הארי פוטר וכפר המוגלגים המכושף

"הגענו האגריד, הגענו" אמר דמבלדור ברוגע.

"איך זה ייתכן? אני אומר לך, זה המנטורסים האלה. אסור לסמוך עליהם" אמר האגריד בניסיון להבין מה קרה.

"האגריד? פרופסור דמבלדור?" שאל הארי בהפתעה.

מישהו טיפס במדרגות הבית כרגע, הצעדים שלו היו גדולים וכבדים, לכן הארי שיער בליבו שזהו האגריד והוא אכן צדק.

מחוץ לארון עמד כעת לא אחר מאשר האגריד, שהניף את ידיו הענקיות וחיבק את הארי חיבוק מוחץ.

"מה א-אתה ו-ודמבלדור עו-עושים פ-פה?" גמגם הארי.

האגריד לא השיב לשאלתו של הארי.

מאחוריו הופיע כעת מנהל הוגוורטס בכבודו ובעצמו, דמבלדור.

"שלום," אמר דמבלדור בנימוס "אני מקווה שלא הפרעתי" הוא צחק.

"לא, פרופסור" אמר הארי ברצינות.

"רציתי לשאול... האם...קיבלת לאחרונה מכתב מוזר, הארי?" הוא שאל "אני מתכוון, מכתב שלא יועד לידייך?" דמבלדור דיבר בחשדנות שבדרך כלל לא נשמעה בשיחותיו עם הארי.

"לא, פרופסור" שיקר הארי.

"טוב," אמר דמבלדור והביט בהארי במבט נוקב "אם כך, תחזור להוגוורטס מעט מוקדם השנה. אם תסכים, כמובן".

"כמה מוקדם?" הארי לא התאפק מלשאול.

"אני מקווה שעוד היום" ענה דמבלדור.

האגריד, שלא לקח חלק בשיחה עד כה, הציע להארי עזרה באריזת המזוודה שלו והם עלו לחדרו של הארי.

כשפתחו את הדלת, דמבלדור כבר היה שם וחיכה להם.

הארי מעולם לא הבין איך דמבלדור מגיע כל כך מהר ממקום למקום אך לא אמר דבר.

בהינף שרביט קליל החפצים של הארי סודרו בתוך מזוודה חומה וחדישה.

"פרופסור דמבלדור, איך נגיע להוגוורטס?" שאל הארי בעניין.

"נשתמש במשנקום" ענה דמבלדור.

הארי עדיין לא הבין כיצד הם יגיעו להוגוורטס אך לא אמר דבר.

האגריד והארי ירדו במדרגות (דמבלדור כבר חיכה להם שם).

בידו של פרופסור דמבלדור היו שלושה מסכות שינה אפורות והוא חילק אחת להאגריד ואחת להארי.

"אלה משנקומים," הסביר דמבלדור "שימו אותם על העיניים ותתרכזו בהוגוורטס".

הארי שם את המשנקום על עיניו וחשב על הוגוורטס.

בום! הוא הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו.

ללא רצונו הוא הסתובב באוויר מספר פעמים ונחת על קרקע קשה.

הוא רצה להסיר כבר את המשנקום מעיניו ולראות את הוגוורטס.

מקווה שתהנו מהקריאה:)

הערה- המשנקום הוא המצאה שלי מכיוון שכל שאר הדרכים היו לא הגיוניות על פי רצף הספרים.

הפרק קצר אבל הוא חשוב להמשך.

הפרק הקודם