הכל התחיל מקדרה שהתפוצצה

זה פרק קצר כי הוא מעבר ואני גם כותבת מהפלאפון שזה קצת יותר קשה מאשר המחשב...

דראקו בכה. רק בכה.
אחרי שהוא עזב את החדר של הרמיוני, הוא בכה, כל הלילה הוא בכה, בגלל שהיא לא אוהבת אותו.

הרמיוני התעוררה בבוקר השמשי.
היא הריחה ארוחת בוקר אהובה עליה, ולכן ניחשה שאימה נמצאת. רק היא יודעת את המתכון הסודי לפנקייקס. ״אמא?״ היא שאלה. ״אמא ו-אבא, מתוקה שלי.״ אביה בא מול עיניה. האחות הרימה אותה למצב ישיבה, והרמיוני שוחחה עם הוריה מספר דקות. לאחר מכן אביה עזב, בטענה שיש לו פגישת עבודה חשובה.
הרמיוני הביטה בו מתרחק ויוצא. ההתנהגות שלו היית מעט מוזרה. בעצם, מאז שהיא נכנסה להוגוורטס הוא מתנהג מוזר.
כשהרמיוני לא שמעה יותר את פסיעותיו היא שאלה את אימה בשקט, ״אמא, את יודעת למה אבא מתנהג מוזר?״
אימה של הרמיוני הניחה את הצלחת המלאה בשוקולד גבינה ופנקייקס, ונאנחה עמוקות.
״הרמיוני, אנחנו דוחים את זה משנה לשנה, אבל ידעתי שבסוף תתחילי לחשוד בזה.״ היא נטלה את ידה של הרמיוני והעבירה את אגודלה על ידה של הרמיוני. ״ילדה שלי, הגיע הזמן שמישהו יגיד לך את זה.״ היא עצמה עיניה ונשמה עמוקות. ״אבא שלך הוא סקיב.״ עיניה של הרמיוני נפערו בהפתעה. ״מה? איך? ממתי? למה לא סיפרתם לי?״ אימה של הרמיוני שמטה את ידה, וסיפרה לה. ״אביך היה בן למשפחת קוסמים ממוצעת, וכל שנות ילדותו הוריו היו בטוחים שהוא קוסם. כשהוא הגיע לגיל עם המכתב, אז... הוריו תהו מדוע הוא לא קיבל. כשהסתבר להם שהוא סקיב, הם גירשו אותו מהבית, כי הם היו טהורי דם. הוא גדל ברחוב, עד שבגיל 15 בערך, אישה קשישה אספה אותו אל ביתה. היא גידלה אותו ממש כמו הילד שלה שנפטר. זה היה סיפור עצוב, וכשהיא סיפרה לו את הסיפור הוא הסכים לחיות אותה. אחרי כמה שנים, כשהיה בן 20 באוניברסיטה היוקרתית באיזור, הודיעו לו שהיא נפטרה באזכרה של הבן התינוק שלה. הוא כל כל התאבל עד שלא הצליח ללמוד. הוא ניסה את מזלו בעולם, עד שפגש אותי והתחתנו.
כמ שבועות אחרי החתונה הוא סיפר לי את הסיפור, ואמר לי גם שהוא לא רוצה שום קשר עם עולם הקוסמים. הוא נוטר טינה לכל קוסם.
כשקיבלת את המכתב להוגוורטס, הוא ממש נחרד. הוא קלט שהבת שלו קוסמת, והוא כל כך רצה לזרוק אותך מהבית בקריזות שלו. הוא לא הסכים להאמין, ועד היום הוא לא קולט.״ היא נאנחה. ״את מבינה, עם היו מטפלים בך בבית חולים רגיל, האנשים בעבודה לא היו מסוגלים להזיז אותו משם, אבל... בגלל שזה מקום שקשור לילדות שלו, הוא... הוא מעדיף לא להיות פה.״ הרמיוני חנקה גוש בגרון. ״אז- אז למה לא אמרתם לי? הייתי מוותרת ועוזבת לבית ספר רגיל...״
אימה המשיכה לדבר. ״הוא רצה להביא אותך לבית ספר רגיל, אבל אני לא וויתרתי. אמרתי שכמו שהוא בחר להתנתק מעולם הקוסמים, גם לך יש זכות לבחור בלי מעורבות משפחתית.״ אימה של הרמיוני הירהרה כמה שניות ולאחר מכן, כמו קפצה למציאות, היא אמרה להרמיוני בטון עליז, ״אבל זה היה בעבר. העיקר שאת בהוגוורטס ושטוב לך בכללי.״ אימה הביטה מסביב. ״ו- מתישהו כשתעבדי כאן בתור מורה, את חייבת לעשות לי סיור במקום. אני בקושי יודעת את הדרך למרפאה מהשער... ועוד כל הגנים, נראה מקום מקסים ללמוד בו.״ הרמיוני חייכה.
״כן בהחלט!״
״ועכשיו, שכחתי לנגיד לך שיש גם מיץ תפוזים, רוצה?״
הרמיוני ענתה בחיוב והם המשיכו לפטפט לפחות שעתיים. אז הגיע אורח... לא אגיד בלתי צפוי, אבל גם קצת בלתי צפוי. (כן זה הגיוני ;-)

הפרק הקודם		הפרק הבא