פוטר 2 והספרים המסתוריים

נוויל פתח את הדלת, והם נכנסו לאולם שנראה כאילו הוא ללא תקרה, ובו חמישה שולחנות. בארבע מהשולחנות ישבו תלמידים לבושים בתלבושת הוגוורטס, ועם הכובעים המחודדים, ואילו בשולחן הרחוק ביותר ישבו מבוגרים, כך שאלבוס ניחש שזה שולחן המורים.
״אתה יודע, כישפו את התקרה בכדי שתראה את השמים בחוץ״, אמרה רוז, וזה הסביר לאלבוס את התקרה המלאה כוכבים נוצצים. נרות ריחפו מעל כל שולחן, ופה ושם נראה לובן פניני של רוח רפאים.
אלבוס ראה את השולחן של גריפינדור, בו כמעט כל בני דודיו ישבו, אמנם לא ביחד, אבל כולם באותו שולחן. ליד שולחן גריפינדור ראה את לוסי, מה שאמר שזהו שולחן רייבנקלו. הוא לא הכיר אנשים מהאפלפאף או סלית׳רין, ולכן לא ידע מהם השולחנות האחרים.
באיזשהו שלב, הילד הבלונדיני שעמד מולו עצר, ואלבוס נעצר אחריו. הם עמדו מול שולחן המורים, אבל מולו עמד שרפרף בעל שלוש רגליים, שעליו הייתה מונחת מצנפת מטולאת ומרופטת. היא לא הייתה דומה לשום דבר שאלבוס דימיין.
בחלומותיו, אלבוס ראה מצנפת מכובדת, חדשה שנשמרת היטב, ולא סמרטוט בצורת כובע.
הזמזום של הפטפוטים הפסיק, וכולם הביטו במצנפת. אלבוס ידע שהיא אמורה לעשות משהו לפני המיון ולכן הביט בה גם הוא.
ואז קרע קרוב לשוליים נפתח, והיא החלה לשיר:

לפני שנים רבות/ במקום הזה ממש
החליטו ארבעה קוסמים/ להקים בית ספר חדש.
אך לכל אחד/ הייתה עדיפות אחרת
לכן אחד אמר/ את התלמידים תמיין מצנפת.
אל גריפינדור אשלח/ את האמיצים והנועזים
לרייבנקלו אשלח/ את היצירתיים והלמדנים.
סלית׳רין העדיף/ את השאפתניים והטהורים
והאפלפאף אמרה/ השאר לבית שלי.
אני מצנפת המיון/ את זה כולם יודעים
אשלח כל אחד ואחת מכם/ לבית המתאים.

המצנפת חזרה להיות רק כובע, וכולם מחאו לה כפיים. היו כמה ילדים שהביטו בה בפליאה, וכאלה שנראו קצת חוששים, שמה הם לא מספיק מתאימים לאחד הבתים, וחושבים על כל הדרישות שיש למצנפת.
אבל אלבוס הזכיר לעצמו שוב ושוב את מה שאביו אמר לו קודם לכן, בקשר למיון וש מצנפת מתחשבת בבחירות.
״שקט בבקשה!״ קרא נוויל, והפטפוטים שוב פסקו. ״כשאקרא בשימכם, עליכם לשבת על השרפרף, לחבוש את המצנפת, ולאחר מכן ללכת לשולחן הבית אליו תמיין אתכם המצנפת. בכל שנתיים אנו מארחים את חילופי התלמידים מכמה בתי ספר לקוסמים בעולם, והשנה, הגיעו אלינו שישה תלמידים מארצות אחרות. כאשר אקרא בשמם, אגיד גם את בארץ ממנה הגיעו.״
נוויל הוציא גיליון קלף והחל לקרוא:
״קורנר, סדריק״
ילד עם שיער כהה וגבוה ניגש לשרפרף.
״רייבנקלו!״ קראה המצנפת, וסדריק ניגש לשולחן השני מימין, שם כולם הריעו.
״דלאפייר, קורל- שבאה מצרפת״ הוסיף נוויל.
ילדה נמוכה עם שיער בהיר התיישבה על השרפרף. כעבור כמה שניות המצנפת קראה ״רייבנקלו!״ ושוב שולחן רייבנקלו הריעו.
״פיניגן, אמה״ הילדה שעמדה ליד רוז הלכה אל השרפרף, ועברו חמש שניות לפני שקראה ״גריפינדור!״ אמה נראתה מאושרת כשהלכה לשולחן הימניי ביותר, ואלבוס ראה אפילו את ג׳יימס וחבריו מריעים לאמה, שהייתה הראשונה שנבחרה לגריפינדור.
כמה וכמה ילדים נבחרו ואז ״גויל, וינסנט״ נבחר לסלית׳רין, לשולחן השני משמאל.
אלבוס שמע רק במעורפל כמה וכמה שמות ואז שמע ״לורנס, מרטין״ והילד הנמוך צעד קדימה, מפלס את דרכו בין שאר התלמידים, שהיו גבוהים ממנו. הוא התיישב על השרפרף כשהמצנפת לראשו. עברו שתי דקות שלמות לפני שהמצנפת צעקה ״גריפינדור!״ ומקטין היה כל כך מופתע, שבדרך לשולחן גריפינדור הפיל את השרפרף. התלמידים בשולחן גריפינדור צחקו, אבל בכל מקרה התנהגו אליו יפה. אלבוס הצטמרר רק מלחשוב על מה היה קורה אם הוא היה מפיל את השרפרף. אחיו לא היה שוכח לו את זה.
