תעלומה בהוגסמיד

פרק 4: הביקור בהוגסמיד

הבטתי בשרלוק ולא ידעתי מה לחשוב, "אז מה אתה חושב שצריך לעשות?"
"אין ברירה, כל ההשערות שלי מובילות לאותו כיוון בערך. אבל כבר כמה פעמים אמרתי לך שהשערות אין בהם ממש, אנחנו צריכים עובדות. בשביל זה אני חושב להגיע להוגסמיד בהקדם האפשרי"
"איך בדיוק? הנסיעה לוקחת יום שלם! אני לא אשכח את הנסיעות ההם..."
"ווטסון היקר, אתה באמת לא יכול להתעתק? בחיי, למדת שבע שנים בהגוורטס!"

"התעתקות? האמת שהצלחתי אבל אני לא חושב, אתה יודע שרלוק זה לא הכי נעים..."
"אבל אני חושב שתהיה חשוב לי שם במשימה הזאת, אולי צטרך יותר מזוג ידיים בודד, אתה מכיר את המקרים האלו. בכל אופן, זה לוקח מספר שניות אחר כך יהיה לך קצת זמן להתרענן עד שנפעל."

מדיבורים למעשה החזקנו ידיים אחד בשני, שרביטים ו...הופ, הגענו להוגסמיד. לזכותי יאמר, שזה עבר בקלות יותר ממה שחשבתי.

"ועכשיו נחפש לנו סוג של פונדק עד הערב, אתה מכיר את שלושת המטאטים?" שאל הולמס.
"כן, בוודאי. זה יהיה מקום טוב לבינתיים אני חושב" עניתי.

התקדמנו לכיוון הפונדק. כשהגענו, אף אחד לא הכיר אותנו. "זה יעבוד לטובתנו" העיר הולמס.
נישתי לבר והזמנתי שני ספלים של בירצפת קרה, תמיד המתוק הזה עוזר לי במצב של עייפות.
אחרי ששתינו קצת ודיברנו על איך שהמקום השתנה וכל מיני נושאים שרלוק קם ממקומו ופנה לכיוון היציאה.
"אני יוצא, יש לי כמה דברים לברר לפני הלילה. אתה יכול בינתיים לקחת מיטה ולנוח, יש עוד זמן אפילו לארוחת הצהריים."
עצתו נראתה לי די טובה ואחרי עוד כוס בירצפת, ניגשתי לבעלים של הפונדק לברר היכן יש לי מיטה שאני יכול לקחת וכמה יעלה, כשאני מוצא את שרלוק משוחח איתו.
"אה, אתה באמת לא מכיר מי גר בבית ההוא? ראית אותו פעם? פשוט חשבתי לשכור את הדירה שם ואני רוצה לדעת מי הבעלים"
"כן, אני מבין אותך אדון נכבד" ענה מר רוזמרטה הבעלים של הפונדק, "אבל זה בן אדם מאוד ביישן לפי דעתי, או סוג של מסתגר. כמעט אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מהבית אפילו שאני גר די קרוב אליו. אבל אני לא חושב שתהיינה בעיה כלשהי ליצור איתו קשר ישירות, נכון? אז תיגש אליו בעצמו."
"תודה רבה על עזרתך, אדון!" אמר הולמס ויצא מהפונדק.
לקחתי לעצמי חדר ונשכבתי לנוח, כשתמיהות רבות עולות בראשי תוך כדי שאני נרדם. סחיטה? רוחות רפאים? על איזה בית הוא עורך מחקר כעת?  

התעוררתי כשהולמס נכנס לחדר, "אני לא מתנגד לארוחת צהריים כרגע, אין כבר מה לחקור עוד הכל ברור לי כשמש"
הסתכלתי עליו ולא ידעתי איך להגיב, עד שהוא אמר שוב "אז, ארוחת צהריים?"
הנהנתי בראשי, תוך כדי שאני קם מהמיטה ויורד לחדר האוכל של הפונדק מלא תמיהות.
במהלך הארוחה הולמס נראה במצב רוח טוב למדי, הוא דיבר על כמה פרופ' מהוגוורטס שהוא פגש במהלך היום ועל עוד כמה נושאים שלא קשורים בשום אופן לנושא החקירה.

אני כבר יודע, במצב רוח כזה ברור שהטרף כבר בידו, לי נשאר לחכות בסבלנות עד הערב ולראות מה בדיוק הולך כאן... 

הפרק הקודם