ילדותו של ירחוני

תחושת כאב מר הורגשה בצווארו.
דחף עז להקיא עבר בו ונדמה היה לו שדמעות עולות בעיניו מרוב כאב.
צחוק מרושע נשמע מעליו.
"למה" קרא אביו מאחוריו.
"אף אחד לא מתעסק עם פנריר גרייבק ויוצא מזה בשלום" צווח התוקף בקול צרוד ודהר לתוך החשכה.
ראשו של האב הורכן על כתפו השרוטה של בנו, אשר שכב על הריצפה.
ברטט עז כל איבריו התהפכו והסתחררו בקצב מהיר.
הוא הרגיש כיצד חוטמו מקבל צורה שונה.
רגליו צמחו וצמחו.
רעש של מתכת נשברת נשמע מעליו.
ים של ערפל סגר עליו והוא לא יכל לשלוט בכלום.
הוא נפל לתהום עמוקה.
"אקספליארמוס" הוא שמע קריאה בראשו "אקספליארמוס"  קרא שוב קולו של אביו "אקספליארמוס" הידהד הקול.

בבת אחת הוא התעורר.
הוא שכב בחדר הבנים.
סיריוס התלבש.
ג'יימס כבר יצא.
פיטר נחר במיטתו ולוקהרט-
"מכיר לחשים מתקדמים מאוד" אמר קולו של לוקהרט.
"בוקר טוב" אמר לו סיריוס, שכבר לבש את מדי בית הספר.
אבל רמוס עדיין התרכז במה שלוקהרט אמר.
"מה אמרת?" שאל רמוס.
"אמרתי" השיב לוקהרט בגאווה "שאני מכיר לחשים מאוד מתקדמים!".
"כן, אז מה זה אקספליארמוס?" שאל רמוס.
"אקספלי-מה?" השיב לוקהרט בתמיהה.
"עזוב אותו" לחש לו סיריוס "הוא לא מבין כלום מחייו".

הדרך לשיעור תולדות הקסם הייתה ארוכה ומייגעת.
רמוס התחיל להצטער על כך שלא אכל הרבה בסעודה, שגם בה לא מצא את ג'יימס, אבל אז נשמע רעם עצום, כרעש ברק.
"איך קראת לה?" אמר קול קר, מוכר.
מלמולים קצרים נשמעו מהמסדרון שמעבר לפנייה בה עמד רמוס.
בזהירות הוא החליק את מבטו לקצה הפנייה.
ג'יימס שכב שם מתפקע מצחוק ומאחוריו עמד ילד גבוהה, עם רעמת שיער שחור ,אם כי שמנונית מזו של סיריוס, אף סולד וארוך ועור צהבהב.
שרביטו של זה האחרון הונף כלפי ג'יימס וממנו יצא אור כסוף שחיבר בין השרביט לבין מרכז בטנו של ג'יימס.
רמוס לא הספיק לחשוב הוא שלף את שרביטו ואז-
"אקספליארמוס", בפרץ של אור אדום מובהק הוטח הנער אחרונית, תוך ששרביטו עף מידיו.
הוא פגע בקיר והתעלף.
ג'יימס התרומם, הוא כבר לא צחק, כששרביטו של הנער הלא מוכר עף הפסיק הכישוף.
"מה קרה?" שאל לופין.
"קיללתי את חברה שלו" אמר ג'יימס "קראתי לה בוצדמית".
לופין ידע מה זה, זו הייתה פגיעה מאוד גרועה, בוצדם הוא קוסם שנולד למוגלגים ודמו 'מלוכלך'.
אך ג'יימס לא נראה מוטרד להפך הוא נראה ... שמח.
"מי זה?" שאל רמוס.
"סוורוס סנייפ, או כמו שאנחנו קוראים לו סבר-מאוס" השיב ג'יימס.
ואז הוא הבין, הוא הכיר אותו כי זה אותו ילד מהרכבת שפגע בסיריוס.
"כולם שונאים אותו, חוץ מלילי אוונס, הבוצדמית" ירה ג'יימס לסנייפ אך הוא כבר לא שכב שם.
לופין וג'יימס ניגשו לבדוק היכן הוא.
הכל קרה בבת אחת, סנייפ הגיח מהפינה וכיוון אליהם את שרביטו-
"פטריפיקוס טוטאלוס" קרא סנייפ וכישוף שנראה כמו קרח יצא משרביטו. 
פלומת שיער שחור עברה מולם-
"פרוטגו" צווח סיריוס, הכישוף של סנייפ פגע ברגע האחרון בחומה שקופה-כחלחלה והוטח בחזרה לעבר התיקרה.
"מה אתם עושים?!" נשמע קול מאחורם, הפרופסור מקונגול עמדה שם והיא לא נראתה מרוצה בכלל.

הפרק הקודם		הפרק הבא