לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה

פרק שלישי

מרין נאלצה להודות שהוגוורטס הוא מקום נפלא. היא אמנם עוד לא מצאה חברים טובים באמת אלא רק הסתובבה מידי פעם עם לילי או ג'יני כשבאמת הייתה בודדה ומשועממת, אבל הטירה, המורים והשיעורים היו כולם מרתקים ומהנים. מאז ומעולם היא אהבה ללמוד, מאחר ובשיעורים ידעה להראות את הצדדים החזקים שלה. היא הצטיינה במיוחד בשינוי צורה ואסטרונומיה, ונהנתה לחלוק את מעמד "מצטיינת הכיתה" עם לילי אוואנס, שהייתה באותו הזמן חברתה היחידה.

"סוף סוף יש מישהי שלא בוהה בי בהפתעה כשאני מצליחה לענות על שאלה קשה!" אמרה לה לילי לאחר שיעור שינוי צורה מאתגר במיוחד בשבוע השני ללימודים, "תמיד כולם רק לעגו לי בגלל זה, ועכשיו יש עוד מישהי כמוני. זה כל כך נחמד!"

מרין קיוותה שהיא אכן הבינה נכון את לילי ולא היה שמץ קנאה בקולה. בבית הספר הקודם לינדזי בקר כמעט הרביצה למרין לאחר שקיבלה יותר ממנה במבחן בשיקויים.

מצד שני, תמיד הקונדסאים היו שם כדי לקלקל כל שיעור טוב. בחודש הראשון הם הספיקו לשרוף את כיתת הלחשים, לפוצץ את כיתת שיקויים ועוד מעשים כאלה ואחרים. מרין שמחה שלפחות לא הייתה זוכה להיתקל בהם אחרי שעות הלימודים.

"בלק ופוטר הם הקונדסאים האמיתיים, אלה שעומדים מאחורי הכול." הסבירה לה לילי אחר צהריים אחד לאחר שסוורוס סנייפ מסלית'רין שוב נמצא באחת מהאסלות בשירותי הבנות. "פיטר תמיד ישתף פעולה, כי הוא הרי מעריץ אותם בכל ליבו. ורמוס... רמוס סתם מסתובב איתם כי..." קולה דעך.

"למה?" הסקרנות ניכרה בקולה של מרין.

"לא משנה," היא הסמיקה והחלה לגמגם, "זו מין תיאוריה כזאת שיש לסוורוס, הוא ביקש ממני לא להגיד... לא לספר."

מרין משכה בכתפיה והחליטה לעזוב את העניין. בכל זאת, היא לא רוצה לעשות רושם של נודניקית על האדם היחיד שבאמת מדבר איתה. הן הגיעו לדיוקן האישה השמנה, אמרו את הסיסמא ("טרולים מסוכרים") ומיהרו להיכנס דרך החור.

"ואם כבר מדברים על החמור..." לחשה לילי.

בחדר המועדון ישבו לא אחרים מאשר ארבעת הקונדסאים. לשם שינוי, הם היו עסוקים בשיעורי הבית. סיריוס כתב במרץ, פיטר עיין בספר הלחשים שלו, ג'יימס בהה באח במבט מיואש ורמוס, שכנראה כבר סיים את החיבור, היה שקוע בספר.

"לעזאזל! עוד סנטימטר אחד וזה היה מוכן!" קילל סיריוס ומצץ את חוד עט הנוצה שלו. ג'יימס עמד לענות לו והרים את ראשו, אך אז ראה את לילי והבעת פניו השתנתה כליל. שאר חבריו עצרו גם הם את עיסוקיהם ופנו להביט במעשיו של ג'יימס.

"אוונס, מה נשמע?" הוא קם לקראתה, אך לילי המשיכה ללכת בהפגנתיות.

"עזוב אותי פוטר." ענתה בקרירות.

"אבל... אוונס! מה עשיתי עכשיו?!" פניו עטו הבעה תמימה והוא הדביק אותה בהליכתו. לילי נעצרה ונעמדה מולו. היא שילבה את ידיה ולקחה נשימה עמוקה.

"מה עשית? אתה באמת רוצה לדעת מה עשית?" קראה בכעס, "נחש מי יצטרך להסתובב עוד שבוע שלם עם ריח של ביוב מהפה?" קולה התחזק והיא כמעט וצעקה. עיניו של סיריוס נפערו בתדהמה.

"את... את וסנייפ... אתם-" הוא גמגם בתדהמה אך ג'יימס מיהר להשתיק אותו בזעם.

"את באמת רוצה להגיד לי שאכפת לך מהסבר-מאוס הזה?" מיהר להגיד בזמן שניסה לשמור על חזות רגועה, "בכל מקרה יש לו ריח של ביוב מהפה, מהשיער, מכל הגוף!" כמה בנות שצפו במחזה צחקקו וג'יימס נראה מרוצה.

"אני לא עושה שום דבר עם סנייפ ואין לו שום ריח. ותפסיק כבר עם הכינוי הטיפשי הזה!" צעקה לילי, ומרין חששה לרגע שהיא הולכת להכות אותו עם הספרים שהחזיקה בידה. אך לילי רק המשיכה ללכת, רוקעת ברגליה בכעס. היא עלתה למעוני הבנות ומרין מיהרה אחריה. צעקותיו של ג'יימס המשיכו להדהד בגרם המדרגות, ופסקו רק לאחר שמרין סגרה את דלת החדר מאחוריה.

"איזה בנאדם דוחה!" קיללה לילי בכעס והטיחה את ספריה על שולחן.

"אני חושבת שהוא פשוט לא מודע לכך" אמרה מרין בשקט.

"אז הגיע הזמן שהוא יבין! הוא כל כך מלא מעצמו שהוא בכלל לא מבין למה יש אנשים שלא חושבים שהוא כליל השלמות." אמרה לילי בזלזול וצנחה על מיטתה באנחת זעם.

מרין נאנחה גם היא והניחה את ספריה במקומם. היא לא הרגישה שיש ביכולתה לייעץ ללילי, גם מאחר והיא לא הכירה את ג'יימס יותר מידי לעומק, וגם בגלל שלא הייתה מנוסה כלל בענייני אהבה ורומנטיקה. הייתה לה הרגשה שלילי קצת מגזימה בדבריה. היא ראתה את השינוי בהתנהגותו של ג'יימס בכל פעם שלילי הייתה נכנסת לחדר, ושמעה את תחנוניו ובקשותיו להזדמנות אחת, קטנה. היה משהו מאוד מוזר בהתנהגות שלהם אחד כלפי השנייה, אבל מרין לא יכלה להבין מה.

"אתה חושב שהם באמת... אתה יודע?" שאל פיטר בהיסוס. ג'יימס נאנח ומשך בכתפיו. רמוס טפח על כתפו בעידוד אך ג'יימס לא הגיב למחווה.

"לא נראה לי שאפילו יפת נפש כמוה מסוגלת להיות עם מישהו כזה. אתה יודע שהוא מסתובב עם כל האוכלי מוות לעתיד האלה, והיא הרי בת מוגלגים- הם אמורים לשנוא אחד את השנייה".

ג'יימס הסב את מבטו שהיה מקובע בחמש הדקות האחרונות ופנה להביט בסיריוס.

"אתה באמת חושב כך? כלומר, הוא באמת נראה אחד שלא יהסס לקרוא לבן מוגלגים, אתה יודע איך". הבעה של גועל עברה בפניו אך ניכר היה שהתעודד. עברו כמה רגעים של שקט כשלפתע רמוס הניח את ספרו במהירות, והבעה מוזרה על פניו.

"אוי, לגמרי שכחתי!" הוא קם מהכורסא במהירות. "בואו למעלה".

נימת קולו רמזה שלא כדאי להם להתנגד, והם נטשו את שיעורי הבית ועלו במעלה המדרגות המסולסלות. כשהגיעו למגורים רמוס מיהר למזוודה שלו והחל להוציא ממנה מגוון חפצים, החל ממשחה לפצעים פתוחים ושריטות ועד מלשינוסקופ שבור וצבעוני. לבסוף הזדקף, מחזיק בידו חתיכת קלף מקופלת לארבע.

"סיימתי את זה בבית. אני לא יוצא הרבה מהבית בחופש, ואחרי ירח מלא אני בכלל לא זז מהמיטה. אז עשיתי גימורים אחרונים והוספתי גם כמה כשפי הגנה."

עיניהם של ג'יימס, סיריוס ופיטר אורו. הם חטפו את הקלף מידו המושטת של רמוס ומיהרו לפרוס אותו. הקלף היה חלק וריק. רמוס מיהר לשלוף את שרביטו, כחכח בגרונו ואמר ברשמיות "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות". הוא חייך במבוכה כשסיריוס נעץ בו מבט מופתע.

"זה מה שקורה כשמאוד משעמם לך. אתה מתחיל לחשוב כמו קונדסאי אמיתי." אך סיריוס לא המשיך להביט בו לאורך זמן. סימני דיו החלו להופיע על הקלף ויצרו מערכת סבוכה של קווים ומילים. מבט ארוך יותר היה מבחין בנקודות קטנות, שמות כתובים בכתב מסולסל ופצפון מתנוססים מעל ראשן, נעות על פני הנייר.

"ירחוני, זה גאוני!" מלמל ג'יימס בהערכה כנה. רמוס חייך והסמיק מעט.

"ניסיתי להיות כמה שיותר מדויק. כמובן שהסיורים בטירה שערכנו לפני שנה עזרו מאוד, וכל הרשימות של פילץ'... אני מקווה שאין שם טעויות."

"וזה באמת יראה עכשיו איפה נמצא כל אחד? הצלחת לעשות את זה?" שאל פיטר בהערצה.

"אני מקווה שכן, לא שאתם תרמתם פחות." מיהר להוסיף, "לי פשוט היה יותר זמן פנוי."

"אין צורך להצטנע ירחוני," מלמל סיריוס בזמן שסרק במבטו את הקלף, "תמיד ידענו שאתה החכם שבחבורה. ואני בטוח שגם לנו היה דיי הרבה זמן פנוי החופש. לא ג'יימס?"

ג'יימס הנהן בראשו והניח את אצבעו בחדות על נקודה מסוימת במפה.

"הנה סבר- מאוס, משוטט במרתפים. מה דעתך רך כף? יוצאים לטיול?" הוא חייך בזדוניות ונעץ בסיריוס מבט מלא משמעות. אך לפני שהספיק לענות לו, חטף רמוס את הקלף מידו.

"אתה כנראה שוכח שאני מדריך, ואני לא יכול להיות מעורב בתכנון של דברים כאלה. ידעתי שלא הייתי צריך לעשות את זה". הוא ניסה להשוות לקולו נימה תוקפנית, אך ניכר עליו שלא הצליח.

"ירחוני, אתה לא צריך לבוא איתנו." נאנח ג'יימס, "אנחנו הולכים למרתפים לסיור לימודי וזהו. לך אין שום קשר לזה!" הציע בחיוך. רמוס היסס לרגע, ואז מסר את הקלף לג'יימס, מפנה את גבו ומתקדם לעבר מיטתו. ג'יימס וסיריוס רכנו מעל הדף, החליפו ביניהם מספר לחישות ויצאו מהחדר. פיטר מיהר אחריהם, ורמוס התיישב על מיטתו וחזר לקרוא. 'זה ייקח הרבה זמן הפעם. ג'יימס עוד לא כל כך בטוח שלילי באמת לא מתעסקת עם סנייפ. הוא ירצה לוודא שלא.'

הפרק הקודם		הפרק הבא