הרמיוני

אני מגיעה אל המרתף מתנשפת; שם נערך שיעור שיקויים. פרופסור סנייפ מחייך לכיוון שלי באכזריות.

"מאחרת ביום הראשון" הוא אמר וחיוכו התרחב: "תרשי לי לשאול מה הוא שמך?" שאל. "הרמיוני גריינגר" השבתי בקצרה.

"מינוס עשרים נקודות לרייבנקלו!, הוא צעק, ועכשיו- מצאי את דרכך למושב על יד מאט." הסתכלתי סביבי והלכתי למקום הפנוי היחיד הריק, הנחתי ששם אני אמורה לשבת.

הנער היה גבוה ומגושם למראה, פצעונים קטנים נכחו על לחיו הסמוקות.

השיעור התחיל ואני, כמובן, רושמת את כל מה שהפרופסור אומר.

"מישהו יכול להסביר לנו מה הוא בזואר?" הוא שאל.

אני מרימה את ידי ומסתכלת מסביב. אני רואה שגם רוב האנשים מהבית שלי מריצים את ידם. אני מסתכלת סביב ורואה את דראקו בזווית עיניי. הוא מתחיל לצחוק ועושה תנועות גסות בידיו.

אני מסיטה את מבטי ומרימה את ידי אף יותר, בתקווה שסנייפ יתן לי לדבר.

הוא נראה מאוכזב, מביט על הצד של סלית'רין בכיתה.

דראקו מרים את ידו, סנייפ מחייך ונותן לו את רשות הדיבור.

דראקו נראה מרוצה מעצמו והתחיל לדבר: "בזואר היא אבן שנלקחה מתוך קיבה של עז והיא תגן מפני מרבית הרעלים. מה שגם אני בטוח שגברת גריינגר תהיה מסוגלת להסביר יותר על האנטומיה של העזים,

מכיוון שכפי שכולנו יודעים לאחר הבוקר שיש לה גוף של עז" הוא התחיל לצחוק וניסה להסתיר את הצחוק שלו, שאר הסלית'רינים גיחחו במקומם בשקט.

לבי דופק חזק. אני יכולה לשמוע את פעימות לבי בבירור רב. אני מתפלאת שלא התפוצצתי עד עכשיו.

אני מחזיקה את קצוות השולחן בכוח, מנסה להיראות כאילו כל העיניין הזה לא משנה.

העיקר שהוא לא יראה שזה מזיז לי בכלל.

אני נושכת את פנים הלחי שלי בחוזקה ונרגישה בטעם הדם מתפשט בפי.

סנייפ מבקש מדראקו שיפרט לו יותר על מה שקרה, דראקו ענה במבט תמים: "אני לא יודע, אדוני.. היא פשוט הסתובבה הבוקר ערומה במסדרונות" 

סנייפ הזעיף את פניו. "חכי שאני אודיע על זה לפרופסור דמבלדור. מינוס ארבעים נקודות לרייבנקלו!!"

קולות אנחה מאוכזבים וקריאות של בוז נשמעו מצד רייבנקלו. "שקט! , סנייפ אמר, לפני שאוריד לכם עוד עשר נקודות!" הכיתה השתתקה.

"זה לא פייר, אדוני!" אמרתי, "אפילו לא שמעת את הצד שלי בסיפור!!!" 

"פחות חמש עשרה נקודות נוספות רק על החוצפה, גברת גריינגר! ובדבר העונש ניתן לפרופסור דמבלדור להחליט. אני בטוח שזה יהיה דיון מרתק בנוגע לשהות שלך בבית הספר."

אני משפילה את מבטי אל השולחן, מתוסכלת. מנסה להפחית פרופיל עד לסוף השיעור, מנסה להתעלם מהצחקוקים והרכילות עליי שהיו מהצד של סלית'רין וממבטי השנאה והבוז שהיו מהבית שלי.

זה עומד להיות יום ארוך.

הפרק הקודם