״לונגבוטום, אגוסטה״ נוויל קרץ לביתו שבדיוק התיישבה על השרפרף, רועדת. כעבור כמה דקות המצנפת צעקה ״האפלפאף!״ ולמרות שנראה שמועיל מאוכזב, הוא מחא כפיים יחד עם השולחן השמאלי ביותר.
״מאלפוי, סקורפיו״ אמר נוויל, והילד הבלונדיני שרוז ואלבוס ראו בתחנה, התיישב על השרפרף.
״הוא ישובץ בסלית׳רין״ לחשה שרלוט בקול רם כדי שכולם ישמעו. ״זה ברור״.
עברה דקה, עברו שתי דקות, עברו חמש דקות ואז המצנפת צעקה ״גריפינדור!״ מאלפוי נראה מרוצה, אבל כולם שתקו מלבד ג׳יימס וחבריו שהריעו למאלפוי שהצטרף לגריפינדור. כולם היו המומים, אפילו המכשפה חמורת הסבר שישבה בדיוק באמצע שולחן המורים, ואלבוס ניחש שהיא פרופסור מקגונגל. כולם היו בטוחים שמאלפוי ישובץ בסלית׳רין, אבל הוא שובץ לבית האויב.
נוויל נראה כאילו רוצה להמשיך ולכן קרא את השם הבא והשם הבא, והילדים המשיכו להתמיין כאילו כלום לא קרה.
״מקמילן, ליאם״
״האפלפאף!״
״מקרופוס, איזבלה- מאוסטרליה״
״האפלפאף!״
״פיטרה שרלוט- מקנדה״
אלבוס שתק, כששרלוט עלתה לשרפרף, ועצמה את עיניה לפני שהמצנפת נחתה על ראשה.
הפעם עברה רק חצי דקה והמצנפת צעקה ״גריפינדור!״ ואז כל הגריפינדורים הריעו. אפילו אלבוס ורוז הריעו, למרות שעוד לא מוינו.
״פוטר, אלבוס״
אלבוס שמע את שמו בבירור, בגלל שבשנייה שאמרו פוטר, כל האולם השתתק. אלבוס צעד עד לשרפרף באיטיות, כאילו הוא נידון למוות שצועד אל עמוד התלייה, ואז התיישב על השרפרף. הוא ראה את פניה המעודדים של רוז לפני ששולי המצנפת כיסו את עיניו, והוא ראה רק שחור.
״אלבוס פוטר״ לחש קול באוזנו. לשנייה חשב שזה נוויל שמדבר אליו, אבל אז הקול אמר ״אל תיהיה אידיוט, אני, המצנפת מדברת אליך״
זה לא היה הגיוני יותר, אבל אלבוס שתק.
״כן, טוב, כל המחשבות שלך והתכונות שלך פרוסות לפני. אתה טוב לב, חכם, בלי שום ספק, אמיץ מספיק בשביל לא לפחד מאחיך הבכור, אבל גם רוצה להראות לו שאתה טוב יותר ממנו...
״אמממ... אז איפה לשים אותך, אלבוס פוטר? אמנם המשפחה שלך כולה באה מגריפינדור, שלשם אתה יכול להיות שייך, אבל אתה גם שואף להיות טוב יותר מאחיך, להראות לאביך שאתה לא ילד קטן ושאפשר לסמוך עליך, ולהראות לכולם שאתה מוכשר.... אבל אלה תכונות של סלית׳רין...
״אמממ... אפילו התכונות של רייבנקלו והאפלפאף נמצאות בך, אתה אדיב, חכם, יצירתי, טוב לב ועוד.... אז לאן אשבץ אותך?״
לגריפינדור, חשב אלבוס בכל כוחו, בבקשה לגריפינדור.
״גריפינדור? כן, אין שום ספק שאתה מתאים לשם. אם כך שיהיה. גריפינדור!״
אלבוס נשם לרווחה. הוא שובץ בגריפינדור! אחיו לא יוכל להקניט אותו בקשר לבתים יותר! הוא שובץ בגריפינדור!
אלבוס הוריד את המצנפת מראשו, כשחיוך על פניו, והוא גדל עוד יותר כשראה את ג׳יימס ושאר בית גריפינדור מריעים לו.
הוא רץ לכיוון השולחן, והתיישב ליד אחיו שמיד טפח על שכמו ופרי את שיערו.
״אמרתי לך שתהייה בגריפינדור!״ אמר ג׳יימס, וחבריו צחקו. אלבוס היה כל כך מאושר שהוא אפילו צחק מהבדיחה העלובה של ג׳יימס.
שרלוט, שיישבה מולו, חייכה גם היא ליד שרלוט ישב הילד הבלונדיני, מאלפוי, ומהצד בשני של אלבוס ישב מרטין, גם הוא מריע.
