להשתלב

"אח שלי? אתה?" שאל הארי, משתומם.

ממש כמה רגעים לפני כן הגיח הבחור המוזר הזה, שכל כך דומה להארי, אל המדשאות. הוא ביקש מהאגריד להוציא את הארי לכמה דקות מן השיעור.

כאשר האגריד שאל בנימוס, מה הקשר של הבחור להארי, ענה לו הבחור: "אני דניאל. ואני אח שלו".

באותו הרגע, הארי לא היה מסוגל לנשום. הוא לא היה מסוגל לזוז, לנוע או לדבר. קפוא במקומו, התרוצצו מחשבותיו כמה טילים. הארי חשש שראשו עומד להתפוצץ.

שנת הלימודים הראשונה של הארי בבית הספר לקוסמים עתידה הייתה להיגמר. הארי, הרמיוני ורופרט היו קרובים עד התרגשות לפיענוח סוד אבן החכמים.

ולפתע מגיע בחור בשם דניאל, ומודיע בהכרזה חגיגית שהארי פוטר הוא אח שלו.

משום מה אבן החכמים נראתה כעת ממש לא חשובה.

כפי שנכתב כבר בפסקה הראשונה, אמר הארי: "אתה? אח שלי?" הוא היה בהלם, נרגש לגמרי. עיניו נצצו.

הם כולם טעו! חשב לעצמו. האגריד, פרופסור מקגונגל, דמבלדור.... אפילו הלורד וולדמורט!

כן היו להארי קרובי משפחה נוספים ברחבי העולם מלבד משפחת דרסלי. ולא סתם קרוב משפחה, אלא אח! אח אמתי, אח גדול שהגיע לחפש אותו!

הארי הביט סביב. לסתותיהם של הגריפינדורים והסלית'רינים נפלו לרצפה. מיד החל פרץ הלחשושים.

הארי השפיל את פניו כששמע את דראקו זורק כמה הערות פוגעניות. הוא צחק. הארי קפץ את שפתיו.

דניאל חייך. דראקו מאלפוי יחטוף מה שמגיע לו.

"היי, מאלפוי – משהו מצחיק אותך?" דניאל זרק, בגבות מורמות וחצי חיוך. דראקו השתתק, מהוסס ומבוהל מעט.

"עכשיו השתתקת, אה? פחדן קטן. יום יבוא ואתה תחטוף מה שמגיע לך... תאמין לי, אני יודע".

 דניאל ידע שאסור היה לו לומר את זה. אם אפילו מישהו אחד יחשוד שדניאל לא סתם אמר זאת כדי להפחיד את דראקו, אלא מהסיבה האמתית שהוא באמת ידע מה עומד להתרחש – חייו היו עתידים להיגמר מהר מאוד.

וכך גם החקירה על אמא שלו.

אבל למרות הכל, לבו שמח כשראה את מבט הגאווה של אחיו הצעיר.

"בוא, פוטר קטן. אני צריך לדבר אתך" דניאל קרץ להארי וסימן לו לבוא בעקבותיו.

הארי הביט באחיו הגדול בסקרנות. "דניאל?" הוא אמר בהיסוס. דניאל ידע כבר מה הארי עומד להגיד לו.

הוא סימן להארי להמשיך לדבר.

"טוב..." הארי זע באי נוחות קלה. "לג'יימס, כלומר לאבי שלי, אה –שלנו, היו עיניים חומות. לי יש את העיניים הירוקות של אמא. אז...." הארי השתעל והסמיק.

"רצית לשאול למה לי ישנן עיניים כחולות, נכון, הארי?" שאל דניאל בחיוך מעט עצוב. הארי משך בכתפיו.

"ובכן, זו שאלה מקובלת לגמרי, אח קטן. שורש הבעיה טמון בתשובה" דניאל תהה איך לנסח זאת. "טוב, אענה לך בכנות: ברור לכל שלילי אינה אמי. חשבתי על כך רבות, והגעתי למסקנה שג'יימס לא בגד בלילי..."

הארי האדים ממבוכה. דניאל המשיך.

"תראה, אני גדול ממך ביותר משמונה שנים, אח קטן. הגיוני לגמרי שאבא שלנו היה בזוגיות עם מישהי אחרת כאשר נולדתי, לפני שהתחתן עם אמא שלך". הארי הנהן, פניו מושפלות.

"היי, אח קטן" דניאל התכופף לכיוונו של הארי, אשר הרים את מבטו. "העובדה שאנחנו רק חצי-אחים לא הופכת אותנו לאחים חורגים, הארי. אנחנו עדיין אחים מהצד של אבא. אל תשכח שאני באתי לכאן לדבר אתך. ואגב, אל תיתן למטומטם בינלאומי כמו דרקון באלפוי לבלבל אותך. אתה יותר טוב ממנו. תאמין לי".

דניאל עשה את זה שוב. הוא שוב חשף, גם אם רק ברמיזה, את דברי העתיד.

"הארי... ביום ראשון אני אוציא אותך ליום כיף של אחים אבודים" דניאל חייך להארי חיוך גדול.

"קדימה, תחזור לשיעור, פוטר קטן. ניפגש בראשון. תבלה יפה, אה? ותדאג לג'יני" דניאל היה מזועזע מעצמו. למה הוא פלט את שתי המילים הללו? רק נותר לו לקוות שהארי, שבינתיים כבר הסתובב והתקדם חזרה לכיוון התלמידים, לא שמע אותו.

דניאל יצא מהוגוורטס בשמחה גדולה, ואולם בדאגה קלה. המפגש עם הארי העיר בו נחישות. נחישות גדולה למצוא את אמא שלו, אם היא בכלל חיה.

זה היה פרק ארוך. אני יודעת שבסך הכל, הדבר היחידי שהוא מדבר עליו זה המפגש בין דניאל להארי, אבל זה קטע חשוב וקריטי בסיפור, ולכן הקדשתי לו את כל הפרק. מה אתם אומרים על פליטות הפה של דניאל, אה? תכתבו לי למטה! אוהבת אתכם(:

הפרק הקודם		הפרק הבא