מה לעז-?

פרק רביעי

טריסי הלכה למקום הראשון שחשבה שתוכל למצוא הוכחה לאנשים טובים, שעוזרים לחברה בלי לצפות לשום דבר בתמורה (חוץ מכסף כמובן). וזה היה יכול להיות נחמד אם היא  לא הייתה דבר ראשון מתנגשת בגוף שחסם אותה. הדבר הראשון שראתה היה ראש ג'ינג'י אדמדם ומלא נמשים.במבט שני שמה לב כמה הפנים היו יפות אבל אפילו שראש היה מוטל על הרצפה היה נראתה הבעה "הרמסית" אותה זיהתה מדודה (הלא) האהוב, שליח האלים,הנוודים והקונדסאים הרמס( האאאאללויה!). הנער היה נראה בסביבות הגיל ה- 20 ובכללי נראה טוב.

" אמ…… למה את בוהה בי? " שאל בפתאומיות הזר.

" אני לא בוהה בך!" ענתה בכעס.

"כן את כן, וגם התנגשת בי!" חיקה את קולה הנער. לא רושם ראשוני טוב…. חשבה לעצמה

"אוך,זה אתה שהתנגשת בי, תראה לאן אתה הולך, ילד." השיבה חזרה. היא לא יודעת מי זה, אבל הוא בהחלט עיצבן אותה.

"נראה לי שאני גדול יותר ממך ,ילדה"

" אני ממש לא חושבת, בן כמה אתה"

"אמ……. אפשר להגיד 20? זה ממש מסובך" בן כמה אני באמת? חשב פרד. הוא לא ידע זאת. וכנראה שגם לא אף אחד אחר…. הוא היה כמעט בן 20 במותו אבל עבר קצת זמן מאז שהוא מת….. נגיד גיל 20.

" אתה לא יודע בן כמה אתה? איזה מין יצור לא יודע בן כמה הוא??" שאלה הנערה במהירות.

"הרבה יצורים לא יודעים בני כמה הם לדוגמה נערים מבולבלים כמוני, שבדיוק יצאו מתרדמת!, נראה לי"

"סבבה, מר נראה לי, מי אתה?"

*" וויזלי, פרד וויזלי, ואת גברתי הנאווה?" גיכח.

"טריסי, טריסי אמ…. אולימפ"

" את שכחת מה השם משפחה שלך??"

"ואתה שכחת את הגיל שלך, נראה לי שאנחנו פיטים, *סמור"

"נהיית לי מאלפוי"

מזה מאלפוי"

"לא יודע נראה לי משהו רע וסנובי " השיב בקול חלוש. הוא היה מבולבל, הוא מכיר את האדם אבל….. זה פשוט עמד א על קצה הלשון. פרד הרגיש סחרחורת קלה מהמאמץ ופתאום ראה שחור.

הוא התעלף שוב. טריסי נבהלה! היא סחבה\גררה אותו לחד הריק הקרוב וקראה מהר לצוות הרפואי. פתאום היא ראתה בבירור עד כמה הוא יפה.

אבל היא הייתה חייבת להמשיך במשימתה, אז היא המשיכה לשוטט ברחבי בית החולים. עזרה לפצועים וקראה לאחיות לטפל בהם. היא ראתה רופאים מזמן עבודתם וראתה כמה תשושים הם היו. היא גם היית רושמת את כל זה אם לא הייתה עסוקה כל הזמן בחשיבה על פרד.על שערו הגולש ופניו שנראו כמו פסל יווני יפייפה, היא חשבה רק עליו. היא דאגה לו. אחרי כמה שעות של שיטוטים חסרי משמעות שבהם לא עשתה כלום היה בה פתאום דחף פתאומי ורצה מהר לחדרו של פרד. מזל שהיא אלה אחרת זה היה לוקח לה כמה שעות טובות. היא הגיעה לחדרו בבת אחת וישר נרגעה. הוא בסדר. אחות צעירה ובלונדינית טיפלה בו וטרייסי הרגישה קינאה בלב האלוהי שלה אך שהסתכלה על פרד ראתה שהוא בכלל ישן, והיא הרגישה מן רוגע בליבה. פתאום שמעה קול

"את שוב פעם בוהה בי אה?" אמר פרד בקול חלוש.

