היורשת של פוקס

היילי והגריד הלכו ברחובות לונדון זמן רב כל כך עד שהיילי בקושי יכלה לעמוד. "האגריד, מתי נגיע?", היא שאלה בין התנשמויות להתנשפויות.

"הנה זה פה!", צהל האגריד. היילי לא הבינה למה הוא מתכוון עד שמשך אותה לעבר חנות קטנה בצד הדרך "הקלחת הרותחת" כך קראו למקום.

"שלום, טום", אמר האגריד למוכר הזקן והקירח שעמד מאחורי הדלפק.

טום הזקן הפסיק לנקות כוסות מלוכלכות והסתכל על האגריד ואז על היילי. בעצם, לא על היילי. על פוקס. "זה... זה עוף חול?!" עייניו החומות הכהות ברקו.

"כן", השיבה היילי, שלא הבינה למה טום מתרשם. כעת כל היושבים בפונדק הקטן והצפוף הביטו בה וא בפוקס במבטים נדהמים.

האגריד משך את היילי החוצה, אל חדר קטן ללא תקרה וקיר אחד שהיה למעשה חומה.

האגריד נקש על כמה לבנים והחומה נעלמה כמו בקסם (למעשה, זה באמת היה קסם).

"ברוכים הבאים לסמטת דייגון" הוא אמר.

סליחה שהפרק קצר, לא היה לי מזמן לכתוב עוד

הפרק הקודם		הפרק הבא