יומנו של רמוס

16.7.16

אני לא נרדם ונראה שאין אף אחד באינטרנט. החלטתי לנצל את הזמן כדי לכתוב קצת על מי שאני מכיר [עוד רעיונות מהאינטרנט]

אז אני אתחיל בהורים שלי, הם האנשים הכי קרובים אלי.

אני אתחיל מאמא שלי. קוראים לה הופ, היא עובדת בחברת ביטוח. יש לה מחלה, זה שום דבר רציני אבל לא מדברים על זה הרבה. בכל מקרה, היא אישה מדהימה. יש לה חוש הומור קצת שחור, לא במידה שפוגעת באנשים אבל גם לא תמימה, בדיוק במידה המושלמת. יש לה המון שמחת חיים ותמיד יש לה רעיונות לדברים. היא צעירה, אבל לא רק בגיל; היא צעירה בנשמה שלה.

היא תמיד תומכת בי, כמעט בכל דבר שאני עושה. יש לי מזל. היא באמת אוהבת אותי, לא רק כי אני הבן שלה, וזה הדדי לחלוטין.

אבא שלי, ליאול, הוא עובד ממשלה. הוא עושה משהו במשרד הבריאות אם אני לא טועה. הוא בחור שקט וביישן קצת, לא איתנו כמובן, ומאוד מנומס. הוא גם לא אוהב לדבר על העבודה שלו, אז אני מכבד את זה.

למרות שהוא נחמד יש לו פתיל קצר מאוד, מה שקצת מתנגד לכל הקטע הבישני שלו. הוא עושה את המיטב בשבילי ובשביל אמא, הוא אוהב אותנו מאוד. הוא כבר הוכיח לי בעבר שלאהבה שלו אין תנאים, ולמרות שאנחנו לא תמיד מסכימים על הכל הוא בכל זאת דמות למופת בשבילי.

יש את הרופאה שלי, דוקטור אנג'ליקה ג'ולי [לא, אני לא צוחק. זה השם שלה.] יש לה בן אחד בשם אלכסנדר למרות שאין לה בן זוג [או בת זוג]. היא נחמדה, אני לא מכיר אותה בצורה יותר מעמיקה מאשר עניינים רפואיים אבל ממה שאני יכול לומר עליה כרופאה היא אישה מקצועית ואחראית. היא מוכנה לעבוד בעבודות שהמשכורת בהן נמוכה כי יש לה לב טוב וכי השליחות לדעתה חשובה יותר.

פגשתי את אלכסנדר כמה פעמים, הוא ילד שאפתן שרוצה להיות רופא גם. הוא היה בעיקר רשמי אלי, קצת קריר, אולי הוא התבייש.

יש כמובן את גברת אוונס, אישה נדיבה וצנועה שמנהלת חנות פרחים ומגדלת את שתי הבנות שלה. עליה כבר כתבתי קצת, ואין לי הרבה מה להוסיף. היא מאוד דתית ודי שמרנית, אנחנו שונים מאוד בקטע הזה.

באתר היה כתוב לכתוב לפחות חמישה אנשים, אבל למען האמת אין לי עוד אדם קרוב אלי כל כך [או בכלל]. אבל היי, כולם אצלי נחמדים, הרבה אחרים מכירים יותר מעשרה אבל רק שניים מהם באמת יהיו שווים כתיבה.

עכשיו, כשהשעה חמש וחצי בבוקר כמעט, אני אנסה לחזור לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא