עתידנו

אני מרגיש כמו בשיעור של בינס." אומר רון. אני מסכימה איתו. 

אנחנו יושבים על הספה. הוא יושב והראש שלי על הברכיים שלו. הוא משחק בשיער שלי ואני מפהקת.

"תגיד, חשבת פעם שתהיי איתי?" שואל רון. למה הוא שואל?

הראש שלי פונה אל ראשו. הוא ממשיך ללטף את הראש שלי.

"מאיפה זה בא?" אני שואלת אותו ומחייכת.

"סתם."

"אז... אה, האמת?"

"הרמיוני!"

"מה? "

"טוב, עזבי. רוצה לראות סרט?"

אני צוחקת. "איזה מגניב זה, אם יהיה לנו סרט משלנו, "

"אתה ממש מלא רעיונות היום, אה רונלד?"

"העלמה וויזלי, את אוהבת אותי?"

"אני די בטוחה שכן," אני צוחקת. "ואתה? - אני די קרציה, אז בטוח שלא."

"נראה לי שכן. הרי את בהיריון ממני, לא?"

"עם מי הייתי לאחרונה?"

"איתי -"

"אז כן, אני מניחה. אוה, אני אוהבת אותך."

"אני יותר,"

"אנחנו ממש לא נריב על זה." אני צוחקת וגם הוא.

"בואי נרקוד, "

"מה?"

"לרקוד. אני אשים מוזיקה?"

"לך על זה." אני אומרת. מוזיקה מתנגנת ברגע. מוזיקה מוכרת.

"אחיות הגורל?"

"לא, " הוא מחייך. "מוזיקה של מוגלגים."

"מה, רונלד? נמאס לך מקסם?"

"יכול להיות, אבל לא נמאס לי ממך."

אני מגלגלת עיניים. הוא מושך אותי אל "רחבת הריקודים". אנחנו צוחקים.אני מניחה את ראשי על כתפו. אנחנו ממשיכים לצחוק. ידי מושטת אל ידו, מתוחה. אנחנו מתחילים לרקוד.

" זה מטופש - " הצחוק של עצמי קוטע אותי. מה זה, נשף חג המולד?

הוא מסובב אותי ואני מחייכת.

"טוב, אני עומדת להקיא, " אני אומרת. "אתה יודע - היריון."

אני באמת עומדת להקיא. אני - מרגישה - זוועה! אני רצה לשירותים ומקיאה. אני לא ארחיב.

"הרמיוני!" הוא רץ לשירותים אחריי. "הרמיוני, הכל בסדר?"

אני נושמת עמוק. חכה רגע, אני מנסה לגמגם.

"חכה..." אני מתנשמת. אני יושבת על האסלה.

"כדאי שתתרגל, רון." אני אומרת לו. "זה יקרה כל הזמן."

הפרק הקודם		הפרק הבא