו בה.

"אה... זה." היא שלפה את שרביטה וכיוונה אותו לעבר ההריסות.

"רפארו." התקרה תיקנה את עצמה.

"אממ... מי את?" שאל אותה הוגו.

"מאדליין ליה רוזה בלה רייצ'ל  מיי דון סטפני בריאנה לונדון ביילי הולי מישל מאייר," דקלמה האישה, "אבל אתם יכולים לקרוא לי מאדי."   

"ולמה את פה?" שאלה אותה רוז.

"טוב,באתי ללוות את השתיים לסמטת דיאגון ואז להוגוורטס," אמרה מאדי.

אמה הביטה בלוח השנה- התאריך היה השלושים ואחת באוגוסט.

"אבל ההורים שלי קוסמים, אנחנו לא צריכות ליווי," אמרה רוז.

"עקב הנסיבות, עדיף שיהיה בחברתכן מורה מהוגוורטס," אמרה מאדי.

"היא מורה?"חשבה אמה."היא לא צעירה מידי?"

"אני בת 22, אני לא צעירה יותר מידי כדי להתקבל לתפקיד של מורה בהוגוורטס," אמרה מאדי, כאילו שקראה את מחשבותיה של אמה. "אוקיי, בואו נלך," וכולם קמו אחריה.

------

כשהם יצאו לרחוב, מאדי שלפה את שרביטה נמוך מאוד- ופתאום אוטובוס סגול עם שלוש קומות הופיע על הכביש.

אמה בהתה בו.

איש שנראה בערך בין ארבעים קפץ משום מקום ואמר: "מה אתם מסתכלים? יאללה, כנסו, כנסו," אמר האיש.

"היי, סטן," אמרו רון, הרמיוני, רוז, הוגו, ומאדי ביחד.

החבורה עלתה לאוטובוס הביזארי.

"לאן?" שאל  סטן.

"סמטת דיאגון," אמרה הרמיוני.

"סמטת דיאגון, ארני," אמר סטן לאיש שנראה כאילו הוא עומד להתאדות במקום.

"מה?"

"סמטת דיאגון, ארני!"

"טוב, טוב, אתה לא צריך לצרוח."

האיש התחיל לנסוע בפראות מפתיעה לגילו, כך שאמה נתקעה בשמשה בערך שמונה פעמים.

-------

"אוי ואבוי," אמרה כל החבורה ביחד.

הם הסתכלו על סמטת דיאגון- אלא שכבר לא הייתה סמטת דיאגון.

כל החנויות עלו באש, זכוכיות היו מפוזרות בכל מקום ותכולה של ארגזים רמוסים הייתה מפוזרת בכל מקום.

"אני הולכת לשלוח ינשוף להארי ולג'יני," אמרה הרמיוני."הארי הילאי, אולי הוא יוכל לשלוח יחידה שתעזור לנו."

אבל מאחוריהם, דמות התרוממה לאט.

"הגיע הזמן לנקמה."

-------

עשיתי את הפרק הזה די ארוך, כפיצוי על שלושת הראשונים... נא להגיב!     

הפרק הקודם		הפרק הבא