חיים רק פעם אחת. או שלא?

.ה-4.5 (עוד פעם, אני מקווה שכבר הבנתם את הקטע), שעה 8:49, בית משפחת וויזלי

.התעוררתי לפני שעתיים לדעתי, אבל לא רציתי לקום מהמיטה. ידעתי שהיום ה-4.5, שוב פעם

.בסופו של דבר ידעתי שאני אצטרך לקום מתישהו, למרות שהכל בעצם יהיה אותו הדבר

.אני לא מבינה מה הטעם בלקום הבוקר. הרי במילא אני ימות היום, לא? כל היום הזה הוא ממש חסר טעם

.ולמרות שכבר נמאס לי, קמתי מהמיטה- או יותר נכון גררתי את עצמי מהמיטה -לעבר המטבח

.בוקר" אמרתי לאמא שלי כשנכנסתי והתיישבתי בכבדות על הכיסא הקרוב"

.בוקר טוב, מתוקה" היא אמרה וערבבה משהו שכנראה אמור להיות שוקולד מומס. הבעיה היא- שזה היה בצבע ירוק"

זה בהחלט לא הצבע של שוקולד, אבל אני מוכנה להתערב שזה יהיה הצבע של הפנים שלי כשאני יאלץ לאכול את זה הבוקר ואתאפק לא להקיא את נשמתי

.באי רצון מסוים, קמתי מהכיסא והתחלתי לערוך את השולחן

.לאחר מכן, שאר בני משפחתי התיישבו סביב השולחן ואכלו- או יותר נכון התאפקו לא להקיא כשאמא הוציאה את העוגת שוקולד הירוקה שהיא הכינה

.נו כבר אתם יורדים, או מה?" צעקתי לעבר פרד וג'ורג' בחוסר סבלנות. בא לי לגמור כבר עם היום הזה"

.יורדים, יורדים" אישר פרד"

.נסענו אל תחנת הרכבת ועלינו בשניה האחרונה לרכבת

.התיישבתי ליד הרמיוני ונשענתי על גב הכיסא. 'כל זה כל כך לא הכרחי' חשבתי לעצמי

.רגע

.אני יודעת מה אתם בטח חושבים לעצמכם

.'אבל מה עם הכוחות שלך? הרי כל הקטע זה שיש לך כוחות שיעזרו לך למצוא את הבן אדם שהכי יתגעגע אלייך'

.אז ככה- אין לי שום מושג מה הכוח שלי היום, ואני גם לא מעוניינת לדעת

.למה? כי כבר נמאס לי. נמאס לי מהכל. למה זה לא יכול להיות פשוט יום רגיל? או שאני פשוט ימות אחת ולתמיד? זה עדיף בהרבה מהמצב שלי עכשיו

.אוף, אילו רק הייתה דרך להפסיק את היום הזה כבר

?רגע.. אתם חושבים מה שאני חושבת

?כן. אני צריכה פשוט למות היום לא? וזה לא משנה מתי, אז למה שאני לא ינסה פשוט להרוג את עצמי ולגמור עם היום הזה

.ואז, פתאום, כבר לא הייתי ברכבת

.הייתי בקלחת הרותחת. והבנתי מה קורה עוד לפני שהוא פנה אליי

.ג'יני. ברוכה השבה." שמעתי קול מוכר" 

.למה אני פה, סדריק?" הגעתי ישר לעניין.

הוא כחכח בגרונו ואמר "ובכן, אני מבין שנמאס לך. אבל זה שנמאס לך, לא אומר שהיום הזה פשוט יסתיים, סתם ככה. את צודקת בהשערה שלך, שאם תצליחי להרוג את עצמך אז היום הזה ייגמר. אבל זה יהיה סתם בזבוז. לפי דעתי, כדאי לך לנסות את הכוח שלך להיום. אני לא בדיוק בטוח כיצד הוא יעזור לך, אבל תוכלי להשתעשע איתו. ואני רואה שאת בהחלט זקוקה למשהו שיעלה לך את המצב רוח." הוא חייך חיוך נעים

.אז תגיד לי אתה, מה הכוח שלי היום?" כבר הייתי חסרת סבלנות"

״הכוח שלך היום הוא שליטה במחשבות ורגשות." הוא אמר ברכות "תוכלי לגרום לאדם מסוים לחשוב או להרגיש כל דבר. אני מניח שתרצי להשתשע עם הכוח הזה, אבל השתשמשי בו בחוכמה. לא כדאי לבזבז כוח שכזה על שטויות, לא?" הוא חייך חיוך שובב, ומרוב שהייתי מרוכזת בו ובדבריו, לא שמתי לב שהקלחת הרותחת החלה להתפוגג, וכך גם סדריק

.והנה אני חזרתי. אני שוב בקרון ברכבת להוגוורטס. למרות שמבחינת החברים שלי בכלל לא עזבתי

.הממ, שליטה במחשבות ורגשות הוא אמר, נכון? חיוך רחב התפשט על פניי. טוב, בואו נשתעשע קצת

.טוב, היה קשה לבחור על מי לנסות את הכוח החדש שלי בפעם הראשונה, אבל בסופו של דבר בחרתי ברון. הרי הוא גם ככה מוזר. אף אחד לא ירגיש בהבדל אם הוא יתנהג קצת יותר מוזר

.הממ, בואו נראה.. איזה רגש הוא ירגיש עכשיו..? אני מתלבטת בין כעס, לבין אהבה

.טוב. החלטתי. בוא נראה את רון משתגע מרוב אהבה

.הממ אני חושבת שאני יכולה לעשות טובה גם לרון, וגם להרמיוני, במקביל

.עכשיו, איך אני ינסח את המחשבה הזאת? אוקיי, יש לי

."הרמיוני המדהימה. הרמיוני המושלמת. אני אוהב אותך, הרמיוני המהממת.' ואז, כאילו נתתי לו פקודה, רון הלך לעבר הרמיוני והחל לומר "הרמיוני המדהימה. הרמיוני המושלמת. אני אוהב אותך, הרמיוני המהממת'

.אני פשוט התחלתי להתפוצץ מצחוק. אוקיי, אוקיי. יש לי עוד משהו שיעשה את זה אפילו טוב יותר

'!לרדת על הברכיים, לאחוז בידה. ולצעוק: הרמיוני, את האחת והיחידה'

.עוד לפני שהוא הספיק לתפוס בידה של הרמיוני המופתעת, אני כבר הייתי על הרצפה מרוב צחוק

 ״הרמיוני, את האחת והיחידה!" הוא צעק מול כל בית הספר. הרבה מאוד התחילו לצחקק ולהתלחשש. השאר פשוט היו המומים. אבל אני בהחלט היחידה ששהבטן שלה כאבה מרוב צחוק. חלק מתלמידים הבחינו בי, ואני מניחה שהם חשבו שאני משוגעת שהדבר הזה מצחיק אותי כל כך. 'לפחות הוא סוף סוף אזר אומץ בזכותי..' חשבתי לעצמי

התיישבתי על הרצפה וניסיתי להוריד את החיוך שהיה מרוח לי על הפרצוף. בשלב מסוים המון אנשים נעמדו לפני, בשביל לצפות במה שהרמיוני תגיד. קמתי במהירות כדי לשמוע מה התגובה שלה, אבל כשקמתי כבר היה מאוחר מידי. פיספסתי את מה שהיא אמרה כי עכשיו הדבר היחיד שיכולתי לראות זה שהם לא מפסיקים להתנשק

.יופי, לפחות דבר אחד טוב יוצא מהיום המעצבן הזה' חשבתי וחייכתי'

.כל התלמידים שמסביב החלו להריע ולמחוא כפיים ואני הצטרפתי אליהם וצחקתי

.לפתע, הארי הופיע לצידי. "את יודעת במקרה מה עובר עליו?" הוא שאל. משכתי בכתפיי כתשובה

.טוב, יש לי הרגשה שהם יצטרכו קצת זמן לבד כרגע. שנלך לטירה?" הוא חייך והציע לי את ידו"

.בהחלט" חייכתי חיוך רחב ושילבתי את אצבעותי בשלו"

.הרמיוני ורון בילו יחד כל רגע פנוי ביום. האמת, מבחינת רון הם היו יכולים להבריז פשוט מכל המקצועות אבל כמובן שהרמיוני התנגדה

.אבל העובדה שהם ביחד עכשיו לא הייתה טובה רק בשבילם. היא הייתה פשוט מדהימה בשבילי- כי זה אומר שביליתי כל רגע פנוי רק עם הארי

.את תבואי היום לצפות במשחק, נכון?" הארי שאל אותי כשהוא ליווה אותי לשיעור שיקויים"

.בטח" חייכתי אליו. תתפלאו, אבל היום כבר זכרתי שיש משחק. כנראה שאם אותו יום קורה כמה פעמים אז הסניליות שלי דועכת"

.נהדר" הוא חייך אליי חיוך כובש "טוב, אז נתראה אחר כך?" הוא שאל כשהגענו אל שיעור שיקויים"

.ברור" עניתי וחייכתי חיוך שובב. אין מצב שאני מפספסת זמן לבד עם הארי. במיוחד כשאני יכולה לשלוט לו במחשבות וברגשות"

.הוא נפרד ממני והלך לשיעור תורת צמחים, ואני נכנסתי לכיתת שיקויים

.השיעור היה משעמם ברמות. למדנו על שיקוי אמת. לא משהו מעניין במיוחד. אני יודעת את החומר הזה עוד מהתקופה שרון למד את זה, הוא נתקע די הרבה על השיקוי הזה. אני לא מבינה למה. זה שיקוי מאוד פשוט

.בכל מקרה, לא ממש הקשבתי לשיעור היום ולכן בהתחלה כשסנייפ פנה אליי, בכלל לא ידעתי שהוא מדבר אליי. "וויזלי. למה אינך מקשיבה לשיעור?" הוא שאל וקולו היה מלא שנאה

״אהה.. אני.. אממ.." גמגמתי. רגע, למה אני בכלל נלחצת? הרי אני יכולה לשלוט לו ברגשות ובמחשבות. "אני.. פשוט חשבתי שהשיעור הזה די משעמם, ושאולי תרצה לעשות בו משהו אחר." אמרתי בהחלטיות. נשמעו לחשושי תדהמה בכיתה וראיתי ניצוץ של זעם בעיניו של סנייפ. טוב, לפחות עד שהשתלטתי על מחשבותיו ורגשותיו

.אה, כן. נעשה מה שתרצי ג'יני" הוא אמר ברוך שלא אופייני לו. עכשיו כבר הלחשושים התעצמו וכל הכיתה הייתה בהלם"

.אם כבר, אז למה לא ללכת עם זה עד הסוף? "אני חשבתי," נעמדתי מולו "שאולי תרצה לנסות איתי משהו." התקרבתי אליו עוד יותר ועכשיו הפריד בינינו רק מרחק של סנטימטר או שניים

.עכשיו היה נראה שכל הכיתה עצרה את נשימתה כדי לראות איך סנייפ יעניש אותי

.מה שתרצי" הוא חייך אליי. נשמעו קריאות התפעלות והאוויר כאילו התעבה מהציפייה של התלמידים לצעד הבא שלי"

.לא חשבתי יותר מידי ופשוט הצמדתי את פי אל פיו

.נשמעו שריקות וקריאות עידוד מכל עבר. וכולם התפעלו כשסנייפ נישק אותי בחזרה

?אני חייבת להודות, בקטע מוזר, הוא מנשק די טוב. הזוי, הא

.נשמע הצלצול והתנתקתי מסנייפ

.ראיתי שכל הפיות בכיתה פעורים מתדהמה

.חייכתי לנוכח ההפתעה והבלבול על פניהם, "להתראות בשיעור הבא, פרופסור סנייפ." אמרתי, חייכתי חיוך שובב ויצאתי מהכיתה לפני ששאר התלמידים יספיקו לפנות אליי

.התחלתי לצעוד לעבר השיעור האחרון שלי היום, שיעור שינוי צורה. הגברתי את מהירותי כששמעתי צעדים נוספים מאחורי, ואנשים קוראים בשמי בהתלהבות

.נכנסתי לכיתה והתנהגתי כאילו שום דבר לא קרה

.שאר התלמידים נכנסו כמה שניות אחרי, אבל כשהם ראו שמקגונגל כבר שם, הם השתתקו

",היום נלמד על משהו שבוודאי למדתם כבר מעט עם סנייפ," עם איזכור שמו נשמעו צחקוקים בכל רחבי הכיתה וכל המבטים ננעצו בי, אבל מקגונגל התלעמה מכך והמשיכה בדבריה "השיקוי הפולימיצי, שגורם לשינוי צורה"

.תסלחי לי, פרופסור מקגונגל, אבל אני חושבת שהשיקוי הזה לא ממש קשור לשיעור שלנו." התפרצתי לדבריה"

.תסלחי לי, העלמה וויזלי?" קולה התרומם מעט בכעס"

.אני חושבת שזה אפילו די מטומטם. כלומר, למדנו על עם סנייפ, לא? אז למה לחזור על זה עוד פעם? ועוד לא בשיעור שיקויים?" אמרתי וקמתי ממקומי"

.שבי במקומך, העלמה וויזלי. ואל תתחצפי." היא כעסה"

."המשכתי לדבר והתקדמתי לעברה עוד יותר "אני לא מתחצפת. אני פשוט אומרת את דעתי

.כנראה שאף אחד אף פעם לא דיבר אליה כך, וזה הרגיז אותה מאוד. "מה את מבינה? את פשוט ילדה קטנה ומעצבנת" היא התפרצה עליי

.לא כעסתי עד כדי כך, אבל התחשק לי לעשות את זה. הרי אף אחד אף פעם לא עשה את זה למורה

.פשוט סטרתי לה

.כשהיא הבינה מה קרה הרגע, פניה התמלאו סומק. היא כעסה. מאוד כעסה

.את. בואי איתי. עכשיו!" היא צעקה"

.כמו בשיעורי הקודם, כל הכיתה הייתה פעורת פה, אבל הפעם אף אחד לא צחק. הם בטח פחדו ממה שמקגונגל תעשה להם אם הם יצחקו

.לא." אמרתי והשתחררתי מאחיזתה "את לא תצליחי לתפוס אותי!" צעקתי והתחלתי לרוץ לעבר המדשאות"

.יצאתי החוצה, מתנשפת ומתנשמת "אוף הלוואי שזה יעבוד, הלוואי שזה יעבוד, הלוואי שזה יעבוד" התפללתי "אציו מכונית מעופפת!" קראתי

.חיכיתי כמה דקות, ושום דבר לא קרה. התחלתי לרוץ, לנסות לברוח בכוחות עצמי. ואז נשמעה שאגת מנוע אדירה והמכונית המעופפת שאבא שלי כישף בשנתי הראשונה בהוגוורטס, הגיחה מהיער האסור

.מיהרתי להיכנס לתוכה בעוד ברקע נשמע הצלצול שמבשר על סוף השיעור. 'כנראה רצתי במשך הרבה זמן..' הרהרתי בעודי מתניעה את המכונית

.ג'יני!" שמעתי מישהו קורא מאחורי. לא הסתכלתי לאחור וישר העפתי את המוכנית, גבוה מעלה הטירה"

.לא ידעתי לאן אני אסע, אבל ידעתי שאני חייבת להסתלק

.טוק טוק

.קפצתי בבהלה והסתכלתי לעבר החלון שממנו נשמעו הדפיקות. הארי היה שם, עף על המטאטא שלו

סימנתי לו שייכנס ופתחתי את הדלת.

"מה קורה?" הוא שאל והתיישב במושב לידי.

"סתם מקגונגל עלתה לי על העצבים. גם לי מותר להתעצבן מידי פעם, לא?" שאלתי והסתכלתי בעיניו.

"ברור שמותר לך להתעצבן." הוא אמר "אבל לעשות שטויות מול מקגונגל.. זה לא כל כך חכם." הוא הוסיף בזהירות.

"אוף, הארי. פשוט נמאס לי מהיום הזה." התלוננתי והרגשתי כמו ילדה בת שלוש שמלשינה לגננת שזרקו עליה חול או משהו.

"יהיה בסדר" הוא חיבק אותי, ואני הנחתי את ראשי בחיקו.

הסכלתי בעיניו וחשבתי 'מה יש לי להפסיד? לא שווה לי לעשות את זה כבר וזהו?'

במקום להתעסק בכל השאלות האלה, פשוט נישקתי אותו. לפעמים אני באמת חושבת יותר מידי.

למזלי, הוא לא התנגד, ומשך אותי אליו.

אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה. אני לא מאמינה שאני באמת מתנשקת עכשיו עם הארי פוטר. זה בלתי אפשרי.

וזה באמת היה בלתי אפשרי. כי בדיוק באותו רגע התנגשנו במטוס. ומתתי, עוד פעם.

________________

פרק רביעי ^^ אשמח לתגובות ;)

מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן, את הפרקים הבאים אשתדל לפרסם קרובות יותר :)

הפרק הקודם