אם לא היה, יהיה

פרק זה מוקדש לכל קוראי הפאנפיק שלי, בלעדיכם הייתי נוטשת אותו מזמן עקב חוסר ביטחון עצמי.

בחיים לא הייתי מאמינה שאנשים באמת יהיו מנויים לפאנפיק (או סיפור) שכתבתי. תודה!

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, ושלוש בנות חצו את רחוב צ'רינג קרוס. שתיים מהן נראו בסביבות גיל השלושים והאחרת, כבת 12 או פחות. אלה היו הרמיוני, מרי ודנה שפילסו את דרכן אל פונדק הקלחת הרותחת.

"מכאן מגיעים לסמטת דיאגון?" שאלה דנה בפליאה, שכן הרמיוני הספיקה להסביר גם לה על בית הספר לכישוף וקוסמות, הלוא הוא הוגוורטס. לשנייה חטופה ביצבץ חיוך על שפתיה של מרי, כשנזכרה ברגע שבו הודיעה לדנה שהן מכשפות, והיא תעבוד במשרד הקסמים. בתחילה, דנה חשדה באמה שאולי משקרת, אך ירדה מהנושא ברגע ששמעה את אותו הסיפור בדיוק גם מפי הרמיוני.

"חכו ותראו" היה המידע היחיד שנידבה הרמיוני. הפונדק היה קטן ועלוב כשל מראו החיצוני. הם יצאו מן הדלת האחורית לעבר רחבה קטנה אותה חסם קיר לבנים. הרמיוני נקשה בשרביטה על אחת האבנים ובה נפער חור שהלך והתרחב, עד שיצר שער גדול אל רחוב עמוס חנויות ודוכנים.

"ברוכות הבאות לסמטת דיאגון." אמרה הרמיוני

"זו לא נראית כמו סמטה." קבעה דנה ובהתה ברחוב ההומה. "זה נראה יותר כמו מרכז מסחרי ענק." המבוגרות צחקו. מרי נדהמה לראות עשרות קוסמים ומכשפות מכל הגילאים, שכן הרמיוני הייתה המכשפה היחידה שראתה עד כה, חוץ ממנה ומילדיה. הן המירו כסף מוגלגי רב בכסף קוסמים, ולקחו חלק ממנו על מנת לקנות את הציוד הדרוש לתקופת לימודיה של דנה. הן התעכבו בחנות הגלימות של מדאם מלקין, מפני שהגלימה של דנה נקרעה, ושל מרי הייתה ארוכה מדי, עד שנפלה ושפשפה את הבד הכחול הבוהק. מדאם מלקין תיקנה את גלימותיהן בהינד שרביט, מצקצקת בלשונה.

"שרביט. נשאר שרביט." צייצה דנה הנלהבת.

"וינשוף" אמרה מרי. "נצטרך ינשוף משפחתי להעברת הודעות." המשיכה בחיוך. כאשר יצאו מ'כלבו דורסי הלילה' ובידן כלוב עם ינשוף חום ומנמנם, צעדו השלוש בהתרגשות רבה לעבר חנות השרביטים. אחרי נסיונות רבים, המון נפנופי שרביטים וכמה חלונות שבורים - מצאו השתיים את שרביטיהן המיועדים. דנה לא הפסיקה להעביר את אצבעותיה על צד השרביט בהתרגשות. היה נדמה שתכף תקיא מההתרגשות. מרי החלה לחשוב שאולי- רק אולי, משפחתה מתחילה להיראות כמו משפחת קוסמים טיפוסית.

יום למחרת, קמה מרי בבוקר לקראת יומה הראשון בעבודתה החדשה. היא מילאה אחר הוראותיה של הרמיוני והגיעה לתא הטלפון המיועד. איזה מספר היא אמרה? אוף! היא לא זוכרת! 6432... לא. 64226, גם לא. היא ידעה שזה אמור להרכיב את המילה Magic. אותיות לא היו כתובות שם. היא הוציאה מתיקה את הטלפון הסלולרי שלה ובדקה. 62442. כן! היא הושיטה את שרביטה ותא הטלפון החל לרדת למטה כמעלית לעבר משרד הקסמים. היא צעדה לעבר המעליות ועלתה לעבר מחלקת הפדגוגיה. מחלקת הפדגוגיה, חדר 6. זה מה שהם אמרו, נכון? היא יצאה מהמעלית ופתחה את דלת חדר 6, בתקווה שלא תטעה ותהרוס את תדמיתה המקצועית על יומה הראשון.

