ג'יימס פוטר נקמתו של גרינדלוולד

ג'יימס ישב על אחת הכורסאות בחדר המועדון וקרא ספר על אנימאגים בזמן שרמוס ופיטר שחקו שחמט קוסמים: כל פעם שחייל נשבר- פיטר נרתע לאחור למה שיבצו אותו בגריפינדור אם הוא כל כך פחדן ? באותו זמן סיריוס ישב על כורסא ליד ג'יימס וצחק בקולי קולות על פיטר. אחרי זמן מה שאל ג'יימס את סיריוס אם הוא רוצה לצאת לסיבוב בהוגוורטס וסיריוס נענה לשאלתו בחיוב. הם יצאו מהחור של התמונה על הקיר וסיריוס אמר:
"אתה יודע, אמרו לי שיש משהו מיוחד בקומה השביעית, חדר החיצונות או משהו כזה.. רוצה לבדוק ?"
"נראה לי שכן... אין משהו אחר לעשות"
בדרך לקומה השביעית הם היו צריכים לעבור הרבה פעמים את המדרגות שזזו כל הזמן. פעם או פעמיים הם טעו בדרך וחזרו לנקודת ההתחלה עד שלבסוף הגיעו לקומה השביעית.
"אני לא רואה כאן שום חדר חיצונות..." אמר ג'יימס לסיריוס. וצעד הלוך וסוב וחשב לעצמו אני רוצה הרפתקאות, משהו אתגרי, שאני אוכל לעשות משהו...
ולפתע נפתחה דלת שקודם לא נמצאה שם וחשפה יער, יער מוכר. היער האסור.

ג'יימס שם לב שסיריוס כבר לא לידו וחשב שהוא הלך לחדר המועדון, אך זה לא יחסוך ממנו כניסה מיוחדת ליער האסור שהיה אסור להכנס אליו... הוא נכנס פנימה והדלת נסגרה מעצמה בטריקה חלודה ומצמררת. ג'יימס החל לפסוע והסתכל סביב. חשכה אפפה את המקום מכל עבר, ענפי העצים היו עבותים וחסמו את אור השמש. לא נראה על קצה ליער החשוך. פתאום הוא שמע צליל ריסוק ענף מאחוריו, הוא הסתובב בבהלה ולא ראה כלום לרגע אחד, עד שראה צללית שחורה וקודרת מרחפת. ג'יימס צעד לאחור בפחד שהלך וגבר, אבל הוא לא סתם נבחר לגריפנדור, היתה לו תכנית. הוא המשיך לצעוד לאחור בעודו מסתכל לעבר המקום שבו ראה את הצללית השחורה מרחפת ולפתע ראה אותה מרחפת במהירות יותר קרוב אליו. אבל הפעם הוא היה מוכן. הוא קפץ על הצללית בידיים מונפות אך הוא לא הצליח לתפוס אותה ! היא הייתה כמו רוח אבל כשהיא התקרבה היה קר ועצוב בסביבה, כאילו הוא לא היה יכול להרגיש יותר שמח, כאילו הוא צריך להיכנע למוות. פתאום יצא אור כסוף בצורת דוב ממרכז היער והצללית נעלמה באותה מהירות שהגיעה.

זה היה הדבר האחרון שג'יימס ראה עד שמצא את עצמו במרפאה מוקף בחבריו לבית גריפינדור מתלחששים במבטים מודאגים "לא יותר משישה מבקרים כל פעם !" שמע ג'יימס את קולה של אחות בית הספר: מדאם דיפט (אשתו של פרופסור דיפט). חבורה של ילדים מודאגים למראה יצאה מהחדר ונשארו רק סיריוס, רמוס, פיטר, לילי ולמורת רוחו של ג'יימס: סנייפ. סנייפ כנראה לא בא בגלל ג'יימס אלא בגלל לילי ! אז למה שלא יחכה לה בחוץ ?! שאל ג'יימס את עצמו. לילי אחזה בידו של ג'יימס וסנייפ הביט בה בגועל "בוצדמית" הוא מלמל לעצמו, אך לילי שמעה אותו "עוף מכאן חתיכת... אאאררר" לילי הניפה את השרביט ואמרה "ווינגרדיום לביוסה", כך שמכנסיו של סנייפ נקרעו מעליו כאשר ניסו לרחף באוויר, סנייפ מלמל משהו ורץ בבושת פנים לעבר המרתפים של סלית'רין ללבוש מכנסיים. לילי עדיין עמדה זועמת עם פניה לכיוון היציאה ממנה יצא סנייפ אבל באותו הזמן סיריוס וג'יימס התפקעו מצחוק על מראהו של סנייפ. אפילו רמוס צחקק לעצמו בעוד פיטר מנסה לצחוק צחוק מאולץ.
"את יודעת להיות מפחידה כשאת רוצה" אמר ג'יימס בעודו צוחק.
"תודה !" רשפה לילי ויצאה מהמרפאה.
"אמרתי משהו לא בסדר ?" שאל ג'יימס את סיריוס.
"לא, היא פשוט רגישה..."
"חבל, היא מאוד מצחיקה".

שעות הביקור במרפאה נגמרו ומדאם דיפט הביאה לג'יימס מין משקה מגעיל שהוא היה חייב לשתות. "אם לא תשתה את זה יקח חודש עד שתחלים !" אמרה מדאם דיפט בשפתיים קפוצות.
"מה תקף אותי ?"
"סוהרסן" אמרה מדאם דיפט בלי לפרט.
"אבל סוהרסנים נראים אחרת ! אבא שלי הראה לי תמונה שלהם- הוא הילאי במשרד הקסמים !"
"אז זו היתה רוח.. רוח שחורה"
"אבל חשבתי שזו רק אגדה !"
"זו היתה אגדה עד שמכשף האופל- גרינדלוולד שמו, הפך את עצמו לזה כאשר רדפו אחריו.."
"גרינדלוולד ?"
"אני לא מתכוונת לספר לך על זה יותר ! אתה יותר מדי צעיר ! מחר אתה תחלים, ועד אז, אני מקווה שתישן היטב".

הפרק הקודם		הפרק הבא