מכורה

לילי הביטה בהוריה, ג'יני הביטה בה במבט מאוכזב, מנידה בראשה.

"אני מאד מקווה שזה כלום..." נאנחה ג'יני. הארי התפרץ לפתע: "לילי, זה עבר כל גבול! אני פשוט לא מאמין שעשית את זה." לילי השפילה את מבטה במבוכה.

"אוי, מרלין!" הוא רגז. "אני מאד מקווה, מאד." הוא אמר בקול חזק, "שזה כלום." הוא אמר. "הארי, היא לא קיבלה חודשיים." אמרה ג'יני, בקול נמוך.

"לילי בואי." היא אמרה. "אנחנו הולכות לבדוק אם את בהיריון." לילי הנהנה ויצאה אחריה. את כל הדרך לשירותים הן העבירו בדממה. הן הלכו זו לצד זו, קרובות, אך מחשבותיהן, ונפשותיהן רחוקות מרחק קילומטרים.

הן נכנסו אל חדר השירותים. הוא היה מוכר לג'יני.  היא נאנחה. לא, היא לא תחשוב על זה עכשיו, הבת שלה יותר חשובה.

"טוב." היא אמרה בפסקנות. "מהשרביט שלי יצא עכשיו חוט כסוף." היא אמרה, מודה בליבה לאימה שלימדה אותה מספר שיטות. "אם הוא יצא מביטנך אדום, סימן שאת בהיריון..." היא מלמלה, "אם הוא יצא ירוק, אז אין כלום." היא אמרה, "בסדר?" היא שאלה. לילי הנהנה. חוט כסוף יצא משרביטה ונכנס לבטן של לילי.

כעבור שתי דקות הוא יצא וצבעו... צבעו היה אדום כדם. ג'יני בלעה את דימעותיה, בניגוד ללילי. היא צריכה להיות חזקה.

"אני לא מאמינה!" לחשה לילי בתדהמה.

"אני דווקא כן." אמרה ג'יני, "רק למקרה שלא הבהרנו את עצמינו טוב – את מפסיקה להרויח כסף כזונה!"

לילי שתקה. "טוב, בואי. אנחנו מתעתקות לבית החולים, לעשות הפלה." אמרה ג'יני.

"אני לא מפילה את העובר." מלמלה לילי. "את מה?!" שאלה ג'יני בתדהמה.

"אני לא מפילה את העובר." חזרה לילי, "ואני... אני לא מפסיקה."

"את לא צריכה. אנחנו נמצא פיתרון כספי!" קראה ג'יני בתדהמה, לא מבינה לאן ביתה חותרת.

"זה לא קשור לכסף!" קראה לילי.

"אז למה זהכן קשור?!" שאלה ג'יני, נדהמת, כועסת.

"אמא, בבקשה תביני." לחשה לילי, מתחננת. היא הורידה את קולה.

"את מה אני צריכה להבין?" שאלה ג'יני, גם היא הורידה את קולה.

"כי..." גימגמה לילי, מתקשה לספר.

"כי מה?!" שאלה ג'יני, חסרת סבלנות. מרימה מעט את קולה ומיד מרגיעה את עצמה.

"כי התמכרתי..." לחשה לילי.

"התמכרת ללעשות עם בחורים תמורת כסף?!" שאלה ג'יני.

"לא בדיוק." מלמלה לילי, "התמכרתי ל... ללעשות עם מספר בחורים... מאד מאד מסויימים..." היא לחשה.

"בשם מרלין!" קראה ג'יני, מופתעת לחלוטין, היא לא ידעה עוד דבר חשוב: היא לא ידעה שביתה התאהבה, דרך אותם מפגשים באדם שהיא הכי לא הייתה רוצה שתתאהב בו...

היא התיישבה על רצפת האבן הקרה. ג'יני נזכרה שהיא צריכה לשחק את האם התוקפנית ונעמדה על רגליה. "לילי, את באה איתי עכשיו לעשות הפלה!" היא הכריזה.

"אני לא!" הכריזה לילי בקול מתמרד. באותו הרגע ג'יני שאלה את עצמה עד כמה בת עשרה יכולה להתמרד? ועוד בנושא כזה?!

"אני הולכת לדבר עם אבא... ועם פרופס-" מלמלה ג'יני, היא הלכה רחוק עם הרציניות, "כלומר, נוויל..." היא מלמלה, "את מחכה לי פה." היא הודיעה. היא לא רצתה שלילי תשמע את מה שהיא הולכת להגיד לנוויל והארי.

***

דלת משרדו של נוויל הייתה פתוחה. שני הגברים ישבו שם עם מבטים חלולים, בדממה. כל אחד מריץ מחשבות בראשו. ג'יני נכנסה והגברים הביטו בה בשאלה. "טוב. אמ..." מלמלה ג'יני, תוהה איך לזרוק את הפצצה, "היא בהיריון." היא אמרה, 'תהיי חזקה.' היא אמרה לעצמה, 'את לא יכולה להתפרק. לא עכשיו!' היא אמרה לעצמה. הארי רכן לחבק אותה, היא הדפה אותו. "היא מכורה." היא סיפרה להם, "היא לא מוכנה להפסיק..." היא מלמלה.

"ובנוגע להפלה?" התעניין הארי. "היא מתנגדת בכל תוקף." השיבה ג'יני.

"בשם מרלין..." מלמל הארי.

"היא מחכה לנו בחדר השירותים..." אמרה ג'יני. נוויל תהה אם להצטרף ובסוף החליט שכן. הגברים נעמדו והלכו אחריה. ג'יני הובילה, מאחוריה הארי ונוויל בסוף, למרות שהם דיי היו באותו הקו. הם נכנסו לחדר השירותים, אך לילי לא הייתה שם. ג'יני פערה את פיה, היא הסתכלה על אותו הכיור, היה עליו נחש.

הפרק הקודם