הארי בממלכת השוקולד

"תלמידים יקרים," החל דמבלדור את נאומו, "היום נפתחת בבית ספרנו תחרות חדשה, הנקראת- 'המרוץ אל עבר הזהב'!"

באולם נשמעו שלל קריאות. חלקן חרגשות, חלקן מבולבלות, חלקן אפילו משועממות.

"למשך השבועות הקרובים, יפתח דוכן יפתח דוכן 'שוקולד וונקה' בכניסה לטירה, בו תוכלו לקנות את השוקולד. ויש גם הפתעה- בתוך עשר מעטיפות השוקולד שבדוכן, נמצאים עשרה כרטיסים מוזהבים. מוצאי הכרטיסים יקבלו פרס מיוחד במינו- ביקור במפעל השוקולד הנהדר!"

הפעם לא היה תלמיד שלא השמיע קריאת התרגשות והתפעלות.

"וזה עוד לא הכל," השתיק דמבלדור את תלמידיו, "עשרת הזוכים ישתתפו בתחרות מיוחדת, שעליה נסביר בהמשך..." סיים המנהל את נאומו בנימה מסתורית, אשר רק הגבירה את רצון התלמידים לרוץ לדוכן החדש ולקנות כמה שוקולד שרק יוכלו.

***

עברו יומיים מאז החלה התחרות. יומיים של טירוף מוחלט, אפשר לקרוא להם. היכן שלא תביטו, נראו תלמידים עם חפיסות שוקולד 'וונקה'. והנה, אחרי יומיים, נמצא הכרטיס המוזהב הראשון.

"מצאתי!" קראה הרמיוני גריינג'ר בגאווה מחבקת את הכרטיס שבידה, מנסה להגן עליו מפני מליוני הידיים שנשלחו לכיוונו.

הוא רון והארי החלו הולכים במהירות אל עבר מגדל גריפינדור, מנסים לחמוק מההמון. כשסוף- סוף, היו במקום שקט ובטוח, שאל אותה רון, "מה? איך הצלחת?! את בקושי קנית שם שוקולד!" דיבר הנער שכבר ביום הראשון קנה שמונה חבילות. למען האמת, אלה היו שמונה החבילות היחידות שקנה, ועליהן בזבז את כל דמי הגיס שלו.

"זאת לא הייתה בעיה," ענתה הרמיוני בחיוך, "ידעתי שדמבלדור לא ישים שם מההתחלה את החבילות עם הכרטיס. בנוסף, כולם יודעים שמספר המזל שלו הוא שלוש כך שנותרו שתי אפשרויות מתי יכנסו אותן חבילות לדוכן- או ביום השלישי, או בפעם בשלישית שמביאים סחורה חדשה. מחר זה יום שבת, כך שרוב הסיכויים שמחר לא יביאו סחורה חדשה, לכן זאת האפשרות הראשונה. הטעם האהוב על דמבלדור הוא שוקולד- אגוזים, כך שיש סיכוי גבוה שאחד הכרטיסים שם, ובמקרה, ראיתי היום את המוכר לוקח את אחת החפיסות מהסוג הזה, ומחביא אותה בתחתית הערמה, שלוש חפיסות לפני הסוף. אז פשוט הימרתי על החפיסה הזאת."

הבנים הביטו בה בהלם. חמש שנים, והבחורה מצליחה להפתיעם כל פעם מחדש.

***

עוד יום עבר, כשנמצא הכרטיס הבא. בראשון בערב, בזמן ארוחת הצהריים, נשמעה קריאה משולחן הפלפאף, "הכרטיס אצלי!" הארי זיהה את הקול מייד. סדריק דיגורי.

כולם הפנו את מבטם אל השולחן הצהוב. הנער ישב מחובק עם חברתו הריבלנקלואית וחייך את חיוכו הרחב, מרים את הכרטיס ומראה לסובביו. עיניו עברו על פני השולחנות, משתהות על נער מסויים משולחן גריפינדור, מנצנצות ברוע לשניה אחת בדיוק, כך שרק זה שהמבט כוון אליו שם לב.

אני שונא אותו! חשב שחור- השיער הממושקף.

***

"הארי, הארי!" הארי שמע קול קורא לו. קול שעשה לו פרפרים בבטן. הוא הסתובב אל עבר הנערה שאהב כל כך, ושפשוט בחרה באדם הלא נכון. "הארי, אני צריכה עזרה..." היה נראה שהיא מתביישת להמשיך. מעניין מה היא רוצה, חשב הגריפינדורי.

"כן, צו," הארי התקשה לבטא את השם, "מה את צריכה?" הוא חייך, מנסה להקל על מבוכתה.

"לא נעים לי. אני בדרך כלל לא מבקשת דברים כאלה... אבל עכשיו יש לי הרגשה ממש טובה לגבי זה.

"אני מקשיב."

"אתה יכול להלוות לי כסף?" היא שאלה, מסמיקה, "פשוט יש לי מזל טוב מאוד היום, ובזבזתי את הכסף שלי בביקור בהוגסמיד... אז אתה יכול?" היא חייכה את חיוכה הכובש.

"קחי," הוא הושיט לה את הכסף שבדיוק התכוון לקנות בו חבילת שוקולד לעצמו.

"וואי, תודה!" היא קראה ורצה אל עבר הדוכן.

הארי הביט עליה פותחת את החפיסה בציפייה, כשלפתע ראה נצנוץ זהוב מבין ידיה. היא מצאה כרטיס מוזהב.

***

הפרק הקודם		הפרק הבא