|
אוימיגאד,אני לא מאמינה שאני אומרת את זה,אבל פרק המשך!פרק שלישי,ונראה מה יהיו התגובות...
הן קפאו על מקומן והסתובבו באיטיות.
סוורוס סנייפ עמד מאחוריהן בזרועות שלובות.
"למשרד שלי וויזלי." פקד סנייפ ואחז בידה.
"אני אהיה בסדר." לחשה ג'יני ללונה,שנראתה כמעט מבועתת,עד כמה שיכלה להראות מבועתת "תגידי לפרופסור שאני אצל המנהל."
"תפסיקי לפטפט ותתחילי לזוז!" אמר-קרא סנייפ,ונשמע עצבני,והתחיל לגרור את ג'יני לכיוון חדר המנהל.
הם עלו במדרגות,עוקפים תלמידים מופתעים שקפצו מהדרך,וג'יני ידעה שלכולם יש בראש את אותה מחשבה-מה הולך לקרות שם???
היא קיוותה שמה שזה לא יהיה,שזה לא יסכן את הארי.
הארי הארי הארי!למה יש לה רק אותו בראש???
היא נשמעה לעצמה כל כך מטומטמת,כל כך אטומה לסביבתה,כל כך קיטשית ורגשנית,לגמרי לא החברה שהארי היה רוצה.
אפילו עכשיו,היא חושבת על הארי.
"אוונס." אמר סנייפ בקדרות,פניו אטומות,וידיו מתחילות להשאיר סימנים כחולים על ידה של ג'יני.
המפלץ קפץ ממקומו,ובעוד שג'יני חושבת למה השם אוונס נשמע לה מוכר כל כך הוא דחף אותה על המדרגות והם התחילו להסתובב עד שהגיעו למשרד המנהל.
ג'יני לא הייתה שם משנתה הראשונה,כשנתבקשה למסור את גרסתה למאורעות בחדר הסודות,וכמובן בלילה שבו אביה הותקף על ידי הנחש,אבל החדר בקושי השתנה.היו שם פחות מכשירים שמתקתקים ומסתובבים,היא נזכרה שבצוואתו דמבלדור השאיר אחד מהם למשפחתה,ואיש מהם עדיין לא הבין מה הוא עושה.ספרי אופל רבים התווספו לשולחן הכתיבה,כמו גם סמלם הגדול של אוכלי המוות על הקיר,אבל החרב של גריפינדור שהוציא הארי בשנתה הראשונה עדיין הייתה שם,כמו גם מצנפת המיון,ההגיגית,עליה רק שמעה מפי הארי ובהקה באור זוהר ומיוחד,הקן הריק של פוקס,שגרם לה לחוש עצב,וכמובן הדיוקנאות של מנהלי הוגוורטס לשעבר,ביניהם דיוקנו של המנהל הקודם, אלבוס דמבלדור.
ברגע שראתה את ניצוץ המשקפיים וחיוכו בעיניו הבינה מה שהארי ניסה להסביר לה כל פעם ששאלה אותו למה הוא סומך כל כך על דמבלדור "את לא מבינה,ברגע שאת מסתכלת לו בעיניים,הן תמיד מבטיחות שהכל יהיה בסדר,גם כשהוא מודאג וכועס,אם דמבלדור שם-שום דבר רע לא יקרה,ואני יכול לסמוך עליו."
דמבלדור קרץ לה וחייך חיוך רחב "שלום לך ג'יני."
"שלום פרופסור." חייכה גם היא,שוכחת שהוא רק דמות דיוקן,את ההלוויה,את הארי,ושוכחת את הצרות שאליהן נכנסה בגלל המנהל החדש.
אבל סנייפ הוא לא אחד שאפשר להתעלם מקיומו לאורך זמן.
"מה הייתה הסיבה לתקיפתו של גרינסלי?" שאל,מקפיץ אותה ומתיישב בכיסא המנהל,מביט בה בעיניים מצומצמות.
היא הרגישה כעס הולך ותופח בעורקיה כשהתיישב.זה היה לא מקומו,מקומו היה מאחורי שולחן המורה במרתפים,לא על כיסא המנהל של דמבלדור,שהיה שייך אך ורק לדמבלדור.היא זכרה בבירור את מה שקרה בקיץ,ולא הבינה איך הוא לא מתבייש לעמוד מולה ולהטיח בה אשמות,כשהוא זה שצריך לכרוע ברך ולבקש את סליחתה וסליחת משפחתה.
היא המשיכה לעמוד,למרות שנראה כי זאת הולכת להיות שיחה ארוכה.
"גברת וויזלי,אם את לא רוצה שאעניש אותך,תגידי לי מה קרה שם?" אמר סנייפ,וקולו נשמע כעוס.
"היית שם,ראית בדיוק כמוני." היא לא הבינה מאיפה היא מתחצפת ככה למנהל,אבל הכעס התופח שלה על סנייפ ערער את שלוותה,מה גם שהיה לה זיכרון טרי למה לא דמבלדור אלה סנייפ הוא זה שמעניש אותה עכשיו על תקיפת תלמיד אחר.
"תשובה חצופה ביותר-ישר לתלות מהקרסוליים הייתי אומר!" צווח אחד המנהלים שלא זיהתה,שנופף במין מכשיר שמיעה גדול מהסוג הישן.
"שקט." קרא סנייפ,כי ברגע שהוא צרח,כולם התחילו להעלות הצעות שונות ומשונות איזו דרך תלייה היא הטובה ביותר.
"סנייפ." התחילה ג'יני.
"פרופסור סנייפ." אמר סנייפ בכעס הולך וגובר.
"פרופסור סנייפ" הדגישה בבוז את המילים "אתה ואני היינו שם וראינו מה קרה,אתה רוצה להסביר לי את הסיבה האמיתית למעמד הזה?"
סנייפ קם בפתאומיות מכסאו,והביט בה מהעבר השני של השולחן,ידיו השמנוניות על השולחן.
"הארי,רון והרמיוני פרצו למשרד הקסמים לפני חודש." פתח סנייפ.
"ידוע לי." השיבה בשלווה מעושה.
הוא התעלם מתגובתה והמשיך "בחודש האחרון איש לא שמע עליהם ואיש לא יודע עליהם דבר.."
"ואתה חושב שאני יודעת?" שאלה ג'יני בלעג.
שתיקה.
"לאן הם הלכו?מה הם מחפשים?" שאל סנייפ פתאום,קולו רוטט משום מה.
"הלוואי שהייתי יודעת." נאנחה ג'יני
"אז את לא יודעת?" שאל סנייפ בחשד.
"לא,ואתה יודע שאני לא יודעת,הרי קראתם את כל מכתבי האחרונים.תפסיק ללכת סחור סחור סנייפ."
"פרופסור סנייפ!!" צעק סנייפ בכעס.
"אני לא אקרא לך פרופסור סנייפ!" היא קראה בכעס "רק בגללך דמבלדור הוא סתם תמונת דיוקן על המשרד שלך,בגללך ובגלל כל האפסים האלה שמ.."
"האפסים האלה לא ישמחו לשמוע להם קוראת ככה." אמר סנייפ,אבל בשקט.
"כאילו שאכפת לך,אתה הרי אחד מהם." אמרה במרירות.
"זה לא נכון." אמר אפילו יותר בשקט,כאילו האשמותיה מתחילות לפגוע בו.
"לא אכפת לי!!רק בגללכם הארי עכשיו לא לומד כאן,ודמבלדור לא עומד כאן,רק בגללכם אני לא יודעת מה קורה להם!!"
"באמת ככה זה נראה מבחוץ נכון?" אמר סנייפ בקול מריר.
"למה,יש לך גרסה אחרת לאוזן של ג'ורג',או לקבר של דמבלדור,או לעובדה שעכשיו וולדמורט (סנייפ הצטמרר למשמע השם) הוא זה ששולט בארצנו??"
הייתה שתיקה,אפילו הדיוקנאות שתקו.
"לא,אין לי גרסא אחרת." אמר לבסוף.
"ככה חשבתי." אמרה בלעג וירקה (תוך כדי תחושה שזה לא יכול להיות אמיתי,הרי היא מעולם לא התחצפה למורים,בטח שלא למנהל,בטח שלא לסנייפ,בטח שלא לירוק!) "אתה פשוט.."
"הזהרי במילותייך ג'יני ויזלי" לחש סנייפ
"כן ג'יני" אמר דמבלדור בשקט,אבל קולו מעט מאוכזב "את לא יודעת מה באמת קורה פה."
"גם אתה לא." אמרה ג'יני ויצאה ממשרד הדלת בטריקה.
סנייפ הביט בדלת ופנה לדמבלדור.
"אז היא לא תעזור לנו." אמר בענייניות,אבל בכאס דק.
דמבלדור הביט בו ברחמים.
ג'יני רצה במורד המדרגות ונכנסה בהתנשפות לחממה.
"אני בסדר." הרגיעה ג'יני את פרופסור ספראוט המבוהלת,היא ידעה שהפרופסור פחדה שיקרה לה משהו.
"מה קרה שם?" לחשה לה לונה,כשג'יני תפסה את מקומה על ידה והתחילה לעזור לה עם צמח הסנרגאלוף שלהן.
"אני יודעת איך להיפתר מהחלומות האלה." לחשה ג'יני.
"יופי!" שמחה לונה בתמימות "תשתמשי במרקחת שהכנתי?"
"כמובן." אמרה ג'יני ומיהרה לחטט בצמח,שנאבק בידיה של לונה ויצאה ממנו,מתנשפת,עם תרמיל ראשון "אבל גם עוד משהו.הדרך הכי טובה לפעול היא לפעול."
"מה?" שאלה לונה,עוזרת לה לסחוט את התרמיל הנאבק.
הן סיימו והוא התכווץ בידיהן מרוקן.
ג'יני פנתה אליה,ובעיניה היה אור חדש ומסוכן "אני אוספת שוב את צבא דמבלדור."
ת"ב
|
0 חרמשים
(3.533) 30 דירגו
כותב: 
ID : 709
זה כל- כך יפה...
מאוד יפה העלילה!!!!!אגב מה עם אחות תאומה? תמשיכי בשניהם!!
זה ממש יפה!
תמשיכי זה מהמם!!!
תמשיכי תמשיכי תמשיכי!!!!!!
המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!! המשך!!!!!!!!!המשך!!!המשך!!!!!!!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך!!!!!!!!!המשך
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