"אוהו! גברת לוי!" צחק האיש שישב בקצה השולחן המוארך שניצב באותו החדרר. "חיכינו לך." היא הציצה בשעונה והסמיקה. היא הייתה אמורה להתייצב במשרד בשעה תשע בדיוק. עכשיו השעה הייתה תשע ועשרים.

"אני מצטערת, באמת באמת מצטערת. לא הצלחתי להיזכר במספר הטלפון ו-"

"זה בסדר, שבי." אמר האיש. מרי צעדה במבוכה אל השולחן והתיישבה בכיסא הריק היחיד. "אני יורי פאקנלי, ברוכה הבאה לתכנית החדשה שלנו ללימודי קסמים בישראל. סביב השולחן יושבים 9 מומחים מטעם משרד הקסמים שיעזרו לך לתכנן ולעצב את בית הספר, לכשף אותו באמצעים מיוחדים, להסוות אותו, להקצות מורים לבית הספר החדש, לעצב את תחום הספורט ואיך אפשר בלי אלה שיעזרו לנו ליישם את התכנית. את, תפקידך החשוב ביותר - את זו שיודעת מה נכון ונהוג בישראל ואי לכך את שתחליטי אילו עצות לקבל, איך לנהל את הכל בצורה הכי מאורגנת ומובן שגם את זו שבסוף תהיה אחראית על תחזוק המבנה." הוסיף האיש, שהתברר ששמו יורי.

"נוסף על מבנה בית הספר, יהיו גם מבני קוסמים אחרים? כמו למשל, סמטת דיאגון שבלונדון, בה ניתן לקנות את ציוד הכישוף. כי אם לא, איך התלמידים ירכשו שרביטים וספרי לימוד?" שאלה מרי.

"שאלה מעניינת, את התשובה - כפי שאמרתי - תוכלי רק את לענות בבוא העת." חייך יורי.

"מה שאתה בעצם אומר, זה שאני אחליט האם בית הספר יתחלק לקבוצות והאם יתנהל כפנימייה?"

"בערך, אני לא רואה סיבה למה לא."

"ומה זאת אומרת בערך?"

"יש דברים שלא ניתנים לשיקולנו, ובהם יטפלו גופים אחרים, הנמצאים בישראל. כמובן שהכל אושר וסוכם עם ראש הממשלה, אך אם בכוונתך להפעיל מרכז כמו סמטת דיאגון, אשר הכניסה אליו נמצאת בחנות - ענין זה תלוי גם בבעל החנות. אני חושב שהבנת את הכוונה" אמר יורי.

"ישחקו קווידיץ' בבית הספר?" שאלה מרי, שכן התלהבה מאוד מתחום המטאטאים המעופפים.

"תשמעי, אם אינני טועה, באסיה נפוצים הרבה יותר השטיחים המעופפים כך שקשה מאוד יהיה למצוא מטאטאים בסביבה." אמר איש בעל קול עמוק שישב במרחק שני כיסאות מיורי.

"כבר מצאתי פתרון - גם לעניין המטאטאים וגם לעניין השרביטים: עד שיידעו לייצר שרביטים ומטאטאים בישראל, נוכל לייבא אותם מלונדון - אם אתם מאשרים, כמובן." הציעה מרי.

"אפשר, אבל זאת אומרת שיצרני השרביטים והמטאטאים יצטרכו לעמוד בקצב מטורף של דרישות, לכן איכות המוצר תרד בהרבה ו - "

"זו האופציה היחידה שיש לנו" קטעה אותו מרי. נשמעו מלמולי הסכמה.

"אני חושב שיש לכם מספיק חומר למחשבה." אמר יורי, ובכך סימן להם ללכת לבתיהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא