אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

אליס

אליס רצה לעבר האגם. היא לא רצתה לעשות בעיות כבר ביום הראשון. 

כשהגיעה לעץ שבו ישבה וקראה את כתב העת, הביטה סביב. רק הגיליון היה שם. השרביט עצמו, לא נראה.

היא התנשפה מהריצה והסדירה את נשימתה. איפה הוא יכול להיות?

היא הרימה את מבטה לעבר האגם. בן הים שפגשה קודם, חייך אליה. שרביטה, אצלו ביד.

"אפשר את זה?" היא הצביעה לעבר אביזר הקסם שלה שהחזיק.

הוא הניד בראשה בשלילה. הוא צווח וצלל פנימה. מתיז על אליס מעט מים. 

היא נאנחה בהשלמה. הורידה את הגלימה ונשארה בבגדי מוגלגלים. 

אבא שלה סיפר לה פעם מה יש באגם הזה. בני ים, כול מיני מפלצות. היא נשמה עמוק.

וקפצה פנימה. 

המים לא היו קפואים, אבל עדיין היא הופתעה המקור.

הבן ים לא שחה כול כך מהר. כאילו רוצה שאליס תעקוב אחריו.

הוא גם לא שחה כול כך עמוק, כך שהיא יכלה לעלות כדי לנשום מידי פעם.

הזרמים לטפו את פניה, והמים השחורים נעשו יותר ויותר כהים. 

השיער שלה צף סביב פניה בענן בהיר. הוא הבהיק במים וכמעט האיר את סביבתה.

היא בעתה, וחתתרה בידיים כדי להתקדם, אבל קשה לעקוף מישהו שיש לו זנב במיוחד לשחייה.

וזימים כדי לנשום, וקרום בין האצבעות, ו... טוב הבנתם את הרעיון.

חוץ מזה, כשהיא הצליחה להתקרב, הבן ים התרחק בשחייה מהירה מאוד. והיא שוב הייתה צריכה לנסות לעקוף אותו.

פעם אחת, זרוע של איזה חיה עברה מתחתיה. זרוע של... תמנון?

היא בלעה קצת מים וכמעט נחנקה. היא מהרה להעלות על פני המים כדי לקחת אוויר.

בן הים עלה גם הוא כדי לראות מה קרה. הוא צווח בשעשוע.

"טוב לפחות משהו מבינינו נהנה." אמרה לו בחיוך. להפתעתה, הוא הושיט לה את שרביטה. 

הוא חשף בחיוך שיניים מחודדות וצלל חזרה פנימה. 

כנראה הוא רק רצה לשחק איתה קצת. אליס תהתה בני ים קטנים משחקים. 

תופסת תת ימית, אולי.

השמש כבר שקעה, ורוח קרירה נשבה במדשאות. היא שחתה לעבר המזח.

רועדת, היא לבשה חזרה את גלימותיה. 

היא התחילה לרוץ לעבר הטירה, כשהביטה לאחור, ראתה סירות מלאות תלמידי שנה ראשונה שטות לעבר מעבר קרקעי.

כשהגיעה אל שער הטירה, היו שם שאר התלמידים בגילה. היא נכנסה איתם פנימה. 

כשהגיעו לדלת הכניסה,היא נפתחה וממנה יצאה אישה בשנות השלושים המאחורות. 

היא נראתה נחמדה, אבל חמורת סבר.

היא לבשה גלימה כחולה אורכה. השיער שלה היו אסוף בצמה ארוכה וכהה.

האגריד אמר לה "הנה תלמידי שנה הראשונה, גברתי הפרופסור."

היא הודתה לו והתחילה ללכת פנימה, כולם עקבו אחריה. 

לפידים בערו והאירו את הדרך. היא הובילה אותם לגרם מדרגות שהוביל לקומות העליונות.

הם עלו למעלה אחרי האישה. 

מדלת אחת נשמעו מאות קולות שיחה. התלמידים בשנים הגבוהות.

הפרופסור הובילה אותם לחדר קטן יותר.

"אני פרופסור בונס. אני אהיה המורה שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל. אני עומדת בראש בית הפלפאף." היא אמרה תחילה.

והתחילה להסביר, על הבתים, על החוקים, על נקודות. מה שהיא שמעה מאבא ואימא בבית.

"תקחו את הזמן שבו אתם מחכים להתארגן לטקס. אשוב לכאן עוד רגע. כנהיה מוכניס לקבל אותכם.

המתינו בשקט." מבטה עבר על כמה תלמידים ועל אליס, שעדיין טיפטפה מעט.

היא הלכה. קולות שיחה שקטים ולחוצים נשמעו בחדר.

מישהו נגע בכתפה "את קצת רטובה. את יודעת את זה?" קול ביישני אמר מאחוריה.

היא הסתובבה. ילד בגילה עם עיניים ירוקות ושיער שחור הביט בה במבוכה. לידו עמדה ילדה עם שיער חום מקורזל ועיניים כחולות.

"אני יודעת" 

"למה את רטובה?" שאלה הילדה בהתעניינות. 

"שיחקתי תופסת תת ימית עם בן ים." ענתה.

הם נראו מבולבלים לגמרי. זה גרם לה לחייך. "תופסת תת ימית?" שאלו. 

"זה דווקא כיף. אבל זה די סיפור ארוך. אני אליס. מי אתם?" היא שאלה אותם.

"אני רוז, רוז וויזלי" אמרה הילדה עם השיער המקורזל.

"אני אלבוס פוטר" הוא הציג את עצמו באי נוחות. 

"ההורים שלי מכירים את ההורים שלכם. אתם יודעים? קוראים להם לונה ונוויל." התלהבה אליס.

"לונה? השם השני של אחותי הקטנה זה לונה. קראו לה שם חברה שלהם" אלבוס הביט בה בפחות מבוכה.

"ולונה היא חברה טובה של אימא שלי" אמרה רוז בחיוך.

הם הביטו אחד בשני. "נראה לי שהולך להיות לנו כיף השנה" אמרה לשני החברים החדשים שלה.

פרופסור בונס חזרה ואמרה להם לבוא אחריה.

נראה שליטר דם נשאב מפניו של אלבוס. 

"מה קרה?" שאלה אותו. הוא הביט בה באומללות.

אני יודעת מה אתם חושבים. סוזן בונס? מה היא קשורה?

החלטתי להפוך אותה להיות מורה להתגוננות מפני כוחות האופל וראש בית הפלפאף.

שערתי שהיא תלמידה מצטיינת, וסתם חשבתי שהיא תיהיה מורה מגניבה.

אני גם לא יודעת לאן כול העניין איתה ילך. 

מקווה שתהנו!

הפרק הקודם		הפרק הבא