הארי פוטר והפורום המסתורי

הארי, רון וג'יני ישבו בחדר קטן על שלושה כיסאות מברזל. לפניהם היה שולחן, והם ישבו מולו בשורה, כשמצידו השני היה מונח כיסא נוסף.

הארי כמעט ונרדם על הכיסא, ורון לא מנע מעצמו לשים ראש על השולחן. רק לג'יני היה נראה שהמצב הפריע.

"אנחנו יושבים פה כבר שעה" היא אמרה, מסתכלת על דלת החדר "למה אף אחד לא בא להסביר לנו מה קורה פה?".

רון הרים את הראש מהשולחן שניצב למול שלושת הנערים, הסתכל על ג'יני במבט של "מאיפה אנחנו אמורים לדעת" ותקע את הראש בחזרה בשולחן.

"יופי רון" ג'יני אמרה כשעקמה את פניה "הארי, אתה הצלחת להבין לאן האישה הזאת לקחה אותנו?"

"זה לא האישה הזאת" הארי אמר "זאת הרמיוני בוודאות, היא נשמעה כמוה, והיא דומה לה בטירוף".

"וגם השם שלה היה רשום בסרגל של הסטטיסטיקות" רון מלמל עם הראש עוד תקוע בשולחן.

"אבל היא הייתה נראית בת 20 וקצת לפחות" ג'יני אמרה.

"נכון" הארי אמר "זה לגמרי מוזר, אבל... לא יודע, את ראית שזאת היא".

לפתע דלת החדר נפתחה והבהילה את שלושת הנערים. רון הרים במהירות את הראש מהשולחן והתיישר בכיסא, בייחד עם הארי וג'יני.

אישה כבת 20 נכנסה לחדר, היא סגרה את הדלת מאחוריה והתיישבה בכיסא שמצידו השני של השולחן, מחייכת בפה סגור לעבר השלושה.

"נו? מישהו הולך להתחיל לדבר? ג'יני שאלה בחוסר סבלנות.

"הרמיוני? זאת את?" הארי, שלא היה יכול עוד להמתין, התפרץ לדבריה של ג'יני.

"כן הארי" הרמיוני אמרה בחיוך "זו אני".

"איך זה הגיוני?" רון שאל "אבל את בגיל שלנו, לומדת איתנו ועוד רגע מתחילה את השנה השניה איתנו".

הרמיוני הורידה מעט את צווארון חולצתה והוציאה משם שרשרת, מן שעון חול מוזהב.

"תכירו את מחולל הזמן" היא אמרה "זה כלי שמאפשר לזה שעונד אותו לחזור בזמן".

"ואו!" רון אמר בהתלהבות "אפשר לנסות??".

"לא ממש" הרמיוני אמרה בחיוך קטן והכניסה את מחולל הזמן בחזרה לחולצתה "האמת שאתם שומעים עליו יחסית מוקדם, אני הכרתי את מחולל הזמן רק בשנה השלישית שלי, או יותר נכון שלנו, ללימודים".

"רציתי ללמוד ביותר שיעורים ממה שהתאפשר במערכת השעות, אז קיבלתי יחסית בסוד את מחולל הזמן הזה מהנהלת בית הספר על מנת שאוכל להשתתף בכל השיעורים שרציתי".

"לגמרי הרמיוני מצידך" הארי אמר בחיוך, עוד מנסה לעכל את מה שהולך סביבו.

"ובאמת חזרת איתו כל כך הרבה שנים אחורה?" ג'יני שאלה "זה לא מסוכן?".

"כן" הרמיוני ענתה "חזרתי עם מחולל הזמן הזה עשר שנים אחורה, וכן, זה בהחלט מסוכן. משרד הקסמים הטיל כישופים על כל מחוללי הזמן הקיימים בעולם הקוסמים כך שלא יאפשרו לחזור יותר מחמש שעות אחורה".

"חמש שעות??" רון שאל בפליאה "אבל אמרת עשר שנים!".

"אתה צודק" הרמיוני אמרה "אז איזה מזל שאני עובדת במשרד הקסמים. באופן כללי, יש הרבה בעיות בחזרה אחורה בזמן כל כך הרבה. לפני כמעט מאה שנים, מכשפה בשם אלואיז מינטאמבל חזרה כמעט 500 שנה אחורה בזמן בעזרת מחולל זמן. היא נתקעה בעבר למשך חמישה ימים וכשחזרה התגלה כי עשרות מצאצאיה לא נולדו כי בהווה הגוף שלה הזדקן בשנים רבות, היא מתה לא הרבה אחרי".

"אז זה לא מסוכן שאת פה?" רון שאל "איך נסעת עשר שנים אחורה בזמן אם ידעת שזה מה שעלול לצפות לך? אין לך בעל וילדים שעלולים להיפגע מזה?"

"האמת שיש חבר" הרמיוני אמרה בחיגוך "אבל הוא ידע שאני נוסעת והסכים, לקחת סיכונים זה חלק מהעבודה של מי שעובד במחלקת המסתורין במשרד הקסמים".

"אני לא יודע אם הייתי מסכים" רון אמר.

"טוב רון נו זה לא מעניין אותנו עכשיו" ג'יני אמרה. "הרמיוני, מה קורה פה בדיוק?".

"אני לא יכולה לספר לכם הרבה" הרמיוני אמרה "אבל אנחנו חוקרים הרבה על המוגלגים בחממ"ה".

"מה זה חממ"ה?" ג'יני שאלה.

"המשרד לחקר המוגלגים במחלקת המסתורין. וכמו שכנראה ראיתם, גם הם יודעים עלינו הרבה".

"מה זאת אומרת יודעים עלינו הרבה?" הארי שאל.

"חשבתי ששמתם לב" הרמיוני ענתה במהרה "כל הדרך ששלושתינו עברנו לאבן החכמים בשנה הראשונה? לא ראיתם את זה?".

"ראינו, ראינו" רון אמר.

"הכל ידוע למוגלגים מסיבה כלשהי" הרמיוני אמרה "ואנחנו כאן כדי להבין מה גודל הנזק, ובמיוחד כדי להבין איך אפשר למנוע מהמוגלגים להכיר את עולם הקוסמים, כי כמו שאתם בטח יודעים לא הרבה מוגלגים מכירים את העולם שלנו".

"דודים שלי מכירים" הארי אמר.

"נכון" הרמיוני השיבה "במציאות שבה יש קוסמים שנולדים להורים מוגלגים ולהיפך, אין לנו דרך למנוע את זה, גם קיימים קשרים מסווגים בהחלט בין ממשלות המוגלגים לשר הקסמים שלנו, אבל לרוב אוכלוסיית המוגלגים אין שום צורך לדעת על הקיום שלנו".

"זה קצת מלחיץ" רון אמר "שהם יודעים כל מה שעברנו בשנה הראשונה".

"אני יכולה להבין את זה" הרמיוני אמרה "אבל בשביל זה אנחנו כאן, לחקור ולהבין. בסופו של דבר, שמנו לב שהם לא יודעים עלינו הרבה, אבל באופן מפתיע הם מכירים את מה ששלושתינו עשינו בשנה הראשונה ללימודים מאוד טוב".

"ואנחנו יכולים לעזור לכם איכשהו?" הארי אמר.

"לא, באמת שאין צורך, זה מקום שמסוכן לכולכם".

"מה זה המקום הזה באמת?" רון שאל.

"אתם נמצאים בתוך אתר באינטרנט, אני לא זוכרת בדיוק מה למדתם כבר בחקר המוגלגים, אבל אם רגע נדבר תכלס, אתם לא נמצאים בשטח ששייך לעולם הקוסמים יותר, אתם בתוך עולם המוגלגים".

הדלת נפתחה לפתע, ודמות הנהנה להרמיוני בראשה. "הגיע הזמן ללכת" היא אמרה "תחזרו הביתה ותתחילו את שנת הלימודים בשקט, וכמובן שאל תגלו לאף אחד את מה שראיתם, אנחנו יכולים לסמוך עליכם, נכון?".

"ברור!" רון אמר "יאללה, תחזירו אותנו הביתה.

הארי, ג'יני ורון הלכו אחרי הרמיוני, מתקרבים לאח שלהבה ירוקה חזרה בערה בו.

"התעתקות אתם מכירים?" היא שאלה את השלושה, וכשהם הנידו לשלילה, היא הסבירה להם טיפה על הדרך בה יחזרו הביתה.

"אני כבר חוזרת" היא אמרה "אל תזוזו לשום מקום".

בזמן שהרמיוני הלכה, השלושה הסתכלו זה על זה. "אז מה אנחנו הולכים לעשות עם המידע שקיבלנו עכשיו?" ג'יני שאלה.

"כלום" הארי אמר "חייבים לסמוך על הרמיוני שהם מגינים עלינו".

"אני לא יודעת" ג'יני לחשה "משהו פה לא מתאים לי, נכון רון?" היא הסתובבה לעברו, אבל הוא לא היה שם.

"איפה רון?" היא שאלה את הארי בפליאה, והוא השיב שאין לו שום מושג, עד שלפתע רון הגיע בריצה.

"אנחנו חייבים לעוף מפה" רון אמר "מהר!"

"נו הנה אנחנו עוד רגע נתעתק ונגיע חזרה לבית שלכם" הארי אמר "מה הלחץ?"

"מה הלחץ??" רון לא הפסיק לזוז, לא הצליח לעצור את עצמו "הלכתי לשירותים ושמעתי את הרמיוני מדברת עם אחד הבחורים שם, הם הולכים למחוק לנו את הזיכרון!".

"מה??" הארי וג'יני שאלו בייחד. "למה?".

"הכל כאן מסווג ביותר, היה אסור לנו להיחשף לזה. ויותר מזה, הם הולכים על מחיקה רחבה".

"מה זה מחיקה רחבה?" ג'יני שאלה.

"הם הולכים למחוק לנו הכל ואז לשחזר לאט לאט, זה מסוכן בטירוף, זה כאילו הם הטילו עלייך קללה שאין עליה מחילה" הארי אמר "אני זוכר שקראתי את זה באיזה ספר בשנה שעברה.

"אז מה עושים??" ג'יני אמרה "אנחנו חייבים לברו-".

לפתע רעש נשמע מהדלת, נפתחת לאט לאט, אור ירוק של לחש התפזר בכל החדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא