לבד

"...והיא מתקרבת לחישוקים, האם זה הולך להיות הגול הראשון של גריפינדור? היא זורקת, היא - היא -  מחטיאה...   והכדור עובר אל פיליפ, שמעביר אותו אל וורנר, שמעביר אותו אל פלסקי, ש -מפיל אותו, וגריפינדור לוקחת את הכדור חזרה..."
זה היה משחק הקווידיץ' הראשון בהוגוורט השנה, גריפינדור נגד סלית'רין.
עברו רק כמה דקות של משחק, והתוצאה כבר היתה: 80-10 לסלית'רין, כפי שהשדרנית - ריטה מסלית'רין אהבה להזכיר.
דניס השתדל לא להקשיב לשדרנותה של ריטה, ולקריאות בוז הרמות שעלו מהיציע של תלמידי סלית'רין. "יש לך רק מטרה אחת," נזכר במה שוויליאם, קפטן קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור אמר לו פעם "והיא- הסניץ'. כל דבר אחר לא צריך לעניין אותך. מובן?"
אבל דניס סרק במבטו את כל המגרש כבר מיליון פעם, ולא מצא את הסניץ'. הוא היה עייף, אתמול הוא נאלץ להשאר אצל הסלית'רינים עד מאוחר בלילה, ובדרך חזרה דוב - השרת - תפס אותו, ורק במקרה הוא הצליח להתחמק בלי עונש.
נצנוץ זהוב, ליד אחד החישוקים, החזיר את דניס לריכוז. הוא טס אל עבר החישוק, וכבר שלח את ידו אל הסניץ'... אבל הוא הועף ממקומו על ידי מרביצן חזק במיוחד. בזמן שניסה לעלות שוב על מטאטאו, הסניץ' כבר הספיק להתרחק, ודון, המחפש של סלית'רין, היה בעקבותיו.
הם טסו צמודים זה לזה, כל פעם מישהו אחר דוחף את יריבו. דניס שלח את ידו, שניה לפני דון, ותפס את הסניץ'.
"  -יפינדור מנצחים." נשמעה בקושי קריאתה של ריטה המאוכזבת, על קולם של השריקות והצרחות של הגריפינדורים.
דניס נחת על המגרש, עדיין אוחז בסניץ' המתאמץ להשתחרר, והתחיל ללכת לכיוון הטירה. שאר קבוצתו נחתה אחריו, ונשארה עם כל שאר הגריפינדורים המריעים.
דניס הכניס את הסניץ' אל הקופסה שבה שמר כל סניץ' שתפס, מאז שנתו הראשונה בהוגוורטס, התקלח, החליף בגדים ונכנס למיטה.
לא היה לו מצב רוח לחגיגות, הוא היה תשוש, ובכל מקרה הוא לא היה בטוח שהולכת להיות מסיבה שגם הוא יוזמן אליה.

דניס פקח את עיניו, חדר השינה היה ריק, הוא בדק בשעונו - השעה היתה 10 בבוקר. דניס התענג על המחשבה שהיום שבת, והיום וורן אמור לנסוע עם הוריו לחו"ל למשך חודש שלם.
הוא התלבש וירד אל חדר המועדון, ומשם - אל ארוחת הבוקר.
בזמן שדניס הוסיף חביטה אל צלחתו, הוא שמע קול מאחוריו שקורא לו, כשהוא הסתובב הוא מצא את עצמו עומד פנים מול פנים עם וורן וחבורתו.
"משחק יפה, חנונית." אמר וורן בזילזול.
"כן, חנונית!" חזר אחריו פיליפ ,שעמד לצידו, בטמטום.
"מה אתה רוצה, וורן?"
"רק רציתי להודיע לך משהו."
"כן, משהו!" חזר שוב פיליפ.
"מה אתה רוצה להגיד לי?"
"בסוף אני לא נוסע לחו"ל." אמר וורן בחיוך רחב ומלגלג.
"כן, לא נוסע!"
"אל תחזור אחרי, פיליפ."
"זה כל מה שרצית?"
"כן, וגם להזכיר לך שהיום אתה מקדים, תבוא בשתיים."
"כן, בשתיים!"
"זהו?"
"לא מספיק בשבילך?"
"כן, לא מספיק בשביל - "
"סתום כבר!!!" -פיליפ קפץ ושבר את אחת הצלחות שהיו על השולחן לצידו.
וורן שלח בדניס מבט אחרון. "נתראה בשתיים" הוא אמר, וסימן לחבורתו להסתובב אחריו.
"כן, נתראה בשתי - "
לא אמרתי לך לסתום?!?!?!"
דניס הביט בהם מתרחקים, כבר לא היה לו תיאבון.
הוא יצא אל המדשאות, היה יום נעים במיוחד, אבל דניס לא הרגיש ככה. כל כך הרבה תקוות היו לו לשבועיים האלו, ועכשיו הכל נהרס...
הוא פנה בלי לשים לב אל כיוון היער האסור, רק לאחר כמה דקות של הליכה הוא שם לב שהוא כבר עמוק בתוך הסבך.
הוא הסתובב וחיפש את הדרך, הוא לא מצא שום שביל, או שום מקום כלשהו שמוכר לו. הוא חשב איך וורן ירגיש כשימצאו אותו מת בלב היער האסור. אם ימצאו.
אבל אז, הוא ראה משהו שהוא לא דמיין אפילו...
משהו שהיה רק בשיעורים... לא באמת קיים... למרות כל מה שאמרו...

הפרק הקודם		הפרק הבא