אבל לא הפעם

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כריסטן חגגה עם הילדים השרים במעגל, אך הם עדיין התעלמו ממנה. 
אבל זה כבר לא הטריד אותה יותר.
היא חזרה קפואה, לחברתה היחידה אמילי, והייתה קרת רוח.
אמילי הרגישה שמשהו לא בסדר קורה עם חברתה, ושאלה אותה מה היא עשתה בזמן האחרון.
עיניה לא מצמצו והיא לא נשמה. שפתיה לא נעו כאשר היא דיברה.
"כריסטן! דברי אליי!! מה קרה לך פתאום! הו חברתי היקרה, מאין זה?" שאלה אמילי.
כריסטן לא שמעה אותה והתעלמה ממנה.
"לא הצטרפת לחבורת הילדים העושים חרם עלינו, נכון?" שאלה אמילי.
"וכיצד את לא ממצמצת?" המשיכה לשאול.
"אני עייפה. עייפה עייפה..." אמרה כריסטן והתרחקה, והמשיכה לומר: "עייפה, עייפה, עייפה..."
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ג'יימי החלה לטייל בטירה.

"עליי להכיר אותה קצת יותר טוב" חשבה.  

היא סיירה במרתפים בקומה ראשונה, שנייה ושלישית.

פנתה ימינה ופנתה שמאלה.

אך שכחה מן אחד החוקים החשובים ביותר, אסור לפנות ימינה בקומה שלישית. 

היא הגיעה לדלת חומה, ישנה ומאובקת. היא פתחה אותה. 

מולה ניצבה מראה עם המון אבק. 

ליד זה בקבוק עם נוזל שקוף. 

"מים ישביעו את צמאוני לאחר הסיור הממושך בטירה" חשבה לעצמה ולגמה. 

היא יצאה מן הדלת החומה, כאשר היא לא ממצמצת, לא נושמת, ושפתיה לא נעות כאשר היא מדברת. 

"היי ג'יי! היכן היית? חיפשתי אותך" אמרה ניקי. 

ג'יימי לא ענתה. 

"ג'יי, הכל בסדר, את נראת מפוחדת" אמרה ניקי. 

אתם יכולים לנחש מה ג'יימי ענתה. 

 "אני עייפה, עייפה, עייפה.........."


 

הפרק הקודם		הפרק הבא