״סלמנדרה, ליסנדר״ קרא נוויל, וכולם שתקו כדי שנוויל ימשיך להקריא. ילד בלונדיני התיישב על השרפרף ושובץ לרייבנקלו. לאחריו ״סלמנדרה, לורקן״ שובץ גם הוא לרייבנקלו, והתאומים הבלונדיניים מראו מאושרים.
״תומאס, ג׳ק״ וילד שחור ומתולתל ניגש לשרפרף.
כעבור דקה הוא שובץ גם לגריפינדור, ואלבוס הריע עם שאר הגריפינדורים, כבר משוחרר בזכות זה ששובץ לבית שרצה.
״וויזלי, רוז״ קרא נוויל, ואלבוס שילב את אצבעותיו מתחת לשולחן כשרוז ניגשה לשרפרף.
המצנפת נגעה בראשה, רוז עצמה את עיניה, ואחרי עשרים שניות, המצנפת צעקה ״גריפינדור!״ אלבוס מחא כפיים בהתלהבות יחד עם משפחתו ושאר הגריפינדורים. רוז, שנראה שהוקל לה, ניגשה לרוקסאן, שחייכה גם היא, ולאחר מכן התיישבה מהצד השני של שרלוט.
״זאביני, ראיין״, שהיה ילד עם פנים פלוסים כמן של בולדוג, שובץ לסלית׳רין, ולאחריו התאומה שלו ״זאביני, זואי״ שובצה גם לסלית׳רין, והמיון נגמר.
פרופסור מקגונגל קמה מכיסאה, שנראה כמו כס מלכות מוזהב, ואמרה: ״ברוכים הבאים לתלמידים החדשים, ברוכים השבים לתלמידים הוותיקים! מצפה לנו שנה עמוסה כרגיל! ההודעות הרגילות: אדון פילץ׳ מוסר שהשימוש במוצר כלשהו מההוקוס מוקוס של האחים וויזלי אסורה בהחלט, ומלבד זאת יש עוד כמה פריטים שנוספו השנה לרשימה, שנמצאת בדלת המשרד שלו, ומונה חמש מאות שבעים ושלושה פריטים.״
היא הסתכלה במבט בוחן על ג׳יימס וחבריו הקרובים, ואלבוס ראה שהם מתאפקים שלא לצחוק.
״מלבד זאת, הכניסה ליער האסור אסורה בהחלט לכל תלמיד שהוא.״ היא שוב הסתכלה על ג׳יימס וחבריו.
״בחינות קבלה לקבוצות הקווידיץ׳ של הבתים יתחילו בשבועות הקרובים, ויש לגשת לראשי הבתים בכדי להירשם.״ ג׳יימס שתק, והקשיב בעיניין עכשיו.
״דבר אחרון. השנה, אזור הספרים המוגבלים הוא אזור מותר רק בשביל אלה עם אישור מראש הבית, לכן אני מצפה שתיצמדו להוראות, אחרת העונשים יהיו חמורים.״ מקגונגל העבירה מבט אחרון ביושבים באולם, ואז חייכה.
״עכשיו תאכלו. בתיאבון!״
כשסיימה לדבר הצלחות שמולם התמלאו בכל טוב, וכ מאכל שאלבוס אי פעם טעם. היו שם תפוחי אדמה צלוים, ירכי עוף, בשר מכל הסוגים, רטבים, מרקים, סלטים ועוד ועוד, אבל הכי מוזר היו הסוכריות מנטה.
אלבוס שם בצלחתו מכל הבא ליד, והקשיב במעומם לשיחה שהתנהלה לידו.
״אני חצוית- דם״ אמרה רוז ברוב חשיבות. ״ושני ההורים שלי עובדים במשרד הקסמים. אבא שלי הילאי, ואמא שלי עובדת במחלקה לפיקוח על יוצרי פלא, והיא בת מוגלגים״
״אני גם חצוית דם״ אמרה שרלוט, והכניסה תפוח אדמה לפיה, וכשבלעה, המשיכה. ״אבא שלי הוא ראש המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומית בקנדה, והוא גם בכיר בקונפדרציית הקוסמים הבילאומית. ואמא שלי מרפאה בבית החולים למחלות ופציעות קוסמים שבטורונטו, וגם אמא שלי בת מוגלגים.״
״אני בן מוגלגים,״ אמר מרטין ומשך בכתפיו. ״וההורים שלי שוטרים. ודרך אגב, לא הבנתי חצי ממה שאמרתן״. רוז גילגלה בעיניה.
״הילאים הם ציידי אופל, וקונפדרציית הקוסמים הבין לאומית זה ארגון של הרבה קוסמים מכל העולם! הוא נוסד ב-״
״הלו וויזלי, בלי שיעור תולדות הקסם עכשיו,״ אמר סקורפיו, ואלבוס, שרלוט ומרטין צחקו.
רוז, נעלבת, המשיכה לאכול ולא פצחה את פיה.
״אני טהור דם,״ אמר סקורפיו בגאווה. ״אבא שלי עובד במשרד הקסמים איפושהו... אבל זה לא ממש מעניין אותי, אז אני לא שואל,״ ושוב כולם צחקו.
״אני גם טהור דם״ אמר ג׳ק תומאס, שישב בקרבת המקום. ״אבא שלי עובד בלשכת קישור לגובלינים או משהו כזה..״ אמר ג׳ק, גם בחוסר עניין.
״ומה איתך, פוטר?״ שאל סקורפיו בעניין.
אלבוס שמע את השאלה במעורפל.
״סליחה?״ שאל ובלע את תפוח האדמה שבפיו.
״מה איתך, ספר על עצמך!״
״אה..״ אמר אלבוס בסתמיות, ״אני טהור דם, אבא שלי הוא ראש לשכת ההילאים, ואמא שלי כתבת לענייני קווידיץ׳ בנביא היומי, ורודפת בהרפיות מהוליהד״, ואלבוס חזר לאוכל שלו.
״אבל אבא שלך זה הארי פוטר!״ אמר ג׳ק, נלהב.
״אז...?״ שאל אלבוס.
״הוא מפורסם!״
״הוא אבא שלי, הוא לא אני״
״נכון״ אמרה רוז לצלחת שלה.
״מה ז׳ת אומרת?״ שאל ג׳ק.
״זה אומר שאבא שלו הוא המפורסם, לא הוא. הוא פשוט אלבוס.״ אמרה רוז והמשיכה לאכול.
משום מה אלבוס התעצבן שאנשים חושבים שבגלל שאבא שלו מפורסם, אז זה מגניב, אבל ממש הציק לו שרוז אומרת את זה.
אבל עצבנותו של אלבוס על רוז לא נמשכה הרבה זמן, כיוון שאז הופיע מכוון עצום של קינוחים, ואלבוס רצה לטעום מהם, למרות שכבר היה מלא.
בסוף הוא בחר רק בעוגת שוקולד, בעוד מזווית עינו ראה את ג׳ק ומרטין מעמיסים על צלחותיהם.
אבל אלבוס רצה לישון טוב בלילה, ולא להתעורר לפנות בוקר עם כאבי בטן.
לאחר שכולם שבעו מהקינוחים, הם נעלמו בדרך פלא, והצלחות נשארו נקיות ללא רבב.
פרופסור מקגונגל קמה שוב. ״עכשיו, שכולם שבעים, אבקש מהמדריכים ללוות את התלמידים החדשים לחדרי המועדון, ואני מבקשת לא לשוטט במסדרונות.״
מיד נשמע רעש מצמרר של גרירת ספסלים וכל התלמידים קמו ממקומותיהם.
״תלמידים חדשים! תלמידי גריפינדור חדשים לכאן! קראה נערה ג׳ינג׳ית וגבוהה, שהייתה מולי.
אלבוס, רוז ושאר תלמידי השנה הראשונה שנבחרו לגריפינדור התקרבו לשם, ואז נגלה לעיניהם גם תלמיד מעט נמוך יותר ממולי, אבל נראה באותו הגיל שלה.
״בואו אחרינו, נסביר הכל בדרך״, אמר הנער שליד מולי, ותלמידי השנה הראשונה הלכו אחריהם, מפלסים את הדרך בין התלמידים הבוגרים יותר.
הם עלו במדרגות, עברו מסדרונות וקיצורי דרך בעוד מולי מסבירה להם על הטירה והמדריך השני, ששמו היה אלכס מקלאגן, הוביל את הדרך בטירה לכיוון חדר המועדון.
כעבור כעשר דקות ומצב לא נעים בו מרטין שקע עד המותניים במדרגה נעלמת, ופיבס המפחידן, שהיה ספק רוח ספק איש קטן מרחף, שזרק לעברם קסות דיו, שאחת מהן פגעה בראשה של מולי, כמה וכמה קיצורי דרך שאחד מהם עבר מאחורי שטיח קיר, וחפירות של השיחה שבין מולי לרוז על השיעורים ועוד דברים משעממים, הם הגיעו לתמונה גדולה בה נראתה אישה שמנה בשמלת מלמלה ורודה.
״סיסמא?״ שאלה האישה השמנה.
״מיץ דלעת״, אמרה מולי, והתמונה נעה על צירה, עד שחשפה חור, שהוביל, כך התברר, לחדר מועדון חמים ונעים למראה, כולו צבעי גריפינדור.
״בנים במדרגות לצד ימים, בנות לשמאל,״ אמר אלכס, וכולם ניגשו לחדרים.
אלבוס חלק את חדרו יחד עם סקורפיו, מרטין וג׳ק, וכשהגיעו לחדר שעל דלתו ניצב שלט בו נכתב תלמידי השנה הראשונה, הם מצאו ארבע מיטות אפיריון גם בצבעי גריפינדור, וליד כל מיטה הארגז של בעליה, ושידה בה היו עניבות, צעיפים, חולצות עידוד לקווידיץ׳ וכפפות בצבעי גריפינדור.
אלבוס הרגיש ממש בבית.
הוא תמיד רצה להיות בגריפינדור, כמו כל משפחתו, והוא לא יכל להפסיק לחייך.
הוא התיישב על המיטה שלידה היה הארגז שלו, והסתכל על חבריו לחדר.
״ציפיתם להיות בגריפינדור?״ שאל כאילו בדרך אגב.
״ברור שכן!״ אמר ג׳ק. ״שני ההורים שלי היו בגריפינדור, אז היה דיי בטוח שאני יהיה בגריפינדור. אבל בני הדודים שלי ברייבנקלו, אבל זה לא משנה.״
״אני לא ציפיתי לכלום,״ אמר מרטין ומשך בכתפיו. ״אפילו לא הייתי בטוח איך עולים על הרציף, עד שאיזה ילדה עזרה לי.״
״אני רציתי להיות בגריפינדור,״ אמר סקורפיו, בעודו מוציא מהתיק פיג׳מה ירוקה. ״אבל לא חשבתי שאהיה בגריפינדור, כל המשפחה שלי היו בסלית׳רין, והאמת, חכו עד שאבא שלי ישמע על זה. הוא בטוח יתפוצץ.״
״אל תדאג,״ אמר מרטין, ״במקרה הגרוע, הם רק יצעקו עליך קצת או משהו.״
״או משהו,״ אמר סקורפיו. ג׳ק ואלבוס צחקו.
״ברצינות, מקסימום הם לא ידברו איתך או משהו, ואז הם יתגברו.״ אמר אלבוס.
סקורפיו הסתכל עליו במבט של ״תודה באמת״, וג׳ק שוב צחק.
״אבא שלי רצה שאני אהיה בסלית׳רין,״ אמר סקורפיו בעצב, ולבש את הפיג׳מה הירוקה שלו. אחר כך הוא ניכנס למיטה והסיט את הכילות.
״הוא יתאושש,״ לחש ג׳ק לאלבוס, וגם הוא לבש את הפיג׳מה ונכנס למיטה. אלבוס הנהן קלות, וכמו חבריו, התכונן לשינה.

למחרת בבוקר אלבוס התעורר בהרגשה ששום דבר לא יכול להרוס לו את מצב הרוח.
הוא הסיט את הכילות וראה מהחלון שמים מעוננים של יום סתיו.
אלבוס לבש את התלבושת האחידה, וכשחבריו לחדר התעוררו, הוא כבר היה מוכן לאורחת הבוקר.
״מה בכלל השעה?״ שאל ג׳ק ושיפשף את עיניו.
״שבע ורבע, ואם אנחנו רוצים לאכול משהו לפני השיעור הראשון, כדאי שתתארגנו כבר.״
אחרי עשר דקות הם כבר ירדו במדרגות לכיוון חדר המועדון, ומשם לכיוון האולם הגדול.
אמנם הם לא זכרו את הדרך לשם, אבל הם הספיקו לעקוב אחרי קבוצת תלמידים בוגרים יותר, כדי להגיע בלי להאבד בטירה הגדולה.
האולם כבר היה דיי מלא בתלמידים ומורים שאכלו ארוחת בוקר. אלבוס איתר את רוז, ומיהר לשבת לידה.
״היי אלבוס, איך ישנת?״ שאלה רוז, שבדיוק מזגה לעצמה מיץ תפוזים.
״ממש טוב, ואת?״ שאל אלבוס.
״גם טוב. אני ישנה עם שרלוט, אמה וילדה בשם אמבר,״ אמרה רוז.
״אני עם מרטין, ג׳ק וסקורפיו,״ אמר אלבוס ומזג גם לעצמו מיץ תפוזים.
לפתע, נשמע רעש אדיר של כנפיים, ומיד מאות ינשופים ותנשמות נכנסו לאולם הגדול, מחזיקים בדואר, חבילות של דברים שנשכחו, ומכתבים בשביל לדעת איך עבר היום הראשון. הדוויג הביאה לאלבוס מכתב במעטפה לבנה, בעוד פיגווידג׳ן הביא לרוז מכתב דיי קטן.
אלבוס פתח מיד את המעטפה, ומצא בה מכתב כתוב בכתב ידו של אביו:
אלבוס היקר,
אני מקווה שהערב הראשון עבר עליך בטוב, ואנחנו נשמח לדעת לאיזה בית שובצת.
אנו רוצים לדעת איך עובר עליך בינתיים הזמן בהוגוורטס, ולהזכיר לך, שלא משנה באיזה בית אתה, הכל יהיה בסדר.
מחכים לתשובה,
הוריך ולילי.

אלבוס חייך ומיד שירבט תשובה על המיון, סקורפיו, מרטין, ג׳ק, שרלוט, אמה, הדו קרב ברכבת, חדר המועדון ועוד ועוד.
לבסוף הוא קשר את המכתב לרגל של הדוויג, והיא מיד המריאה בחזרה.
לפתע נשמעה קריאת בהלה מאזור אחר בשולחן.
״מה קרה?״ שאלה רוז והביטה סביבה. אלבוס משך בכתפיו והביט סביבו.
ואז הוא ראה את מקור המהומה: סקורפיו החזיק בידו מעטפה אדומה, שמקצועותיהם היא העלתה עשן.
״צרחן!״ אמר סקורפיו. ״זה לא יכול להיות יותר גרוע.
״דווקא כן,״ אמר ג׳ק והסתכל אל מאחורי סקורפיו. כמה שולחנות משם, התאומים זאביני וגויל התפקעו מצחוק למראה הבעת פניו של סקורפיו.
״תפתח את זה!״ אמרה רוז. ״אחרת זה יהיה הרבה יותר גרוע.״
סקורפיו הביט בהם במבט חסר אונים ופתח את המעטפה. קול נשי מוגבר פי מאתיים יצא מהמעטפה.
״איך זה קרה?!״ שאגה המעטפה. ״שאתה, תלך לגריפינדור? הטיפשים?! איך זה קרה תגיד לי?! אני לא מאמינה שאתה הנכד שלי! אתה עוד תראה מה יקרה לך!״ ואז המעטפה עלתה בלהבות על השולחן.
״ממי זה היה?״ שאלה אמה בהיסוס.
״מסבתא שלי מצד אמא.״ אמר סקורפיו, פניו אדומים ממבוכה. ״היא הכי לחצה עלי על המיון לסלית׳רין״.
בצד השני של האולם כל שולחן סלית׳רין התפקעו מצחוק.
״זה מה שקורה כשבוחרים בבית הלא נכון, מאלפוי!״ צעק זאביני ואחותו וגויל המשיכו לצחוק.
״מה כל המהומה הזאת?״ שאל לפתע קול בקרבת המקום. אלבוס הסתובב, וראה את נוויל מתקרב לעברם במהירות.
סקורפיו הרים באומללות את שאריות המעטפה האדומה.
״אה...״ אמר נוויל והביט בו במבט של הזדהות. לאלבוס היה חשד שנוויל קיבל גם לא פעם צרחנים בזמן לימודיו בהוגוורטס.
״בכל מקרה, תלמידי השנה הראשונה, זאת מערכת השעות שלכם.״ הוא אמר וחילק קלף לכל אחד מתלמידי השנה הראשונה.
״השיעור הראשון הוא לחשים!״ אמרה רוז בהתלהבות. ״קדימה, בואו נלך לחפש את הכיתה.
״אבל עוד לא תשע!״ אמרו אמה, אלבוס, סקורפיו, ג׳ק ומרטין באותו הזמן.
״אז מה? אנחנו רוצים להגיע בזמן, לא?״
סקורפיו גילגל עיניים ואז כולם הלכו אחרי רוז, שטענה שהיא יודעת את הדרך לכיתת הלחשים.
אחרי עשר דקות בהם חיפשו וחיפשו, מצאו את פיבס וברחו, נכנסו לכיתות לא נכונות ושאלו תלמידים בוגרים יותר, הם מצאו את כיתת הלחשים, וחיכו בחוץ. השיעור היה אמור להתקיים יחד עם תלמידי רייבנקלו, כך כשכל כמה דקות הגיעו כמה תלמידים והצטרפו אליהם.
אלבוס הצליח להכיר כמה וכמה ילדים: סדריק קורנר, אדם גולדשטיין- שהיה בן דודו של ג׳ק, גייב בוט, קורל דלאפייר, ליסנדר ולורקן סלמנדרה ועוד כמה.
לבסוף נשמע הצלצול, והם חיכו בסבלנות עד שפרופסור פליטיק, מורה זעיר במידותיו וזקן, פתח להם את דלתות הכיתה, והם נכנסו.
אלבוס התיישב בשולחן בצד הכיתה, אבל לא מקדימה ולא מאחורה.
רוז וקורל רבו על מי תשב בשולחן שצמוד לשולחן המורה, עד שהתפשרו וישבו אחת ליד השנייה.
מרטין וג׳ק ישבו בשולחן שמאחורי אלבוס, וסקורפיו הסתכל סביבו, ולבסוף ישב ליד אלבוס.
עוד כמה ילדים התיישבו בכיתה, ולבסוף פרופסור פליטיק נעמד על ערימת ספרים שהייתה על כיסאו, והחל לקרוא שמות. הוא התעקב כשזיהה בן או בת של תלמידיו לשעבר, וכשהגיע לאלבוס הוא פלט קריאה נרגשת ונפל מהכיסא.
מאלפוי גילגל בעיניו.
״זה לא מעצבן?״ שאל את אלבוס.
״שכולם חושבים שאני הגיבור בגלל שאבא שלי מפורסם? כן.״ אמר אלבוס ונאנח. הוא רצה להוכיח שהוא עצמו מוכשר לא פחות מאביו, אבל גם רצה שידעו שהוא שונה ממנו.
לבסוף, פליטיק סיים לקרוא את השמות, ועבר לדבר על משמעות לחשים , ושימושם בעולם הקסמים.
רוז רשמה את הכל על גיליון קלף ארוך, למרות שפליטים לא ביקש לכתוב. לאלבוס הייתה הרגשה שרוז וקורל עושות תחרות של מי שמבינה יותר בשיעור.
פתאום, נשמעה דפיקה על דלת הכיתה, והפרופסור פליטיק הפסיק לדבר.
״יבוא!״ הוא אמר בקולו הצייצני.
הדלת נפתחה ולכיתה נכנסה שרלוט, כשהיא לובשת את כל תלבושת בית הספר מלבד הגלימה, ובידה מחזיקה את הקרש עם הגלגלים.
״את מאחרת, העלמה...״
״פיטרה״ אמרה שרלוט ופיהקה. ״פשוט לא התעוררתי, ולבנות בחדר שלי לא היה את הרעיון שב להעיר אותי.״
אלבוס ראה מזווית עינו את רוז, אמה וילדה עם תסרוקת צמות מסמיקות.
״בסדר, העלמה פיטרה. שבי במקום הפנוי שמאחורי העלמות דלאפייר ווויזלי, הכניסי את הקרש הזה לתיק, ולבשי גלימה. תלבושת מלאה מחויבת על כל תלמיד ותלמידה בהוגוורטס.״ אמר הפרופסור פליטיק.
שרלוט התיישבה מאחורי קורל ורוז, הוציאה מתיקה את הגלימה ולבשה אותה, והכניסה את הקרש עם הגלגלים לתוך התיק.
הפרופסור פליטיק הסתכל עליה בעודה מוציאה ספר, גיליון קלף ועט נוצה, ולבסוף הסיר ממנה את מבטו והמשיך לדבר.
שרלוט, כך הסתבר, הייתה חרשנית בדיוק כמו רוז וקורל, והיא הספיקה לבקשה מרוז את הסיכום שלה, להעתיק אותו במהירות, ולאחר מכן להמשיך לכתוב את מה שפליטים אמר בשיעור.
את סוף השיעור העבירו בניסיון להרחיף את עטי הנוצה שלהם, ואלבוס לא התפלא כשקורל ורוז היו הראשונות שהצליחו.
״וינגרדיום לביוסה״, אמר סקורפיו, אבל עט הנוצה נשאר במקומו.
אחרי כמה דקות כולם מלבד מרטין הצליחו להרחיף את עטי הנוצה שלהם, ולאחר מכן, היה הצלצול ששיחרר אותם לשיעור הבא.
״מר לורנס, אנא התאמן על הלחש,״ קרא הפרופסור אחרי מרטין, שפניו היו בצבע ארגמן.

השיעור שלאחר מכן היה תולדות הקסם, שלימד פרופסור בינס, שהיה רוח רפאים שנראתה משעממת למדי. אלבוס שמע במעורפל את ההרצאה של הפרופסור על מה שזה לא היה, ומדי פעם הוא רשם שם או תאריך על גיליון הקלף שלו.
הוא הזכיר לעצמו שוב ושוב לבקש אחר כך מרוז או משרלוט את הסיכומים שלהן, בכדי להבין מה היה בשיעור.
אבל אז הוא הרים את מבטו, ושם לב שלמרות שהן כותבות סיכומים, גם הן נראות משועממות מאוד.
״איזה שיעמום...״ אמר ג׳ק, שישב הפעם ליד אלבוס.
״ספר לי על זה...״ אמר אלבוס בלחש, אבל לא נראה שהפרופסור בינס שם לב בכלל לכך שהתלמידים לא רק שלא מקשיבים, אלא מדברים.
מרטין אפילו נרדם, וכולם צחקו מזה, אבל בינס עדיין לא שם לב.
אחרי שעה שלמה של שיעמום, צילצל הפעמון, והם יצאו החוצה לשיעור כפול בתורת הצמחים.
נוויל, או כפי שהיה צריך לקרוא לו, פרופסור לונגבוטום, היה מורה משעשע למדי. את השיעור הם חלקו עם תלמידי האפלפאף, ואלבוס לא התפלא כשראה שאגוסטה שולטת היטב בחומר.
אחר כך הייתה ארוחת הצהריים, ורוז לחצה עליו לאכול מהר, אבל אלבוס התעלם ממנה, ודיבר עם מרטין, כאילו לא קורה כלום.
״באמת, אל! אנחנו נאחר לשיעור שינוי צורה!״ אמרה רוז.
״רוז, תעזבי את אלבוס, אם את רוצה, פשוט לכי לכיתת שינוי צורה לבד,״ אמר ג׳ק, וסקורפיו צחק.
רוז נאנחה בכעס, לקחה את התיק שלה, ויצאה מהאולם הגדול.
״לא היית צריך להתעלם ממנה, אמרה שרלוט.
״אבל היא מעצבנת עם כל הקטע השה של להגיע בזמן לשיעורים והכל, כאילו, כמה זמן כבר יש להפסקת צהריים?״ שאל סקורפיו.
״שלוש דקות,״ אמרה הילדה עם תסרוקת הצמות, שהייתה אמבר.
אלבוס פער את עיניו, וכולם כמו מיד מכסאותיהם, שכן לא ידעו איפה כיתת שינוי צורה, והיו להם שתי דקות לחפש. שרלוט רכבה על הקרב עם הגלגלים במיומנות, ושאלה תלמידים עוברים ושבים איפה הכיתה, עד ש...
״העלמה פיטרה! אנו לא רוכבים על קרשים במסדרונות!״ נשמע קול מאחוריה.
״הלך עלי,״ אמרה שרלוט, והסתובבה. אלבוס ראה שהיא עומדת פנים מול פנים מול הפרופסור מקגונגל.
״מצטערת, גברתי הפרופסור,״ אמרה שרלוט, וניסתה שפניה יביאו חרטה.
״אני מבקשת שתכניסי את זה לתיק, ולבשי כמו שצריך את התלבושת.״ אמרה פרופסור מקגונגל, ואלבוס שם לב שהם לא היחידים שעצרו לראות מה קרה.
אחרי כמה שניות היה הצלצול, ולמרות כעסה, מקגונגל עזרה להם למצוא את כיתת השינוי צורה.

״אני לא מאמין שאנחנו רק ביום הראשון!״ אמר מרטין כשעלו במדרגות לכיוון חדר המועדון אחרי ארוחת הערב.
״כן, אבל מזל שלא הביאו לנו שיעורים, אחרת וויזלי הייתה חופרת לנו לעשות אותם בחמש דקות.״ אמר סקורפיו.
אלבוס לא הרגיש בנוח לצחוק על רוז, אבל הוא לשבש סקורפיו צודק בקשר לזה שהיא קרציה בקשר ללימודים.
הם הגיעו לחדר המועדון, וראו את רוז יושבת בפינה, ועוברת על הסיכומים שכתבה בשינוי צורה.
״אולי בכל זאת כדאי שניקח ממנה סיכומים?״ שאל אלבוס כאילו בדרך אגב.
״לי היא לא תתן, היא בטח לא סובלת אותי על העקיצה ממקודם.״ אמר סקורפיו.
״אני אלך לראות אם היא מביאה לי.״ אמר אלבוס.
״כן, ועל הדרך תשאל אותה אם היא, שרלוט ודלאפייר מרייבנקלו מתכוונות לבנות מועדון לחרשנים.״ אמר סקורפיו. אלבוס חייך, אבל התאפק שלא לצחוק.
הוא ניגש לרוז, והתיישב בכורסא לידה.
״היי,״ אמר.
״היי גם לך,״ אמרה מבלי להרים את עיניה.
״שמעי-״
״אני לא מביאה לך את הסיכומים שלי, כדאי שתתחיל להשקיע יותר בלימודים.״ קטעה אותו רוז.
״איזה לימודים?! אנחנו רק ביום הראשון!״ אמר אלבוס בקול רם.
״כן, אבל אחר כך כל החומר נכנס לבחינות.״ אמרה רוז.
״את כבר עכשיו חושבת על הבחינות?!״ שאל אלבוס.
״כן, מן הסתם כל החומר החשוב נכנס לבחינות.״ אמרה. ״וכמו שאמרת, זה רק היום הראשון, כלומר שיש עוד המון חומר!״
״רוז, אנחנו יודעים שאת אוהבת ללמוד, אבל האמת, פעם ראשונה שאלבוס צודק,״ נשמע קול מלגלג מאחורי אלבוס.
״לך מפה, ג׳יימס,״ אמרה רוז.
״את בדיוק כמו אנה גרין, הדבר היחיד שהיא מסוגלת להגיד כשהיא רואה אותי זה לך מפה.״ אמר ג׳יימס.
״מי זאת אנה גרין?״ שאל אלבוס.
ג׳יימס הצביע על ילדה עם שיער בלונדיני- ג׳ינג׳י אסוף בזנב סוס, ומדברת עם כמה בנות.
״אה.״ אמר אלבוס.
״איזה אידיוט אתה נראה כשאתה אומר ׳אה׳ כאילו הטילו עליך נעילת גוף.״ אמר ג׳יימס, ופרד, שעמד לידו, צחק.
״הוא מזכיר אותך, ג׳יימס, כשאתה מסתכל על אנה.״ אמר פרד וצחק.
צבע פניו של ג׳יימס השתנה במהירות עצומה לארגמן. פרד צחק עוד יותר.
״ת׳זהר פרד, או שאני אטיל עליך קללה.״ אמר ג׳יימס, ופרד ניסה להפסיק לצחוק.
אלבוס הרגיש שהוא כבר לא שייך לשיחה הזאת, ופנה לפינה בה ישבו סקורפיו ושרלוט.
״מצאתי מקור יותר טוב מאיפה להוציא את הסיכומים,״ אמר סקורפיו כשאלבוס הגיע לפינה שלהם.
״שרלוט?״ שאל אלבוס, והתיישב באית הכורסאות.
״אמרתי לך לא לקרוא לי שרלוט!״ אמרה שרלוט.
״בסדר אז, איך?״ שאל אלבוס.
״צ׳רלי, בסדר? ואין לי בעיה שתעתיקו, אבל יקח לכם יובלות כי אני כותבת ממש מהר, וגם מוסיפה ידע כללי שלי.״ אמרה שרלוט-צ׳רלי.
ואכן אחרי דקות ספורות התברר שהיא הספיקה לגמור חמש גיליונות קלף שלמים ביום הראשון.
״את יותר חרשנית מוויזלי,״ אמר סקורפיו.
״רק שבניגוד אליה, לא ממש אכפת לי מהחוקים.״ אמרה צ׳רלי והוציאה מתיקה את הקרש עם הגלגלים.
סקורפיו ואלבוס צחקו.

תגיבו, ואז אני אמשיך הרבה יותר מהר:)

הפרק הקודם		הפרק הבא