נכון, אולי

אלבוס התעורר לצליל השעון המעורר, שדודתו הרמיוני קנתה לו, שעון מעורר של מוגלגים.

" הנרי? קום, נו כבר, אנחנו מאחרים! "

הנרי קם ופיהק: " בוקר טוב גם לך, אל, "

" אז... רוז הייתה טובה אתמול, ב... דו קרב עם ג'קסון הזה, נכון? "

" איזה דו קרב? "

" ומה עם פה''פ? "

" עם פ-ה- מה? "

" פה''פ - פלוגת הפטרונוסים! "

" אל, אנ'לא יודע על מה 'תה מדבר. " השיב הנרי, פשט את חולצתו, לבש גופייה ארוכה, סוודר מצמר וגלימה של גריפינדור.

" זאת אומרת ש-שהכל היה ח-חלום? " גמגם אלבוס.

" כנראה, נרא'לי... "

אלבוס לבש גופייה ארוכה וגלימה של הוגוורטס.

' אז... אז הכל היה חלום, ' חשב לעצמו אלבוס. ' ואם זה באמת היה חלום, אז איפה ג'יימס, לעזאזל? '

אלבוס להנרי ירדו לאולם הגדול, לאכול.

בדרך הם ראו את רוז, שהייתה עייפה מאוד, משום מה, לא כמו שהיא בכל בוקר.

" היי, חב'רה, " פיהקה רוז. " מה קורה? "

" בסדר, " התמתח אלבוס, הלהוט לשאול איפה אחיו, ג'יימס. " איפה ג'יימס? "

" הוא מתאמן בקווידיץ' למטה, הוא קם רק עכשיו, ישר הלך לאכול, ויש לו שיעור חופשי השעה, אז הוא מתאמן. " פיהק הנרי.

רוז להנרי ירדו לאולם כדי לאכול, אך אלבוס נשאר להסתכל על החלון הקטן שממול, מלא האדים והקפוא, ושם לא ראה את ג'יימס. הוא ראה מישהו עם חליפה שחורה על מטאטא קלינסוופ 18, עם מסכה שחורה, לשני אנשים מלווים אליו. אלבוס ישר זיהה את זהותם, הוא לא ידע מי אלה, אבל הוא ידע שהם אוכלי מוות. הוא רץ ישר למשרד של פרופסור אברפורת', המנהל, כדי לספר לו.

" פרופסור אברפורת', אדוני... יש אוכלי מוות בחצר הגדולה, אני נשבע לך במרלין! "

" היי, הירגע קצת, אלבוס, ספר לי לאט ובשקט מה יש בחצר, " חייך אברפורת', אמר את דברו בטון נמוך, והציע לאלבוס כוס תה עם סוכר ושוקולד.

" פרופסור, אני לא צריך כוס תה עכשיו! יש א-ו-כ-ל-י מ-ו-ו-ת בחצר, בוא ותראה! "

אלבוס הוביל את אברפורת' לחלון הגדול והקפוא במדרגות, שמשקיף על חצר הקווידיץ'. ואכן, ראה שם פרופסור אברפורת' שני אנשים חסונים למדי בחליפה ובמסכה שחורה, מחזיקים את ג'יימס, מה שאלבוס לא ראה בפעם הראשונה.

אברפורת' ירד מיד למגרש הקווידיץ' עם אלבוס.

" סונורוס! "

נשמע קולו של אברפורת' חזק הרבה יותר מן הרגיל, כמו במגפון.

" מה אתם רוצים? " שאל.

הם לא ענו.

" מוביליקורפוס. "

נשמע קולו של האיש מצד שמאל שהחזיק את ידו של ג'יימס על קציה.

אברפורת' התחיל להתרומם ולעוף ממקום למקום במהירות הקול, עד שאוכל המוות הפסיק לשלוט במיתרים הבלתי - נראים שהחזיקו את אלבוס וקרע אותם.

שני אוכלי המוות עפו עם ג'יימס לכיוון האגם השחור.

" ג'יימס! " צעק אלבוס באמצע המגרש. הוא זימן את המטאטא החדש שלו, 'אגרוף הצונאמי 14', וישר עף להציל את ג'יימס.

הוא זינק והיה בערך בגובה ב-70 מטר. הוא עף לכיוון האיש החסון שהחזיק את ג'יימס בידו הימינית. הוא היה ממש קרוב אל ג'יימס, שלא הפסיק לצרוח כמו ילדה במקום להניף את השרביט שלו ולהציל את עצמו באיזה קללה או לחש מזיק.

 " ג'יימס, השרביט שלך, נו! " זעק אלבוס.

ג'יימס לא יכל לחשוב ברגע הזה.

" לומוס! "

הופיע רק פנס חלש שאפילו לא סנוור את אוכלי המוות.

" מה אתה עושה, לעאזאזל?! ג'יימס, תציל את עצמך! " 

אלבוס היה חרד לגורלו של ג'יימס ברגע ההוא, וגם לגורלו.

אוכל המוות מלמל קללה ואלבוס נפל מ'אגרוף הצונאמי 14' בצעקות. הוא נפל במהירות עצומה.

" הצילו! " הוא זעק. לפתע, משום מקום, הופיע טדי, שהיה אמור להיות בביתו החדש עם ויקטואר, והציל את ג'יימס עם מטאטא המירוץ החדש שלו, 'אגרוף המחץ 13'.

הוא תפס את אלבוס וצלל ישר לקרקע. הם נחתו ואלבוס לא הפסיק למלמל לעצמו, להאשים את עצמו ולבכות.

לוסי, החברה של אלבוס, באה לנחם אותו כשהיה בדיכאון בחדר המועדון של גריפינדור.

" אל, אתה לא יכול לבכות כל היום, חוץ מזה, זו לא אשמתך. "

כשהיא דיברה על זה, בכיו גבר יותר. לוסי ישבה על הכורסה הקרובה לאח.

" אני כל כך מצטערת, באמת, " לוסי גם התחילה לבכות. אבל היא באמת בכתה, היא באמת הצטערה. היא קמה מהכורסה וישבה ליד אלבוס, בכורסה שבקושי הספיקה לדחוס גם אותה, למרות שהיא רזה. שערה החום בהיר התנופף מעבר לאוזנה השמאלית, ועיניה הכחולות זלגו דמעות, הרבה דמעות. אלבוס קם וגם היא קמה. היא חיבקה אותו חיבוק ארוך ארוך, ומילמלה לו 'זו לא אשמתך' ו-'אני מצטערת כל כך'. היא עצרה את החיבוק ו-...

הפרק הקודם		הפרק הבא