רחוק מהעין אך קרוב ללב

סליחה שיש מלא זמן בין פרק לפרק.... אני ישתדל לעלות ביותר עקביות....... מתחילים את הטורניר!

התכנסנו כולנו באוהל הגדול שהוקם למתחרים. יום המשימה הראשונה הגיע.

הסתובבתי מתוח ועצבני ברחבי האוהל. ידעתי מול מה אני עומד. קרקרוף הזהיר אותי. הוא נהיה אובססיבי לגבי הטורניר ווא לא בוחל בשיטות ערמומיות כדי לנצח.... 

אני לא אוהב לרמות, אבל הוקל לי לדעת שאני יצטרך להתמודד מול דרקונים....

לפתע הבחנתי בתזוזה בכנפי האוהל המבריקים.

זזתי מעט הצידה וראיתי את הרמיוני מתלחשת עם הארי פוטר. הם דיברו כמה דקות והיא חיבקה אותו והסתלקה.

למה היא חיבקה אותו? הם חברים? היא כל הזמן מסתובבת איתו ועם הגינג'י....מה זה אומר? מה לעשות?

בדיוק אז נכנס לודו ברגמן לאוהל, עם חליפה צעקנית וציבעונית, והתחיל להסביר לנו על המשימה.

לא הייתי מרוכז. חשבתי רק על הרמיוני ועל הארי פוטר והייתי טרוד ועצבני,

כששמעתי את סיום דבריו של לודו: "ועכשיו כל אחד יבחר בתורו מהשק ויראה מול מה הוא עומד להתמודד.."

התפקסתי והבטתי על שאר המתמודדים. פלר נראתה כאילו היא עומדת להקיא, והארי וסדריק היו שקטים ועצבניים.

כשהגיע תורי, שלפתי מהשק את החפץ ומולי ,על כף ידי עמדה "מכדררת האש הסינית האדומה". פסל קטן של דרקונית אדומה וקטלנית.

התמלאתי פחד.

כשהגיע תורי לצאת החוצה , מיד לאחר פלר, יצאתי ומיד הוממתי לרגע. שמעתי שריקות וקריאות מהקהל הגדוש שהיה מכל עבר וראיתי בקצה הזירה את הדרקונית.

לאחר רגע של קיפאון התחלתי לפעול. נזכרתי באימונים של קרקרוף ושלי , התקדמתי קדימה ולפני שהספיקה להגיב, השתמשתי בקללת הקונג'וקטיויטיס ועיוורתי את הדרקונית.

המכדררת הסינית התנודדה עיוורת במקומה, כשחלפתי על פניה ותפסתי את הביצה הזהובה. הייתי מלא באדרלין ואנרגיה, מרוגש מהמשימה ומשולהב מקריאות הקהל.

לא שמתי לב לשנייה והדרקונית העיוורת כמעט שדרכה עליי שברחתי ברגע האחרון לפינת הזירה. המשחק נגמר.

לקחו אותי לאוהל המרפאה שם טיפלו בי בפציעות ושריטות שלא הבחנתי בהן בלהט הקרב.

לאט לאט התאוששתי מהלם וגיליתי שבאמת עשיתי את זה, עברתי את המשימה!

הבטתי אל הביצה שבידי והייתי מאושר. יכול להיות שהרמיוני הבחינה במהלך שלי, שהיא עקבה אחריי במתח?

קרקרוף שבדיוק נכנס לאוהל קטע את הרהוריי. הוא היה זעוף ומילמל משהועל אי הוגנות, ורמאים. הסתבר שהורידו לי נקודות על זה שהדרקונית מחצה חצי מהביצים שלה בעיוורונה.

קרקרוף היה עצבני אבל אני הייתי בעולם אחר לגמרי.

ואז הארי פוטר נכנס לחדר. הוא היה פצוע אך החזיק את הביצה בידו.

מחשבותיי המאושרות התהפכו והתמלאתי קנאה על הקשר בין הרמיוני להארי. אני חייב לברר אם הם חברים....

אחרי הכרזת הנקודות כשגיליתי שאני תיקו עם הארי, חזרתי במצב רוח מוזר לכיוון טירת הווגרווטס.

כל רצוני היה לישון. הבטתי על הביצה בידי. השופטים אמרו משהו על חידה....

מוחי היה מעורפל ואפילו לא הבחנתי לאן אני הולך. הייתי מבולבל מכל הרגשות הסותרים שעברו עליי ומהאדרנלין שלאט לאט ירד.

כשהגעתי לחדר שלי, צנחתי על המיטה בעייפות , מתעלם מהרעש ותרועות הניצחון שלמטה,

ושקעתי בשינה עמוקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא