הקונדסאים קוראים הארי פוטר

שלום

בשבוע הבא התחיל לעלות את מה שאני תרגמתי!

הנה פרק 4

פרק 2

הזכוכית הנעלמת – חלק 2

אחרי ארוחת הצהריים הם הלכו אל ביתן הזוחלים.

סיריוס – הו, ההתרגשות!

היה שם קריר וחשוך,

פיטר – כמו מקרר עם דלת סגורה.
ג'יימס/סיריוס/רמוס - ?
פיטר – לא משנה.

עם חלונות מוארים לכל אורך הקירות. מאחורי הזגוגיות הזדחלו כל מיני לטאות ונחשים על פיסות עץ ואבן.

ג'יימס – תמיד אמרנו שהסלית'רינים זוחלים...
רמוס – סלית'רינים, על בטוח...

דאדלי ופירס רמו לראות קוברות ארסיות ענקיות ונחשי פיתון שיכולים למחוץ אדם למוות.

סיריוס – כל נחש פיתון שיכול למחוץ אדם למוות עם שכל ימחץ את דאדלי.
ג'יימס – אלוהים בבקשה!

דאדלי מיהר ומצא את הנחש הכי גדול שהיה שם. הנחש שמצא היה מסוגל ללפף את עצמו סביב המכונית של הדוד ורנון פעמיים ולמעוך אותה כמו פחית שתייה

סיריוס - *אל הנחש* אז קדימה!

– אבל באותו רגע לא נראה שהיה לו חשק לעשות את זה. למעשה, הוא ישן לו שנת ישרים.

סיריוס – טיפוסי. הם תמיד כל כך עצלנים...

דאדלי עמד כשאפו מוצמד לזכוכית ובהה בטבעות החומות המבריקות של הנחש.

פיטר – תן לי לנחש... הוא חשב שהם היו שוקולד.
ג'יימס – למען האמת, אני יכול לחשוב על משהו שמתאים לתיאור הזה הרבה יותר...
רמוס – או...

"תעשה שהוא יזוז," הוא רטן באוזני אביו.

סיריוס – אם נחשוב על זה לרגע, המשפט הזה עלול להיות ממש ערמומי.
כולם - *חושבים על זה* איו! סיריוס!

הדוד ורנון טפח על הזכוכית, אבל הנחש לא זע.

רמוס – זאת התעללות בחיות. למה שהוא יזוז אם הוא ישן?

"עוד פעם!" פקד דאדלי.

כולם חוץ מסיריוס - *מצטמררים*
ג'יימס – אני לא חושב שאני אצליח להוציא את התמונה הזאת מהראש שלי עכשיו.

הדוד ורנון הקיש בזכוכית בפרקי אצבעותיו, אולם הנחש המשיך לנמנם.

פיטר – אני חושב שאני אוהב את הנחש הזה.

"זה משעמם," ילל דאדלי.

סיריוס – ובכן, דא. זה נחש. הם לא היצורים הכי נמרצים בעולם.

הוא המשיך הלאה.
הארי התקרב אל החלון ונתן מבט בוחן בנחש. הוא לא היה מתפלא אם גם לנחש משעמם שם עד מוות – בלי שום חברה מלבד אנשים מטומטמים שמקישים על הזכוכית ומפריעים לו לישון.

פיטר – תלוי אם הם עושים את זה בקצב טוב או לא.
סיריוס – למען האמת, זה יעצבן את הנחש ככה או ככה, הוא ירגיש את הרטט באדמה. נחשים מאוד רגישים לגבי הדרך בה הם... תופסים את הטרף שלהם.

זה עוד יותר גרוע מחדר שינה בתוך ארון, כי שם האורחת היחידה שדופקת על הדלת כדי להעיר אותך היא הדודה פטוניה, ולהארי לפחות הרשו לראות מדי פעם גם את שאר הבית.

ג'יימס – ביום טוב.
רמוס – *קורא קצת קדימה* או-או...
ג'יימס – מה?
רמוס - ... אני לא חושב שאתה עומד לאהןב את מה שקורה בהמשך...
סיריוס – הוא אוכל את הארי?
רמוס – לא.
פיטר – אז אנחנו בסדר.

הוא קרץ.
הארי בהה בו. ואז הביט סביבו כדי לראות אם יש שם עוד מישהו שמסתכל. לא היה. הוא הביט חזרה בנחש וקרץ גם הוא.

פיטר – הא?
סיריוס – רק תסתכל, הם יתחילו לקרוץ בקוד מורס בקרוב... והנחש יעשה סססססססססססס....
ג'יימס – סיריוס, אנחנו יכולים לדלג על הבדיחות הגרועות?
סיריוס – כמובן, אנחנו גם יכולים להשתמש בדלגית.
רמוס - *לג'יימס* תסתום לו את הפה איתה.

הנחש הסב את ראשו כדי להורות על הדוד ורנון ועל דאדלי, ואז גלגל את עיניו לתקרה. הוא נתן בהארי מבט שאמר בבירור: "ככה זה כל הזמן."
"אני יודע," מלמל דרך הזכוכית, למרות שלא היה בטוח שהנחש יכול לשמוע אותו. "זה בטח נורא מעצבן."
הנחש הנהן במרץ.

סיריוס - *משתנק*הוא מתקשר עם צורחת חיים נחותה יותר!
ג'יימס - *ממלמל* אני עושה את זה במשך שנים... *בקול* אני לא חושב שהנחש שמע אותו. זה כנראה היה מזל.
סיריוס – קודם כל, שמעתי את המלמול הזה, ושנית דיברתי על הנחש.
ג'יימס - *זועם על סיריוס*

"מאיפה אתה בכלל?" שאל הארי.
הנחש הצביע הזנבו על שלט קטן ליד הזגוגית. הארי בהה בו לרגע.

פיטר – אני חושב שהבן שלך צריך משקפיים חדשות, ג'יימס... ג'יימס?
רמוס – הוא מנסה לרצוח את סיריוס. תתעלם מהם.

נחש בריח, ברזיל.
"היה לך נחמד שם?"
הנחש שוב הצביע על השלט והארי המשיך לקרוא: הפרט הזה נולד בגן-החיות. "אה, אני מבין. אז אף פעם לא היית בברזיל?"
כשהנחש נענע בראשו, הקפיצה את שניהם צעקה מחרישת אוזניים שבקעה מאחורי גבו של הארי: "דאדלי! מר דרסלי! בואו תראו את הנחש הזה! לא תאמינו מה הוא עושה!"

ג'יימס – הבן שלי מדבר עם נחש, זה הכל... רגע.. הבן שלי.. מדבר.. עם נחש.. אייק! *מתעלף שנית*
פיטר – אולי ג'יימס עומד להתחתן עם אחותו של אתה-יודע-מי או משהו.
רמוס – אבל אז למה שוולדמורט יהרוג את אחותו?
סיריוס – כי הוא וולדמורט?

דאדלי הגיע בריצה על רגליו השמנות.

סיריוס – תתכופפו! אחד מהם עובר!
פיטר – אחד מה?
סיריוס – ברווז!

"זוז מהדרך, אתה," אמר, והכניס להארי אגרוף בצלעות.

ג'יימס – *עדיין מעולף* טיפש!
סיריוס – עברה!
רמוס – הו נהדר. הוא חשב שאנחנו משחקים קווידיץ'.

הארי נפל מופתע על רצפת הבטון. מה שקרה אחר כך קרה כל כך מהר, שאף אחד לא ראה איך זה קרה – רגע אחד עמדו פירס ודאדלי כמעט צמודים לזגוגית וברגע הבא הם זינקו אחורה ביבבות של פחד.

ג'יימס - *עדיין מעולף* מה הוא עשה הפעם?

הארי התיישב ונשמתו נעתקה בתדהמה; הזגוגית שאטמה את התא של נחש הבריח נעלמה כלא הייתה.

פיטר – מתיחה יפה!
ג'יימס - *מתעורר סוף סוף* איזה טריק? איפה פילץ'? למה אנחנו לא תחת גלימת ההיעלמות אם רק עשינו מתיחה?

הנחש הענקי התיישר חוליה-חוליה והזדחל על הריצפה – כל האנשים בבית הזוחלים החלו לצרוח ולרוץ לכיוון היציאות.

סיריוס – כן, אבל... לשם הנחש זוחל... אז זה לא יהיה הגיוני ויתר ללכת למקום אחר?

כשהנחש חלף לידו הארי יכל להישבע שקול נמוך מתלחש אמר: "ברזסססיל, הנה אני מגיע... תודה... אמיגו!"

ג'יימס - *בוהה בפנים קפואות ומלמל שטויות*

השומר בביתן  הזוחלים נראה המום.

רמוס – אז ג'יימס. תוציא אותו מזה, סיריוס, טוב?

"אבל הזכוכית," אמר שוב ושוב, "לאן היא נעלמה?"

ג'יימס – אבל הילד... איפה הוא למד את זה?

מנהל גן-החיות עצמו הכין לדודה פטוניה כוס של תה מתוק וחזק והתנצל שוב ושוב.

סיריוס – הנה, ג'יימס... קח כוס של מיץ דלעת...

פירס ודאדלי התנהגו כאילו שכחו איך מדברים. הארי לא חשב שהנחש עשה משהו רע, רק העמיד פנים שהוא עומד לנגוס בקרסוליים שלהם כשחלף לידם,

פיטר – ואני חשבתי שזה היה נחש נחמד.

אבל עד שכולם שבו למכונית של הדוד ורנון, דאדלי כבר הספיק לספר שהנחש כמעט הוריד לו את הרגל, ופירס נשבע שהוא ניסה למחוץ אותו למוות.

ג'יימס – הוא לא. הוא כן?
רמוס – לא... אבל שוב, זוכר את הפעם ההיא שנתקלנו בפילץ' בזמן ירח מלא? כל מה שאני זוכר זה שקרעתי קצת את הגלימות שלו, אבל עד שזה הגיע לדמבלדור שהוא הותקף באכזריות על ידי חבורה של אנשי זאב וטרפם, הוא הצליח לברוח בעור שיניו ונאלץ להקריב את גברת נוריס... אני אפילו לא אוהב את החתולה.

אבל מבחינתו של הארי הכי גרוע היה שכאשר פירס נרגע קצת הוא אמר: "הארי דיבר איתו. נכון, הארי?"

ג'יימס – מה עשיתי לא בסדר? מה עשיתי לא בסדר?

הדוד ורנון חיכה עד שפירס ילך לביתו לפני שפנה לטפל בהארי. הוא כעס כל כך שבקושי היה יכול לדבר.

סיריוס – מסתבר שעצבים זה מדבק...

הוא הצליח בקושי לומר, "לך-ארון-חכה-בלי ארוחות," לפני שהתמוטט בכיסא והדודה פטוניה נאלצה לרוץ ולמזוג לו כוסית ברנדי גדולה.

פיטר – מר דרסלי, שתייה ממש לא טובה לבריאות.

כעבור שעות הארי שכב בתוך הארון החשוך שלו והצטער שאין לו שעון. הוא לא ידע מה שהשעה, ולא הייתה לו דרך לבדוק אם הדרסלים עדיין ישנים או לא.

סיריוס – הרגע הטוב ביותר בחייו?

רק אחרי שיירדמו יוכל להסתכן ולהתגנב למטבח ולחפש קצת אוכל.

סיריוס – סגור.
רמוס - *קורא קדימה* רק כדי להזהיר אתכם חבר'ה, אנחנו יוצאים לטיול אשמים עכשיו.

הוא חיי עם הדרסלים כמעט עשר שנים, עשר שנים אומללות – מאז שהוא יכול לזכור את עצמו, מאז שהיה תינוק והוריו נהרגו בתאונת הדרכים ההיא.

ג'יימס – וולדמורט הרג אותנו!
אמא של רמוס *מהקומה למטה* - זה לא נושא לבדיחות, בנים!
פיטר, סיריוס, ג'יימס – כן גברת לופין...
רמוס – כן אמא...

לפעמים, כשהתאמץ להיזכר באותן שעות ארוכות בתוך הארון, עלה במוחו חיזיון מוזר: הבזק מסנוור של אור ירוק

סיריוס – אבדה קדברה. ובכן, ג'יימס, בבירור נרצחת...

וכאב חד שצרב את מצחו.

פיטר – והצלקת נולדה.

הוא שיער לעצמו שזו הייתה התאונה, אם כי לא הצליח לחשוב מאיפה הגיע לשם האור הירוק.

רמוס - *נאנח* לא חכם במיוחד, הארי שלנו, לא כך?

את הוריו הוא בכלל לא זכר. דודתו ודודו כמעט שלא דיברו עליהם, וכמובן אסרו עליו לשאול שאלות. לא היו תמונות שלהם בבית.

ג'יימס – הו, מקסים.

כשהארי היה קטן יותר הוא היה חולם וחולם על קרוב-משפחה בלתי מוכר שיבוא לקחת אותו משם, אבל זה אף פעם לא קרה;

סיריוס – כמובן שלא. מה, אתה בנאדם כל כך אופטימי?

הדרסלים היו קרובי-משפחתו היחידים. אבל לפעמים הוא חשב (או אולי קיווה) שזרים ברחוב מכירים אותו.

רמוס – יש פה סתירה. אם הם הכירו אותו, אז הם לא זרים, לא?

זרים מאוד מוזרים. איש פצפון עם כובע צילינדר סגול קד לו פעם קידה, כשהלך לעשות קניות עם הדודה פטוניה ועם דאדלי. אחרי שהדודה שאלה את הארי בזעם אם הוא מכיר את האיש, היא מיהרה לצאת מהחנות בלי לקנות שום דבר.

פיטר - *מבין לפתע* הו כן... הוא מפורסם בגלל שהוא הביס את אתם-יודעים-מי...

פעם אחרת אישה פרועה למראה בבגדים ירוקים לגמרי נופפה לו בשמחה באוטובוס. איש קירח שלבש מעיל סגול ארוך במיוחד אפילו לחץ את ידו יום אחד ברחוב, ואז פנה ללכת בלי להגיד מילה.הדבר המוזר ביותר שקישר בין כל האנשים האלה היה האופן שבו כולם נעלמו ברגע שהארי ניסה להתקרב כדי לבחון אותם מקרוב.

כולם - *משועממים* התעתקות...

בבית-הספר לא היו להארי חברים. כולם ידעו שהחבורה של דאדלי שונאת את הארי פוטר המוזר בבגדיו הגדולים מדי ובמשקפיו השבורים, ואף אחד לא אהב להסתכסך עם החבורה של דאדלי.

ג'יימס – אני לא מסכים עם החבורה של דאדלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא