יסמין

"תירגעי, ילדה! את תזעיקי אלינו כל חייל בעיירה!" אמרה ביטריס.

"את מכשפה!" התנשפתי באימה.

"וגם את, ליה פברל!" אמר עוד אחד מעטיי הגלימות. "עכשיו תירגעי מיד".

"רגע, רגע, רגע מהה!!!!!!!!?????" גרגוילים אדירים חשבתי. הגעתי לבית משוגעים! "בואו נבהיר רגע משהו" אמרתי להם. "אני לא מכשפה!"

"ואיך את מסבירה את עניין הספלים? הם סתם התנפצו על ראשו של הדוכס דווקא כשכעסת?"
"די עם הספלים הללו! הם לא קשורים אלי." עניתי בכעס.

"ומה עם התקרית לפני חודש וחצי? ולפני חודשים? והעץ ההוא לפני שנה וחצי?" אמרה ביאטריס. "אנחנו עוקבים אחרייך כבר הרבה מאוד זמן, והסימנים מבטיחים מאוד."

"אם אתם מדברים על הזקן של מריו הגנן הוא לא עלה באש בגללי! וגם הבגדים הוורודים של הנסיך קנת זה לא אני! זה בטח אתם או משהוא אחר, אני הולכת לקרוא למשמר." הסתובבתי לשביל הגישה וניסיתי לצאת מהחורבות. לתדהמתי גיליתי שרגלי לא נשמעות לי. "ואת באמת חושבת שניתן לך לקרוא לשומרים שיבואו לעצור אותנו בשקט?" לחשה לי ביאטריס בטון מאיים. בידה היה מונך זרד שבצבץ קודם לכן מכיסה השמאלי.
"תשחררי אותי, מכשפה!" אמרתי.

פתאום, סלע מאחורי ביאטריס עף לכיוונה. היא התכופפה ברגע האחרון והרגשתי שהרגלים שלי משוחררות.
אחד מעוטי הגלימות פנה אלי "את עדיין בטוחה שאת לא מכשפה?"

לא הצלחתי לענות, אבל נראה היה שהוא הבין.

"טוב מאוד. עכשיו שבי, אנחנו צריכים להסביר כמה דברים"

*****
הם היו מכשפים. ככה הם אמרו לי. הם התאגדו מכל קצוות המחוז כדי ללמד לחשים חדשים, להגן זה על זה מפני החיילים ולפתח את יכולותיהם. הם אספו מכשפים צעירים, הכשירו אותם, ואימנו אותם. הם עקבו אחרי זמן ממושך. אמי ואבי היו מכשפים. אמי הייתה אחת מהם, קוסמת. היא נתפסה והועלתה על המוקד. מעולם לא ידעתי, איש לא סיפר לי. גדלתי באראן אחרי שאמי ואבי נהרגו. משפחתו של ג'ף אספה אותי אליהם מיד. אחר כך עברתי לאדינבורו הבירה ללמוד מוסיקה, יחד עם ילדי האצילים. נאמר לי מה שהייתי צריכה לדעת על הורי. לא יותר. נאמר לי שהם מתו.

הזדעזעתי.
"ועכשיו" אמרה ביאטריס, "כשאת יודעת את האמת, האם תצטרפי אלינו?"

תגובות בבקשה!

הפרק הקודם		הפרק הבא