ביתו של דראקו מאלפוי

נ.מ  של סלופר וורינגטון, תלמיד סלית´ריני צעיר...

תלמיד גריפינדורי אחד עם חיוך זדוני חטף לי את הספר שלי לשינוי צורה שהיה לי בתיק. הסתובבתי מהר והתחלתי לרדוף אחריו. תוך כדי ריצה הוא קרא לעברי: "בחיים לא תצליח לתפוס אותי, וורינגטון! הא הא הא!" זיהיתי אותו- זה היה ג´יימס פוטר, המעצבן הזה. הוא רץ לכיוון המדשאות, חלף על פני האגם הגדול ומשם לכיוון היער האסור. שיט, חשבתי לעצמי. אני יאחר לשינוי צורה. מקוגנגל תצרח עליי. רצתי אחריו לכיוון היער האסור, על השביל. לפתע ג´יימס סטה מהמסלול והחל לרוץ בין העצים. חרקתי שיניים. רצתי בדרך הפתלתלה עד שהחל להיות אפלולי. "לומוס", מלמלתי. אור קטן זהר מהשרביט שלי, והחזקתי אותו לפניי. "ג´יימס?" אמרתי בחשש. "ג´יימס?" צעקתי. לא נראה זכר לג´יימס. התחלתי לפלס את דרכי בין העצים החשוכים, וחיפשתי את השביל שמוביל החוצה, אבל לא מצאתי אותו. התחלתי לתעות ביער הגדול, מגשש את דרכי באפלה... לפתע מעדתי על משהו. קיללתי. זו הייתה אבן קטנה ומוזרה, שמעין עין משולשת צויירה עליה... לא, לא עין משולשת, חשבתי לעצמי בעודי מרים את האבן. זה היה משולש, באמצעו קו מאונך ומסביבו עיגול. יכול להיות שזה סמל כלשהו...? הפכתי את האבן כמה פעמים, לראות אם גם בצד השני זה מצוייר, אבל אז...

הפרק הקודם		הפרק הבא