חצויים קסומים

הפרק שלך

"הארי, הארי, קום!" שמעתי את הרמיוני צועקת, מבעודה מנערת אותי.

נלחמתי בבועת השינה החזקה שנכנסתי אליה, ויצאתי ממנה בטישטוש.

"מעה?" שאלתי.

"הגענו, קום כבר!" היא חזרה על עצמה.

התעוררתי.

החלפתי לגלימות השחורות של הוגוורטס ובאתי אחרי רון והרמיוני.

ירדנו מהרכבת ועלינו למרכבות.

נראה כאילו משהו משחק עם הזמן, כי הגענו לטירה במהירות מופלאה.

ירדנו אל הטירה ונכנסנו אל חדר האוכל.

המיונים התחילו ולא היה שום סימן לידים בגילנו. 

המיונים נגמרו והצטרפו אלינו שבעה ילדים חדשים.

דמבלדור נעמד והלך אל הבימה הקטנה שלו.

"תלמידים!" כולם השתתקו. "כמו שבטח שמעתם, השנה יצטרפו אלינו שמונה ילדים חדשים לשנה האחרונה. אנו רוצים לקבל אותם לפנינו!" אמר דמבלדור.

כולם הפנו את מבטם אל הדלתות הגדולות אך דמבלדור צחק.

"תסתכלו אלי." הוא אמר. כולם הפנו את מבטם אליו.

לפתע התגשמו משום מקום שמונה נערים, ארבע בנים וארבע בנות. כל אחד מהם התגשם מחומר שונה- אחד התגשם מבועת מים, אחת התגשמה מעננת יונים, אחד התגשם מהבזק ברק, אחת יצאה מתוך סלע ענקי של ברקת, אחד פשוט גדל מהרצפה, אחד מביניהם התפתח מין האפלה, אחת מיביניהן הופיעה בהבזק ניצנוץ, ואחת הפכה מינשוף לבת אדם.
הם נעמדו עמידה נוקשה ונראו כמו חיילים. דבר שכנראה היה אמיתי, מכיבן שלחלקם היו נדנים שבתוכם היו ללא ספק חרבות. לאחד מיבניהם היה אשפת חצים וקשת על הגב, ואחת מיביניהן, זאת שהבזיקה מעננת יונים, החזיקה בחגורתה סכין מבריקה.

"הבה נתחיל במיון!" החריז דמבלדור. הוא חזר למקומו ופרופסור מקגונגול נעמדה. היא פרסה את המגילה.

"פייפר מקלין!" קראה מקגונגול.

נערה יפהפייה שעמדה שמאלית למקגונגול הלכה לכיוונה.

היא נראתה נהדר, והזילה ריר למספר בנים, אך היא נראתה עייפה ועצובה.

המצנפת צנחה על ראשה וצרחה גריפינדור.

כל השולחן הריעה.

היא חייכה חיוך עצוב והתיישבה ליד השולחן.

"ג'ייסון גרייס!". השולחן השתתק.

נער בלונדיני שעמד לימינה של פרופסור מקגונגול ניגש לעברה.

מצנפת המיון צנחה על ראשו וצרחה גריפינדור. 

כמובן, השולחן הריע.

הוא אפילו לא חייך כשהיתיישב בשולחן ליד הנערה פייפר. 

"ריינה אוילה רמירס אריאנו!"

נערה שחורת שיעור שגלימה השתרחה מאחוריה והיא הייתה לבושה בשריון קרב יווני או רומי ניגשה אל מקגונגול.

הבעת פניה הייתה חתומה בברזל.

המצנפת התלבתה שעה ארוכה אך לבסוף החליטה "גריפינדור!".

השולחן הריע.

ריינה התישבה מהצד השני של השולחן, לא ליד פייפר ואיך-שלא-קוראים-לו.

"הייזל לבסק!".

נערה כהת עור ניגשה אל פרופסור מקגונגול.

המצנפת אפילו לא נגעה בראשה וכבר צרחה "גריפינדור!".

היא ניגשה אל השולחן והיתיישבה לצד ריינה.

"פרנק ז'אנג!" נער סיני מגודל ניגש אל הפרופסור.

המצנפת נחתה על ראשו וצרחה "גריפינדור!".

הוא התיישב לצד הייזל.

יש לנו המון ילדים חדשים היום...

"אנב'ת צ'ייס!" 

נערה בלונדינית ויפייפיה ניגשה אל פרופסור מקגונגול.

המצנפת רק עברה בחטף ליד ידה וצעקה "רייבנקלו!".

לפני שהיא ניגשה אל השולחן נער שחור שיער שלא ראיתי את פניו לחש לה משהו וגרם לה לחייך ולצחוק בקול גדול.

"ניקו די אנג'לו!" קראה פרופסור מקגונגול.

שתיקה השתררה כאשר דמותו הבליחה מין האפלה. 

המצנפת התלבטה שעה ארוכה ולבסוף אמרה, כמעט בלחישה, "סלית'רין."

איש לא הריע.

ניקו התגשם יש-מאין ליד שולחן סלית'רין. 

"פרסאוס ג'קסון!"

נער שהייתי יכול להישבע שהיה אחי ניגש אל פרופסור מקגונגול.

המצנפת אפילו לא התקרבה אליו שצחקה ואמרה, "הוא נוטף גריפינדור!".

הוא ניגש אל שולחן גריפינדור.

"תנו לארוחה להתחיל!" צעק דמבלדור.

השולחנות התמלאו אוכל, אך נראה שלתלמידים החדשים אין חשק לאכול.
הם חילקו מביניהן צלחות עשויות זהב טהור. 

"היי." אמרתי מבעודי ניגש אליהם. "אני-".

"אתה הארי פוטר." השלים הנער הבלונדיני. בלי שום נימה של כבוד, אלא רק כעס. "אנחנו מכירים את כל התלמידים בבית ספר הזה.".

"די ג'יסון." אמרה פייפר, "זאת לא אשמתו של אף אחד מבית הספר הזה שליאו מת. תזכור את קפטן חגורת כלים לטובה.".

התחלתי להאמין לה בעצמי.

"די פייפר. אל תשתמשי עלי בדיבור הקסמה!" אמר ג'יסון. הוא התעצבן ורקע בידיו על השולחן.

פייפר השפילה את ראשה. 

מה זה לעזאזל דיבור הקסמה?!

החלתי החלטה נבונה והסתתי את מבטי מין השיחה.

שמתי לב לנער שדמה לי נועץ בי מבטים.

גם כשהוא הבחין שאני מסתכל הוא לא הסיט את מבטו, עד שהחלטתי לפתוח בשיחה.

"היי." אמרתי. 

"היי." הוא אמר. עדיין נועץ מבטים.

"אני-" אמרתי.

"הארי פוטר." הוא השלים.

"איך זה שכולכם יודעים מי אני?" שאלתי בקימוץ גבות.

"בואו נגיד שיש לנו פו כמה ילדי מוות..." הוא אמר.

מוות?!

מה לעזאזל?!

פרק ארוך כמו שהבתחתי. תגובות פליז!! מה אתם אומרים?!?! תיקנתי את הפרק. תיקראו אותו שוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא