חי בסרט

הילד שנשאר בחיים

אדם גבוה קומה עם שיער כסוף וגלימה כהה הופיע ברחוב פריווט מס' 4.

הוא החזיק בידו מן מצת סיגריות כסוף. הוא פתח אותו והאורות נשאבו מפנסי הנרות לתוך הפריט המושנה.

"היי זה המעמם!" אמר רון.

"עדיין יש לך אותו?" שאל הארי.

לחיו נעשו אדומים כמו שיערו "אמ... לא… איבדתי אותו"

"ששש!" השתיקה אותם הרמיוני.

חתולה ייללה בקול שמשך את תשומת ליבו של האיש. הוא פנה אלייה ואמר;

"הייתי צריך לדעת שתהיי כאן, פרופסור מקגונגל."

ראו רק את צלה של האישה, ההופך מצורת חתול לצורת אנוש.

"ערב טוב, פרופסור דמבלדור."

הרמיוני נראתה מאוכזבת "חבל שלא ראינו אותה משתנה. ראינו אותה עושה את זה רק פעם אחת, ואז לא ממש הקשבנו."

"טוב, אם לא היית כזאת מעופפת בהוגוורטס…" רון עקץ אותה.

"ששש!" עכשיו הגיע תורו של הארי להשתיק אותם.

הקוסם והמכשפה התהלכו זה לצד זאת והתחילו לשוחח.

"השמועות נכונות, אלבוס?"

"אני חושש שכן. הטובות והרעות."

"והילד?"

"האגריד מביא אותו."

"האם היה זה נבון להפקיד משימה חשובה כול כך בידי האגריד?"

רון הביט על המסך באי אמון.

"משימה חשובה כול כך? בהתחלה חשבתי שהם מדברים עליך. אבל כנראה שלא." פנה לחברו.

"רון!" נזפה בו הרמיוני, אבל הארי גיחך. מה שגרם לנערות שישבו לידם לדרוש שיסתמו.

דמבלדור לא נפגע או התרגז. רק אמר בשלוות נפש, בלי כוונה לנזוף "הייתי מפקיד את חיי בידיו של האגריד."

באותה שנייה בדיוק, אור מסנוור האיר את הרחוב החשוך.

אדם ענקי רחב על אופנוע מעופף והחזיק על צווארו מנשא של תינוק. הוא בירך את שני הפרופסורים וירד מכלי התחבורה.

האגריד הושיט את התינוק בעדינות מפתיעה ביחס למראו ואמר בדאגה "תשתדל לא להעיר אותו."

"אווו," פלטה הרמיוני כמו שאר הבנות באולם "זה כול כך חמוד!"

"אני לא חמוד," רטן הארי.

"אני מדברת על האגריד."

"אה."

פרופסור דמבלדור לקח את הארי פוטר ופנה לדלת הבית הקרוב.

פרופסור מקגונגל נראתה מופתעת, דואגת ואף מוזעזעת מעט.

"אתה באמת חושב שזה בטוח להשאיר אותו עם האנשים האלו?" לחשה בקול הנוזף שיכלה לגייס בדציבלים הנמוכים האלו. "התבוננתי בהם כול היום. הם מוגלגים מן הסוג הרע ביותר."

"מה?!" הארי לא התאפק ופלט קריאת מחאה. אנשים פנו להביט בו. "אפילו מקגונגל הסכימה איתי!"

"הארי תיהיה בשקט." אמרו הרמיוני ורון כאחד. כאילו שהם לא הרעישו.

הוא שקע עמוק בכיסאו כילד שלא קיבל את מה שהוא רוצה.

מקגונגל המשיכה "הם באמת…"

"קרובי המשפחה היחידים שלו." השלים דמבלדור.

המכשפה לא הבינה את הרעיון של הקוסם העומד לצדה, וניסתה פעם אחרונה למנוע ממנו לעשות זאת.

"הילד הזה יהיה מפורסם! כל ילד בעולם שלנו יידע את שמו!"

"בדיוק," אמר הקוסם כאילו הוכיחה את טענתו. "מוטב לו לגדול הרחק מכול זה. עד שיהיה מוכן."

האיש הניח את התינוק על מפתן הדלת. בעוד המכשפה נראת מאוכזבת ביותר.

"לא ידעתי שמקגונגל יכולה לחוש מידה כזאת של רחמים." אמר רון.

"עם דברים שחוויתי שם," אמר הארי "אפילו קנטאור היה מרחם עליי." השיב הארי

האגריד מחה דמעות מעיניו והתאמץ לא לבכות.

"די. די. האגריד לא מדובר בפרידה של ממש" אמר דמבלדור.

שתי המכשפים שבו והביטו בתינוק. הקוסם רכן והניח מכתב על השמיכות בו היה עטוף, מכתב.

"בהצלחה לך." אמר.

פניו של התינוק נגלו. פוני של שיער שחור כלילה כיסתה את מצחו, אך עדיין היה אפשר לראות צלקת אדומה ופתוחה בצורת ברק.

"אווץ' " אמר רון

"ששש!" הרמיוני חסמה את פיו והביטה בסרט מרותקת.

"הארי פוטר."

אור מסנוור הציף את המסך.

אמ.. כן... היי.

סליחה שלא עדכנתי הרבה זמן. אתם יודעים, עומס בלימודים וזה...

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא