עידן האהבה

הרמיוני פקחה את עיניה. הדבר הראשון שהיא רואה מולה, על עדן החלון, הוא תנשמת צבעונית, התנשמת שלונה קנתה לג'יני לקראת סיום הוגוורטס.

היא פותחת את הקלף.

"הרם און ניני היקרה,

הארי כל הזמן עם אימי, זה מתחיל לעורר חשד. ממה הוא כל כך לחוץ?

אני מניחה שזה די מלחיץ להתחתן עם הוויזלית היחידה במשפחה. טוב, אז רק רציתי לספר לך משהו:

אבא ואמא דחו את החתונה לעוד יומיים. אני פשוט לא מאמינה! הם אומרים שמאחרים עם האוכל, ולמרות שהשמלה של אמא של הארי מוכנה (ישנה אבל מאוד יפה)  והנעליים גם יפות, חצי מהשליחים מאחרים (אמא שלחה להם צרחן ובו אמרה שהיא מורידה להם אונייה מהשכר ושילכו לעזאזל). אז מה עם רון, בכל מקרה? הארי מקווה שהכל בסדר איתו  ועם שמונים האוניות ששלח לו לקנות חליפה חדשה. את בטח סקרנית ביותר לדעת היכן אני מסתתרת כרגע.

אצל לונה, האמת. הלכנו אתמול ללונה פארק ועלינו על כמה מרכבות ההרים (עד שלשום לא ידעתי מה פירוש) המפחידות ביותר שם. אני מקווה שרוי הביא את המכתב מהר.

ממני,

ג'יני הדלעת.

נ.ב, שלחי לי שערה של רון ושלך. לונה רוצה לבחון משהו של שניכם. אל תדאגי, היא לקחה גם לי ולהארי. היא תגיד לכם את התוצאות היום. זה פשוט מדהים, אספר לך בינשוף הבא. שלחי לי מכתב בקרוב!"

היא לקחה קלף ועט נוצה מאותה המגירה והתחילה לכתוב לג'יני. באותו רגע התנשמת הלבנה שלה "אדגי", שקנה לה רון, נוחת על החלון. בטח עוד מכתב מויקטור, שאותו הרמיוני תקרא אחר כך, לאחר שהלו"ז שלה יתפנה. לגמרי.

"ג'יני הדלעת,

רון עדיין מתקשה להאמין שאחותו היחידה, זו שקטנה ממנו בשנה, מתחתנת עם חברו הטוב ביותר. במילים אחרות, עם הארי פוטר.

אני כל כך מתרגשת בשבילך! אני לא מאמינה שתתחתנו! אני מהמרת איתך שהילדים שלכם יהיו שחורים וג'ינג'ים.

אני יותר מתעניינת בשלומו של רון. הוא כל כך ישנוני, ועוד יומיים ההורים שלי חוזרים מהמשלחת. הם יופתעו לגלות שכל המקרר מלא בסוכריות ברטי בוטס, בבירצפות ובצפרדעי שוקולד. וכמובן, בעוגות הדלעת הטעימות שמולי הכינה.

אבל הם בחיים לא יכעסו על חבר של 'הרמי' שלהם. טוב, אז בינתיים בואי נתכתב. 'רוי' ממש מהיר.

ממני,

הרמיוני גריינג'ר".

היא לא שכחה להדביק את השערה האדמונית מראשו של הישנוני ואת השערה הבלונדינית - כהה שלה. הרמיוני קמה ממיטתה באיטיות והלכה להכין ארוחת בוקר.

הבוקר התחיל לה בטוב. אז היא הכינה פנקייקים, שרון יטעם לראשונה, עשרות פנקייקים רזים. היא הכינה סירופ שוקולד, לקחה מלמטה סירופ מייפל והכינה כזאת תערובת של גבינה לבנה עם סוכר. וכמובן קצפת. בצד היא הכינה מיץ תפוזים. הרי קפה יבוא בטוב אבל קפה הוא שחור, מר גם עם עשרים כפות סוכר.

וזה הולך להיות יום טוב.

עברו שעתיים, השעה 10. רון עדיין לא התעורר והרמיוני עומדת להגיש את הארוחה. היא ניגשת להעיר את רון. הוא אומרת לו "תתעורר". זה לא עוזר. "רונלד וויזלי, תתעורר!". זה גם לא עוזר. "אתה רעב! ", זה לפעמים עוזר אבל הפעם זה לא.

ועלה לה פיתרון לראש. היא לקחה כוס מים. ופשוט שפכה עליו, את כולה.

"רון, הגיע הזמן!" היא אומרת בייאוש.

"הנה, הנה, קמתי, " הוא משיב בישנוניות. "בוקר טוב גם לך. "

הוא קם ומחליף בגדים, בעוד שהרמיוני מגישה את האוכל. הוא נכנס למטבח בעליזות ויושב על השולחן.

"איזה מאכל מוגלגי מפתיע נאכל היום לארוחת הבוקר, אם יורשה לי לשאול?"

"פנקייקים."

"מה? "

"פשוט תאכל. תטעם לפחות. אם בשבילי זה טעים, בשבילך זה טעים יותר. "

הוא לוקח נגיסה. עיניו מתרחבות.

"עכשיו אני מבין את משמעות החיים, " הוא בוהה בפנקייק וטורף אותו. הוא לוקח עוד חמש רזים, מה שלא מתאים לו כי בדרך כלל הוא אוכל יותר. הוא מוזג על כולם רוטב שוקולד וקצפת. עוד ארבע והוא שבע.

הרמיוני אכלה חמש. היא טובלת את האצבע שלה ברוטב שוקולד, מורחת על אפו של רון טיפות ומרימה את הצלחות. ואז תשובתה השנונה מגיעה.

"נראה לי שמשמעות החיים התגלתה אליך כשכמה פעמים כמעט מתת. ", ומחייכת.

" אני מציעה לך ללכת להתקלח עוד מעט, שהמים התחממו. עוד רבע שעה בערך. "

"ומה אעשה בינתיים?" הוא התיישב על הספה.

הרמיוני מחייכת חיוך צוחק ושופע. היא עומדת מאחוריי רון, מתכוננת לפרוע את שיערו אחרי שתגיד את מה שלדעתה ימצא חן בעיני רון.

"אתה בטח מת לשמוע איזה עוד מכתב קיטשי ומתחנן כתב לי ויקטור הבוקר, כל בוקר מכתב אחר עם איזו סצנה משיר."

שניהם צוחקים והוא מסכים ועוד איך. היא פורעת את שיערו והולכת לקחת את המכתב.

היא מביאה המכתב בשימחה.

"הרם און ניני היקרה, " מקריאה הרמיוני מתוך הקלף המבריק והכסוף.

"אני רק עכשיו מתחיל לעכל זאת, שאת עם מישהו אחר ועוד מאוהבת בו, " היא מתיישבת לצד רון, וידו צונחת על כתפה הימינית שבצד הדלת.

"למדתי אנגלית בקיץ. אני מתחיל להבין הרבה מילים שלא הבנתי קודם.

קראתי 'שייקספיר', ועוד הרבה ספרים נפלאים באנגלית, כולל 'אבא – ארך רגליים' של ג'יין וובסטר – שמומלץ לך לקרוא. הספרים האלה הראו לי משהו, האירו את עיניי. הבנתי, "

"הוא הבין הרבה דברים. " אומר רון. הערה שנונה, מצחיקה. כן, גם את הרמיוני.

"שאם אתה לא יכול להגיע אל הגבעה, היא תגיע אליך, "

"נראה לי שזה הפוך... " אומרת הרמיוני, שניהם מחייכים.

"באהבה,

ויקטור קרום.

נ.ב, תפתחי את הדלת. "

"מה? " שואל רון. דפיקה נשמעת בדלת. רון ממהר לשרוף את המכתב עם שרביטו והרמיוני ניגשת לפתוח את הדלת.

ולא תאמינו מי בפתח.

כן, מה שחשבתם. הם בהלם...

ויקטור קרום הבולגרי, בכבודו ובעצמו. שחקן הקווידיץ' המפורסם.

הפרק הקודם		הפרק הבא