ג'יימס סיריוס פוטר

צרחן

ג'יימס ישן עמוק עד שמישהו, או יותר נכון שני מישהו'ים הפילו אותו מהמיטה.

"אווץ'. חתיכת…" הוא נאנק ופתח את עיניו. הוא הביט על שני החברים הטובים שלו. ויל ופרד.

לפעמים הוא חושב שאם אלה החברים הכי טובים שלו, החיים שלו די בזבל.

הם חייכו כמו שני דבילים. "מה?" שאל בעצבים. ויל הושיט לו יד ועזר לו לקום.

החיוך של פרד התרחב "מה הייתי עושה בלי מצב הרוח המצוין שלך על הבוקר? יאללה אתה בא לאכול?"

ג'יימס הנהן. הוא התיישב על המיטה ופיהק. מנסה להתעורר.

הוא התחיל להתלבש, מחפש את פריטי הלבוש שנעלמו לו. כעבור עשר דקות, סוף סוף מצא את הגלימה שלו, שמשום מה הייתה מאחורי המיטה.

הוא לבש אותה עם החולצה הלבנה, העניבה המפוספסת והמכנסיים השחורים. הלבוש הטיפוסי לתלמידי גריפינדור.

הוא עדיין היה גאה בהיותו כזה.

הוא הניף את הילקוט על כתפו התחילו ללכת לאולם אוכל.

חדר המועדון היה ריק כמעט לגמרי. כנראה ישן עד מאוחר.

"למה אתה נראה חצי מת? זה קשור למקום שנעלמת אתמול?" ויל שאל בזמן שהם ירדו במדרגות,

"לאן הלכת באמת?" פרד התחיל לחקור גם הוא.

ג'יימס ענה, מפהק "בפעם הבאה אני איידע אתכם, אימא ואבא."

שני חבריו גיחכו והתחילו להתווכח מי האימא ומי האבא מבינהם.

הם עברו ליד קבוצת תלמידות שלמדו איתם בשכבה. הן התחילו לצחקק ולהתלחש.

פרד העביר יד בשערו האדום והביט על אחת מהן, נערה עם שיער חום חלק ועיניים בהירות. "למה בנות חייבות להסתובב בקבוצות?"

"למה אתה כול כך מתעניין בזה?" הסתקרן ג'יימס וחייך. הם נכנסו לאולם הגדול.

כשהם התיישבו, ויל אמר כביכול כאמרה אגבית "למקרה שאתה תוהה, פרד, ג'סיקה לא הסתכלה עליך."

"אין מצב, ג'סיקה הדסון? הרייבנקלואית? כול מה שיש לתלמידי הבית הזה בראש זה לימודים." ג'יימס הביט עליו, "מה לך ולה?"

פרד לא ענה והתחיל למלא את צלחתו והם עשו כמותו.

בעודו אוכל טוסט, חברו הטוב החליט לנקום.

"היי ג'יימס." פרד אמר לו והביט על השולחן של רייבנקלו. "ליר מסתכלת עליך."

ג'יימס כמעט נחנק והסתובב. הוא ראה את תלמידת שנה שלישית שהוזכרה שבכלל לא הביטה עליו.

היא דברה עם שאר החברות שלה.

"אני שונא אותך." אמר ג'יימס שהסתובב חזרה בלחיים אדומות.

אבל פרד היה עסוק בלצחוק עם ויל. שלמזלו לא היה להם נשק נגדו.

ינשופים עפו לתוך האולם הגדול. שניים התעפפו לעברם. אחד שמט חבילה בפני ויל.

בתוכה היו כול מיני דברים ששכח לקחת, כנראה. אבל החבילה של פרד הייתה יותר מעניינת.

"אבא שלח לי." חייך. בתוכו היו מלא מוצרי מתיחות. ממתקיא, שוקולדימום, שרביטי תעלולים, אבקת חושך, ועוד הרבה. ג'יימס ידע שזה מהחנות של הדודים שלו, רון וג'ורג'.

ויל הסתכל עליו בקנאה "כמה את רוצה בשביל חושחשי הסחה? אני משתעמם עד מוות בתולדות הקסם."

ג'יימס לגם מיץ דלעת ובעוד חבריו דנים על הסכום, הוא הסתכל על אחיו אלבוס.

הוא אכל ודיבר עם רוז, נראה שהוא מספר לה על מה שקרה אתמול בלילה. לפי המבט המזועזע שלה.

ינשוף מוכר למראה עף לעברו. נושא מעטפה אדומה.

כשהוא שמט את המכתב לצלחת של ג'יימס, הסובבים הביטו בו בעיניים פעורות.

"צרחן." פלט ג'יימס לפני שהוא התפוצץ.

ונזיפותיה של אימו היו חזקות כול כך, עד שתהה אם היא שומעת אותם בעבודה,

ואומרת לעצמה 'טוב, כנראה הצרחן הגיע'.

"ככה להכנס ליער האסור?! מה חשבת לעצמך?! ועוד סיבכת את אחיך בזה?! יש לך מושג מה יכל לקרות?! הייתם יכולים להפצע!

מה לעזאזל רצית להשיג בזה?! לתלמידים יש איסור מוחלט על הכניסה לשם, ואתה מחליט לעבור על זה?! אני יודעת שאתה אוהב לשבור חוקים,

אבל אל תכניס את אלבוס לזה, אפילו אל תחשוב על זה, אתה שומע אותי?! אם עוד פעם אחת אשמע שעשית משהו מטופש

ואחיך נפגע מזה, אפילו טיפה, אני אבוא להווגורטס בעצמי ואחזיר אותך הביתה, מבין?!

אקומנטולות, באמת. מאיפה כול הרעיונות האלה מגיעים?!"

המכתב עלה באש ואפר נחת על ארוחת הבוקר הלא גמורה שלו.

פרצי צחוק נשמעו ושכחו בהדרגה. ויל פרד הביטו על ג'יימס "לשם נעלמת אתמול, ליער האסור? ולא הזמנת אותנו? איזה מן חבר אתה?"

הוא גלגל עיניים וראה את אלבוס מביט בו. אחיו הקטן התכווץ במושבו כשנוצר בינהם קשר עין. אולי הוא חשש שהוא יאשים אותו.

ג'יימס קם "טוב, אתם באים לכיתה?"

חבריו הנהנו, אבל קודם פרד הוציא יומן תאריכים וכתב משהו.

"אני כותב כול פעם שאחד מאיתנו מקבל צרחן. הרוב שלך." הוא דפדף הרפרוף והראה לג'יימס.

"מה שתגיד. לפחות יש הנצחה למעשים שלי." נאנח.

שלושתם יצאו מהאולם הגדול והלכו לשיעור תולדות קסם.

הפרק הקודם		הפרק הבא