עץ או פלי?

אני ומאלפוי הלכנו בשתיקה. אף אחד מאיתנו לא רצה לדבר עם השני.

ג'יין, שהשיגה דייט להוגסמיד, מיהרה אלינו כשראתה אותנו.

"אולי לפחות תנסו להסתדר? אתם פשוט תלכו בדממה כול היום?" ניסתה ג'יין להתחיל בינינו שיחה.

הבטתי במאלפוי בפעם הראשונה לאותו, 'דייט'.

הושטתי את ידי.

"הפסקת אש?" שאלתי בייאוש, יודעת שג'יין לצערי צודקת.

הוא לחץ אותה, להפתעתי הגדולה.

"הפסקת אש."

ג'יין חייכה חיוך גדול ורצה לדייט שלה לאותו יום- ג'ק ראונד מרייבוקלו.

"בוא נתחיל מהתחלה." שמעתי את עצמי אומרת. "אני רוזלין ווזלי."

מאלפוי גילגל את עיניו. "סקורפיו מאלפוי."

"יופי. לאן אתה רוצה ללכת?"

"לא יודע. לאן בא לך?" שאל בשיעמום מוחלט.

אז הלכנו לפונדק הקרוב אלינו, פונדק שלושת המאטאטאים.

"את יודעת, דיי סמכתי עלייך שתמצאי תרוץ לא לבוא." אמר לפתע, כשכוסות הברצפת שלנו הגיעו.

גבותיי התרוממו. צחקתי.

"באמת? טוב, האמת שזה היה מאוד ברשימת שיעורי הבית שלי, אבל נתקלתי במקונגל והיא שאלה אם אנחנו יוצאים היום."

"ומה ענית לה?"

"מה אתה חושב?"

"יש בזה משהו, ווזלי."

נאנחתי וגלגלתי את עייני לשמיים.

"לפחות זו שיחה מתורבתת." מלמלתי.

מאלפוי צחק.

"כן, לפחות זה."

שתינו את כוסות הבירצפת שלנו ופיטפטנו. בערך.

חזרנו לטירה לקראת השקיעה.

"אתה בא למועדון?" שאלתי אותו, מצפה להפתעתי לשמוע תגובה חיובית.

"לא, קבעתי אם חברים."

הושטתי את ידי.

"הפסקת האש נגמרה?"

הוא לחץ אותה.

"נגמרה. עד ל'דייט' הבא."

"כן. האמת שהיה כ- היה בסדר."

הוא הנהן ופנה לאולם הגדול.

כמעט אמרתי שהיה כיף.

כיף. אם מאלפוי.

הנדתי בראשי כדי לסלק את המחשבה המטרידה ועליתי למעונות.

מחר חזרות אם תחפושות מאולתרות. עשינו כבר חזרות רגילות, ועכשיו צריך ללמוד אם תחפושות, כדי לדעת איך לזוז איתם.

נשכתבתי על המיטה.

יצאתי עם מאלפוי היום. אני מבועתת רק מלחשוב מה יהיה מחר, בלי הפסקת האש.

הופתעתי לראות שהוא בן אדם מצחיק, וחכם.

עצמתי את עיניי, ונרדמתי מייד.

הפרק הקודם