"ואתה שוב פעם מעולף שאני פוגשת אותך"

" מה לעשות אלה החיים, אני לא כל כך יכול לשלוט בזה, את יודעת."

פרד הרגיש חמימות בליבו. גם בהתחלה, כשרק פגש אותה, הוא הרגיש חמימות בליבו. היא מיוחדת חשב. הוא ממש שמח כשראה אותה לידו כשהתעורר ואיחל שזה יקרה שוב.

טרייסי שמה לב שהאחות נראת עצובה שפרד אינו מביט בה וגם בהקשר שונה לחלוטין היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא לא רגילה לתחושה הזאת. הכל היה תמיד קר ומחושב באולימפוס, היה רק שמחה כאשר פרסי ג'קסון מה שמו ניצח את גאיה או הטיטנים. או כשהגיעה שמועה שילד בשם הארי פוטר הציל את העולם מקוסם מרושע, מזל שזאוס היה בקשרים עם דמבלדור, קוסם ואדם נפלא. ואז דמבלדור מת. מלחמת קוסמים גדולה, והקשר ניתק. הם קיוו לשנות זאת. היא הרגישה בלב תחושה כזאת של…… חמימות, כאילו הכל יהיה בסדר, כל עוד היא תישאר לצידו. זה היה כזה מוזר!!!!

זה היה מקרה של אהבת אמת מדרך שאפילו אלות הגורל לא ציפו לה. נער המתים התאהב באלה בת אל- מוות, וכולם חשבו שהמקרה הזה קרה רק עם ליאו וקליפסו. אך באהבה, ומלחמה (ובקווידץ) אין חוקים.

שניהם המשיכו לשתוק, "אז….. מה קורה?" שאל פרד.

" הכל סבבה, אתה יודע…" ושניהם שאלו במקביל "איפה את\ה גר\ה" פרד גיחח "בבריטנה נראה-" וטרייסי השלימה אותו "לי"

" נכון!!"  "אני ממש רעב, את באה לאכול?"

" בקפיטריה של בית החולים?!?! השתגעת?!"

"התכוונתי, להזמין אוכל אבל מה שבא לך כל עוד אני אוכל אוכל טעים שיעיף למרלין את התחתונים"

" מרלין….?"

" לא יודע, מוכר לי." למה הוא תמיד מבולבל ככה?!

" אני חושבת שכדי שנזמין אחרי הכל" ענתה בגיחוח.

"איך בדיוק" שאל בתהיה פרד, וטריסי ענתה "לזה ידידי קוראים סמארטפון , הוא יכול לעשות הרבה דברים מופלאים כמו  לצלם, לסמס, לטלפן, ואפילו להזמין אוכל!!! וואו!"

"מזה לסמס ולטלפן ?

" זה לשלוח הודעות מטלפון אחד לאחר או להגיד לו דברים, מבלי להיות קרוב אליו, איך אתה לא יודע מה זה?? אתה מהמאה שלנו בכלל?"

"כזכור אני לא זוכר בן כמה אני , אז זה נראה לי די הגיוני."

טריסי ופרד הזמינו אוכל, הם אולי לא יודעים את זה עדיין אבל זה היה הדייט הראשון שלהם.\[

*וויזל באנגלית זה סמור, אז השם משפחה דומה.

וואו אנשנושים, עכשיו שמתי לב שהכתיבה שלי ממש השתפרה בעיקבות העצות שלהם, תודה

הפרקים החדשים יצאו יותר טוב

הפרק הקודם		הפרק הבא