שיער ג'ינג'י בוהק

לילי שלחה אל סקורפיו חיוך מבויש לאחר שהעונש שלהם נגמר והיא הייתה צריכה לחזור לחדר המועדון של גריפינדור. סקורפיו גיחך (למה הוא תמיד מגחך?) ונישק את שפתיה במהירות, ואז הלך בלי לומר מילת פרידה אחת.

לילי בהתה במקום שהוא עמד בו עד לפני חצי שניה, וניסתה לסדר את מחשבותיה. היא וסקורפיו התנשקו. היא וסקורפיו יוצאים לדייטים, הם קבעו שבשבת ביום היציאה להוגסמיד הם יהיו ביחד. 

איכשהו, במקום רחוק מאוד בלב, הייתה לה הרגשה עמומה שעדיף שהוגו, חברה הטוב ביותר מילדות, לא ישמע על כך. היא לא ידעה מדוע- אבל היא הייתה בטוחה שהוגו לא ישמח במיוחד מהזוג החדש-

אפילו יכתוב להוריו ולהוריה. וזה היה הדבר האחרון שהיא רצתה.

"היית עם סקורפיו מאלפוי בחדר סגור במשך שעה!" התנשפה קייטי בהתלהבות והטילה את עצמה על מיטתה. "וואו, לילי, למה את לא מתרגשת מזה?"

לילי משכה בכתפיה בחיוך קטן. "הסכמתי לצאת איתו. והתנשקנו."

נשימתה של קייטי נעתקה. היא קינאה בלילי פוטר. גם היא הייתה מאוהבת קשות בסקורפיו מאלפוי. למה רק היא זוכה בו? למה סקורפיו מחזר רק אחריה?  עם כל הכבוד, ידעה קייטי, אני הרבה יותר יפה ממנה.

"כן." אמרה לילי באדישות. היא עצמה לא מאוד התרגשה מסקורפיו מאלפוי. הוא חתיך, נכון; אבל בעצם אין בו כלום. אם הוא כל כך רוצה לצאת איתה, אז בסדר; אבל היא ידעה היטב שלעולם, ולא משנה מה יקרה- הם לא יתחתנו. אין סיכוי כזה בכלל.

"טוב, אז את בטח מאוד שמחה." אמרה קייטי בקרירות וירדה למטה. לילי הביטה בה בהפתעה, וג'נט לחשה: "נראה לי שהיא רבה איתך."

קייטי ירדה למטה, לחדר המועדון, והתיישבה על הספה, מביטה באש שבאח. אןף! היא שונאת את לילי. אני רוצה לנקום בה, החליטה. היא לא תזכה בסקורפיו מאלפוי! 

לפתע היא ראתה את הוגו וויזלי בפינת החדר, מפטפט בהתלהבות עם חבריו תוך כדי הכנת שיעורי בית. היא ידעה מה היא תעשה.

"הוגו!" היא קראה והוגו הרים את ראשו והסתכל עליה בהפתעה. "אתה מוכן לבוא רגע?"

הוגו הביט בה בתמיהה אבל קם והתיישב לידה. "מה?"

"אתה יודע שאני חברתה הטובה ביותר של לילי...." הוגו הנהן "....ואני רוצה את טובתה בלבד.... לכן אולי כדאי שתדע שהיא יוצאת עם סקורפיו מאלפוי. לדעתי אתה צריך לעשות משהו בעניין."

פניו של הוגו הקדירו. אז לילי עשתה את זה, למרות הזהרותיו. למה היא לא הקשיבה לו? סקורפיו מאלפוי הוא לא בחור טוב! "אוקי, תודה קייטי. אני בהחלט אעשה משהו בעניין. תודה על שהודעת לי."

למחרת בארוחת הבוקר הוגו ניגש את לילי. "לילי, הבנתי שאת יוצאת עם סקורפיו מאלפוי."

איך אתה יודע?" שאלה לילי בבהלה. היא פחדה מהוגו. מי שלא מכיר אותו עלול לחשוב שהוא נער ג'ינג'י תמים, אבל מי שמכיר אותו היטב יודע שהוא חבית נפץ ברגע שמעצבנים אותו. והיא לא רצתה לעצבן אותו.

ומה יכול לעצבן אותו יותר מאשר לשמוע שלילי יוצאת עם סקורפיו מאלפוי, אויבו?

"חברתך, קייטי, סיפרה לי." הוא אמר בחומרה. "אני הולך לכתוב מכתב להורים שלך, לילי."

"אוף, אל תעשה את זה." קראה לילי בייאוש. מה היא תגיד לסקורפיו מאלפוי אם יאלצו אותה לא לצאת איתו?

"אז אל תצאי איתו." קרא הוגו נחרצות.

"מה הוא עשה לך?" התקוממה לילי.

"סקורפיו מאלפוי. האמת שהוא לא עשה לי כלום, אבל אני שונא אותו, ואם חס וחלילה הוא יהיה קרוב משפחה שלי..."

"הוא לא יהיה קרוב משפחה שלך!" קטעה אותו לילי בצעקה. מזווית העין היא קלטה שרוב התלמידים באולם מסתכלים עליהם בעניין. "בוא החוצה." קראה בכעס והוליכה את הוגו למסדרון בחוץ.

"טוב בסדר." הוגו נבהל קצת מההתפרצות שלה. "אז מה! את לא יוצאת איתו." אמר בעקשנות.

לילי רתחה מכעס ועזבה אותו, הולכת לכיוון חדר המועדון. היא לא השתגעה על סקורפיו, נכון- אבל עכשיו היא תצא איתו בכוונה, להראות לכולם שהיא כבר בוגרת ויכולה להחליט מה שהיא רוצה.

כשהיא פנתה בפנייה היא ראתה את סקורפיו מאלפוי צועד לעברה. בלי לומר לו מילה היא נישקה אותו בכל הכוח. כן, היא תראה להם!

הפרק הקודם		הפרק הבא