כששתי משאלות מתגשמות

תודה לתשעת (!) המנויים שלי, לכל מי שאי פעם הגיב ולאבא שלי, שהרשה לי להשתמש במחשב שלו כדי להקליד את הפרק.

תודה לכולכם.

למה אני בדיוק מחכה? קדימה לפרק!

________________________________________________

לילי יצאה מהחנות.

''עכשיו אפשר לקנות לך חיית מחמד,'' אמר האגריד, ''יש קרפדות, ינשופים וחתולים, אבל קרפדות זה יצא מזמן מהאופנה, וחתולים עושים לי להתעטש.''

לילי כמעט נחנקה מהמיץ דלעת שהאגריד קנה לה. קרפדות?

''יש לי כבר חתולה,'' היא אמרה.

זה היה נכון. לילי מצאה את לינה כשהיא הייתה בת שש, מצונפת לכדור ורועדת על המדרכה הרטובה. מאז לינה השתנתה. כעת, ההבדל היחיד ביניהן היה שבלינה טיפלו יפה, נתנו לה קערות גדושות של אוכל לחתולים וניקו את ציפורניה מידי בוקר (ללינה היו ציפורניים חדות מאוד, שלילי הביטה בהן בדאגה כל בוקר והקפידה לגזור אותן), ואת לילי זרקו ברחוב כשהיא הייתה תינוקת.

אה, ושלינה הייתה חתולה, ולילי בת אדם.

''אז אנחנו נקנה לך ינשוף. זה עוזר מאוד, מביא מכתבים וכאלה,'' אמר האגריד, ופתח את הדלת של חנות החיות.

תוך כמה דקות הם יצאו עם לילית אפורה-לבנה, שהביטה בלילי במבט כל-כך אנושי, עד שהיא הרגישה שהיא חייבת לקחת אותה. לולה, כך לילי קראה לה. לילי דגדגה אותה בסנטרה.

''נכון שאת תסתדרי עם לינה, לולה?'' היא שאלה אותה בחיוך.

התנשמת סובבה את ראשה, לא מתחייבת.

''מי ישלח לי מכתבים?'' היא שאלה את האגריד.

האגריד הביט בה בהפתעה.

''את פה לא רצינית, נכון? את פה חושבת שאף אחד מהבנים בהוגוורטס לא ישלח לך מכתב?!''

פניה של לילי עטו אדום עז, והיא מיהרה להרכין את ראשה.

''אני לא עושה את זה בכוונה.''

''אהה.''

''באמת!''

''אני פה מאמין לך לילי,'' אמר האגריד, ''אבל אף אחת מהבנות בהוגוורטס לא תאמין לך,''

הוא הוסיף, והצביע בחשאי על חבורת בנות שהביטה בלילי בקנאה, ואחר כך על חבורת בנים, שבהתה בלילי.

הסומק על לחיה של לילי העמיק עוד יותר.

''אז עכשיו חוזרים הביתה?'' שאלה לילי, מנסה להעביר נושא שיחה.

''כן.'' הנהן האגריד, הראה לילי את החומה שדרכה הם עברו, הקיש עליה שוב עם מטרייתו, וסימן ללילי לעבור.

הם היו שוב בפונדק הקטן. לילי לא ראתה בו שום שינוי (כולל החלפת הכוס שהפונדקאי צחצח).

''היי טום!'' בירך האגריד את הפונדקאי, והורה ללילי לצאת.

לילי יצאה החוצה. היא כבר לא הייתה בעולם הקוסמים. היא עמדה שוב על המדרכה ברחוב, בין בית הקפה לחנות הספרים, ולא ראתה רמז קטנטן לחנות השרביטים או החיות.

''בואי,'' אמר האגריד תפס בידה ונופף במטריה שלו.

''לא! לא שוב, זה עושה לי-'' התחילה לילי, אך ההרגשה המוכרת של הדחיסה לתוך הצינור חגרה, והיא התקשתה לנשום.

-''בחילה.'' לילי נחתה סוף סוף והשלימה את המשפט.

''כאן זה הבית שלך?'' שאל האגריד והתכופף כדי שלא יתקל בעץ.

''כן,'' אמרה לילי, לקחה מידיו את הספרים ואת הכלוב של לולה ונכנסה לארגז שלה. ''תודה.''

''על לא דבר,'' ענה האגריד, נופף שוב במטריה שלו ונעלם בצליל פקיקה.

לילי התיישבה והניחה את הכלוב של לולה הרחק מלינה. היא לא סמכה על שתיהן.

היא נשכבה על הרצפה, אבל התקשתה להרדם. היא הוציאה ספר מאחד הארגזים, וחיכתה שעיניה יסתגלו לחושך כדי שתוכל לקרוא.

הפנס של הרחוב האיר על הספר.

''הארי פוטר.'' קראה לילי בשקט את שמו של הספר.

___________________________________

4 תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא