מראה שבורה

דראקו מאלפוי פספס את ארוחת הערב, הוא עצם את עיניו והניח את ראשו על שולחן הספרייה באותו מקום מוסתר שבו ישבה בדרך כלל. קרני השמש התכוננו להעלם בשקיעה הקרבה חיממו את פניו דרך החלון. היה חושך בחוץ כשהרמיוני הגיעה היא חשבה שזה נכון להגיע שעתיים באיחור למה שהוא קבע כמו שהוא עשה לה אז. אור העששיות האיר את הספרייה היא הבחינה במאלפוי היושן, שערו הבלונדיני נכנס לעיניו והתבלגן בצורה מגוחכת היא לא יכלה שלא להרגיש את הצורך לסדר אותו, היא העירה את ידה על מצחו, וידו תפסה את ידה שלה שהשתהתה על פניו. עיניו האפורות נפתחו מוכנות להפתעה מקורה בבחורה מטרידנית והתרככו כשמצאו את עיניה החומות של הרמיוני גרינג'ר בוהות בו עם הבעת הפתעה על פנייה. "הרמיוני" הוא אמר בתוך מן ברכת שלום " ממתי אתה קורא לי כך?" הרמיוני הסמיקה עוד יותר וקולה היה גבוהה יותר מן הרגיל. "את מעדיפה בוצדמית?".                                                                                                                              
"אני מעדיפה שלא תקרא לי בכלל" היא שלבה את ידיה "רוני פוני, תפסיק" קולות צחוק נשמעו מן האזור שאחרי מדף הספרים הענקי שהסתיר אותם, הרמיוני הסתובבה ודראקו  הצטרף לצידה שניהם לא יכלו שלא להבחין בראשיהם של לבנדר בראון ורון וויזלי צמודים בצורה מוגזמת מידי מהרווחים שהספרים יצרו. "הרמיוני תראי" דראקו הרים את שרביטו ,כוון אותו לרון ולחש לחש שנשמע להרמוני מוכר באופן מטריד לאחר שניות ספורות רון פלט על לבנדר חשופית ענקית "לא שוב פעם" הוא אמר בין פליטה לפליטה מנסה להדביק את עקבותיה של לבנדר הבורחות . הרמיוני החלה לצחוק והפכה את הפנים שנראו ריקניות במידה מפחידה לשמחות, היא לא שמה לב כשדראקו תפס את לחייה עד לרגע שהוא נישק אותה, הלב שלה החל לדפוק במהירות אך לא מפחד זה הזכיר לה את ההרגשה של כמעט לעוף במתקנים בגן השעשועים באותו יום. היא נישקה אותו בחזרה אך עיניה נפתחו בפתאומיות כשהבינה שהוא נישק אותה עוד פעם היא השתחררה מידיו ופניו נראו נואשות במידה מסוימת כשאחז בזרועה "הרמיוני חכי" הוא אחז בידה בחוזקה והתפלל שזה יעבוד הזיכרון שבו הוא התמקד היה הנשיקה הזאת, הוא רצה שהיא תבין. "אקספטרו פטרונום" שפתיו בטאו בלחישה משרביטו בקע אור כחול ולוטרה קפצה מימנו מקפצת סביב הרמוני ומתפוגגת בחשכה של הלילה. "הרגע הזה... את היא הזיכרון המאושר שלי" הוא שתק לרגע מנסה להסביר את הנקודה של דבריו בשלוש המילים שלא העז לומר לאף אדם "הרמיוני אני אוהב אותך". היא נעמדה במקומה, הרמיוני הרגישה כמו גנבת שנתפסה ומחפשת דרך מילוט. היא לא אמרה שלא שגם היא אוהבת אותו אבל היא לא יכלה להגיד לו שאין לה שום רגשות אליו, אפילו עכשיו הלב שלה דפק מהר כל כך העובדה שהוא אמר את זה גרם ללב שלה לדפוק מהר יותר מן הרגע שבו הוא נישק אותה. אבל איך זה שכן יש לה רגשות אליו את זה היא לא הצליחה להבין, היא והוא אויבים הדעות שלהם, טהור דם סליתריני ובת מוגלגים  גריפינדורית. ומה שיותר אבסורד היא הידיעה שהוא באמת מתכוון לכך היא עדיין זכרה איך הפטרנוס של טונקס השתנה מחתול לזאב בשל אהבתה ללופין, הפטרונוס מושפע מרגשות וזה ידוע. דראקו התקדם צעד לעברה  כך שהמרחק שנותר בינהם הוא סנטימטרים אחדים "אני יודע שאת לא מרגישה כמוני, אני לא טיפש" הוא בלע את רוקו והביט בעיניה החומות  שבשבילו יצגו את הארץ  בזמן שבשבילה עיניו יצגו את שמי בריטניה האפורים. דראקו הניח יד אחת על לחייה  ונשק לראשה באופן כמעט ולא מורגש "אבל אם יש סיכוי..." קולו נבלע הוא הוריד את ידו והלך. זוהי הייתה הפעם הראשונה שלדראקו מאלפוי לא היו מילים, אפילו אם הוא אוהב אותה גם הוא ידע, אהבה לבדה לעולם לא תוכל להחזיק מערכת יחסים אבסורדית שכזו.

הרמיוני רצה במעלה המדרגות למועדון גריפינדור ומשם למגורי הבנות, היא הייתה חייבת למצוא את ג'יני שבגלל בחינות הקס"מ שלה כנראה נמצאת בחדרה ולומדת וזאת בהנחה שהיא לא עם הארי. ג'יני היא היחידה שתוכל להבין את סערת הרגשות שהיא מרגישה כרגע "ג'יני!" הרמוני נכנסה בפתאומיות לחדרה של ג'יני מתנשפת מכל המדרגות והריצה היא הסתכלה וראתה את הארי וג'יני ממוקמים על מיתתה של ג'יני ומתנתקים זה מזה מנשיקה אינטימית למדי סמוקים ונבוכים . "אני מצטערת, אני אבוא מחר" הרמוני מאוכזבת ונבוכה מן הסיטואציה חזרה על עקבותיה עמדה לסגור את הדלת. "מיוני חכי" ג'יני קראה והרמוני נכנסה ועמדה בפתח, הארי עמד גם הוא במרחק מסוים מן  ג'יני שעדיין ישבה אבל לא במרחק גדול מידי. "אני בכל מקרה עמדתי ללכת" הוא אמר בחיוך דיי מגוחך, שפתייה של הרמיוני התעקלו לחיוך כשבראשה עלתה פתאום המחשבה מה היה קורה אם רון היה נכנס ולא היא. "רק אל תספרי לרון שהיינו ביחד לבד, הוא סוג של מעדיף להכחיש כל מחשבה של מקרה כזה ." הרמיוני הנהנה, והניחה יד על שפתייה שמנעה מימנה מלצחוק, רון עדיין מחשיב את ג'יני לילדה בת 11 שעדיין לא צריכה להגיע להוגרוסט ולגדול, זה חמוד אבל צבוע מציידו לפי מה שהיא ראתה בספרייה. הארי תפח על זרועה בחיבה ידידותית  ויצא "נתראה מחר" הוא אמר וטרק מאחוריו את הדלת, הרמיוני התקרבה והתיישבה על המיטה של ג'יני לצידה ורק אז הבחינה כי ריח לבנדר נישא באוויר. "על מה רצית לדבר מיוני?" ג'יני אמרה עדיין סמוקה מעט, ומחייכת את החיוך האופייני לה "את תחשבי שהשתגעתי, ג'יני אני עצמי חושבת שהשתגעתי" הרמיוני אמרה במהירות מתוסכלת מעט, ג'יני הביטה בה במבט מודאג "קחי נשימה ותסבירי לאט".                                                                

"יצא שעזרתי למישהו, אני עדיין עוזרת לו, וכשאני איתו.. זה דומה להרגשה ששותים בירצפת חמה, הלב שלי מתחיל לדפוק מהר וחמימות מתפשטת בגופי או כמו להתחיל לקרוא ספר נפלא ששום מילה אחת מימנו לא יוצאת מראשי, את מבינה למה אני מתכוונת?."  חיוכה של ג'יני התרחב "אני מבינה, זה ההרגשה שאני מרגישה כשאני עם הארי, אני כל כך שמחה בשבילך אחרי אחי האידיוט קיוויתי שתמצאי מישהו אחר"  אך פנייה של הרמיוני השתנו לאותה הבעת פנים ריקנית "ג'יני האדם הזה זה דראקו מאלפוי" קולה של הרמיוני היה מלא בנימה כואבת, המחשבה שיש לה רגשות לדראקו מאלפוי, העובדה שהיא הבינה את זה סוף סוף הייתה מן בגידה בעצמה שכונתה על ידיו בוצדמית כל כך הרבה פעמים. עיניה של ג'יני התרחבו בהלם וניחוח האוויר היה עכשיו ריח תפוזים, ריח אשר היה שנוא על ג'יני, עכשיו הרמוני הבינה הריח השתנה לפי מצב רוחה, עוד אחד מן ההמצאות מהחנות של פרד וג'ורג'. "הוא מרגיש אותו דבר כלפייך? כי הרמיוני גם את יודעת מה המוניטין שלו עם בנות"                                                                                                              
"הוא טוען לי שהוא אוהב אותי, ג'יני הפטרונוס שלו היה זהה לשלי." הרמיוני לחשה לה, בשנה הקודמת הפטרונוס של ג'יני השתנה לאילה מסוס כך שגם היא ידעה מה המשמעות של זה.                        
"מדהים!" היא גיחכה "מי חשב שנסיך הקרח של סליתרין התאהב דווקא באדם שאת מוצאו הוא מחשיב לנחות מימנו למרות שבאופן מסוים זה כולל את כולם".                                              
 "מה אני אמורה לעשות" הרמיוני החזירה את מחשבותיה של ג'יני בחזרה לסיבה שאליה באה "זה ברור, אם את מרגישה שזה נכון תספרי לו שאת מרגישה כמוהו, תספרי את התיאורים שאמרת לי".  
                                        

"אבל זה לא מטורף? שאני והוא..."                                                                                          
"ברור שזה מטורף, אבל כל השנה הקודמת הייתה מטורפת, אחרי כל המוות שחווינו אני חושבת שיהיה מטופש אם לא נקשיב למה שאנחנו באמת רוצים." ג'יני החזיקה את ידיה  של הרמיוני שהיו קרירות מעט בכוונה לעודד אותה "את גם לא חייבת לספר מיד לכולם, שניכם חכמים תספרי איך ילך לך מחר". הרמיוני חייכה וחיבקה את ג'יני כשהם היו צעירות יותר ג'יני הייתה בורחת כל פעם שהארי היה בא, הרמיוני דאגה שהיא תשקע באהבה חד צדדית ומכאיבה וכששמה לב לרגשותיו של הארי כלפי ג'יני היא חשה הקלה מסוימת שהוא ראה אותה את האדם שמסתתר תחת הילדה שתמיד ברחה, ושהיא במובן מסוים נתנה לו לראות מי היא באמת בסופו של דבר לא היה להרמיוני ספק שהם משלימים זה את זה. בסופו של דבר ג'יני איחלה לה לילה טוב ושהן יפגשו מחר ליד עץ בחורשה אחרי הלימודים ללמוד ולדבר על הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא