לחשים ספרותיים

"אף פעם לא הבנתי, מה הקטע שלך." סיריוס אמר לאנג'ל, יומיים אחרי אותו שיעור שיקויים. השעה הייתה שעת ארוחת הצהריים, והוא ואנג'ל התחמקו מהארוחה וישבו ליד האגם. אנג'ל לקחה את הזמן, ובזמן שהיא חשבה סיריוס בחן את שערה השחור שהיה אסוף בקוק והתבדר ברוח, ואז מבטו ירד למקומות אחרים...

"תזכור שאני יכולה לכער את הפרצוף שלך." אנג'ל גיחכה. סיריוס הזיז את מבטו.

"את מתחמקת מהשאלה שלי."

"זאת לא בדיוק שאלה."

"מה הקטע שלך?"

"זה כי אני לא בדיוק הבנתי אותה...!" אנג'ל מלמלה בכעס. "מה זאת אומרת מה 'הקטע שלך'?"

"הרי רק גריפינדורים אמיצים – אבל את פוצצת שיקוי על השולחן של הגריפינדוריות – וכולם פוחדים להתמודד עם לילי אוואנס. ורק רייבנקלואים הם חכמים – וראיתי את ההתנהגות שלך בשיעור לחשים ספרותיים. את הכי חכמה שם-"

"- זה מאוד מחמיא לי אבל –"

"תני לי לסיים!" סיריוס קטע את אנג'ל לאחר שהיא קטעה אותו. "רק סלית'רינים הם ערמומיים – אבל באותו הלילה, ליד המעונות שלך, מצאת את נקודת החולשה של כל אחד מאיתנו והשתמשת בה נגדנו!" הוא אמר, וקם משכיבה לישיבה מזרחית. אנג'ל רק בהתה בו בזעזוע, כאילו הוא עלה על משהו שאסור היה לו לעלות עליו. "אבל האפלפאפים הם די סתומים-"

"עד שהתחלת לומר משהו חכם, די הרסת את זה." אנג'ל אמרה בקול פגוע. "והנה מה שאני חושבת: גריפינדורים הם לא אמיצים. הם טיפשים. רק טיפשים יעשו מעשים טיפשיים ויקראו לעצמם אמיצים." אנג'ל גיחכה, וכשסיריוס התחיל לומר משהו היא רק אמרה: "עכשיו אני מדברת. רייבנקלואים? חושבים את עצמם כל כך חכמים כי זה מה שמכניסים להם לראש – ובגלל זה הם סנובים. סלית'רינים? ילדים חסרי חיים שיורדים על ילדים אחרים רק כי המוצא שלהם  נחשב לטוב יותר. דגש על הנחשב – גזענות לשמה." אנג'ל אמרה, ולרגע אחד סיריוס היה זה שבהה בה בזעזוע כאילו היא גליתה לו משהו שהוא לא אמור לדעת. "אבל כדי להיות האפלפאפים? צריך להיות גם אמיצים, גם חכמים, גם ערמומיים ו-" אך נראה היה שאנג'ל קלטה מה היא אמרה. "תשכח שאמרתי את זה."

"מה?" סיריוס לא הבין. "על מה את מדברת?"

"הלוואי שיכולתי לומר לך." אנג'ל נאנחה. "תעשה לי טובה – דבר על זה עם רמוס. ליד שטיח הקיר שיש ליד התמונה של האישה השמנה."

"את... את יודעת איפה נמצא חדר המועדון שלי?" סיריוס נדהם.

"אני יודעת איפה נמצאים כל חדרי המועדון. לדעתי, אני מכירה את הוגוורטס יותר טוב ממך..." היא גיחכה. "תבטיח לי שתדבר איתו. ואני חייבת ללכת, אני מסתכנת יותר מדיי רק בלהיות לידך. ביי!" אנג'ל אמרה, קמה מהאדמה, התנערה ורצה משם. הוא הסתכל על האולסטאר השחורות שלה כשרצה. היה כתוב עליהם משהו עם צבע לבן.

"מה זאת אומרת 'מסתכנת'?" סיריוס שאל. "היי! תחזרי!"

אך כשאנג'ל לא חזרה סיריוס רק נאנח לעצמו ומלמל: "אני מצליח לכבוש את כולן. למה לא אותה?"

"זה כי בניגוד ל-1405 הבנות שיש בבית הספר, היא היחידה שלא אוהבת אותך בחזרה." נשמע קולו של ג'יימס מאחוריו. סיריוס הסתובב.

"עכשיו אתה קורא מחשבות?" הוא שאל בתשובה. (ה"מ: מתה על האוקסימורון הזהD: ). שלושת הנערים התיישבו לצידו של סיריוס, וג'יימס גיחך: "לא. אתה מלמלת. אתה אף פעם לא ממלמל. אם אתה תתחיל למלמל מלמולי-מלמול ממולמלים, אז אני אמלמל ש-"

"סתום, ג'יימי." סיריוס מלמל.

"למה היא כל כך חשובה לך?" רמוס שאל.

"אני לא יודע."

"לא נראה לי שבאמת חשבת..." פיטר מלמל. רמוס וג'יימס החליפו מבטים מהירים, והנהנו באותו הזמן.

"פיטר, הכנת את העבודה על הבנשי? להתגוננות מפני כוחות האופל?" רמוס שאל, עדיין מסתכל על ג'יימס, וזה פלט גיחוך.

"לא!! ואם אני אכשל בעוד מקצוע, ישאירו אותי כיתה!" פיטר אמר בפאניקה.

"בוא. אני אעזור לך..." רמוס אמר בקול אבהי, הקים את פיטר כשהוא עדיין מסתכל על ג'יימס. סיריוס קם, אך ג'יימס דחף אותו בכוח חזרה לקרקע.

"אבל גם אני לא עשיתי את הסיכום!" סיריוס כעס. ג'יימס גלגל את עיניו.

"אוה..." הייתה התגובה האפשרית היחידה שהייתה לסיריוס לומר. כשרמוס ופיטר התרחקו משם, ג'יימס שאל אותו: "אני רוצה שתחשוב טוב-טוב למה אתה אוהב את אנג'ל..."

"כי... כי אני..." אך סיריוס לא הצליח להתרכז, ורק בחן את נעלי האולסטאר השחורות של אנג'ל בדמיונו. ככול שהוא התמיד לראות את האולסטאר, כך הוא הצליח לפענח יותר מה כתוב עליהם.

"כי היא היחידה שלא שמה עלייך. תחשוב על זה. את מי רצית בערך כמוה, שנפלה לרגליים שלך?" ג'יימס אמר.

סיריוס העלה בדמיונו את הפרצוף של כל הבנות שהוא נשאר איתן עד שבוע, אבל הוא רצה להישאר איתן רק בגלל שהן היו טובות במיטה.

"אף... אף אחת." סיריוס אמר, בהתחלה בחשש, ואז בטון בטוח.

"אתה מבין?" ג'יימס שאל. סיריוס חייך. הוא הבין שלושה דברים:

את ג'יימס, שהיחידה שהוא לא הצליח להפיל היא לילי אוואנס.

את מה שכתוב על הנעליים של אנג'ל.

ושהוא רוצה אותה. יותר ממה שהוא רצה אי פעם.

"תודה אחי..." סיריוס אמר. ואז קם. "אני חייב לטוס." הוא הוסיף.

ג'יימס גיחך במסתוריות, שהתחלפה במהירות לבלבול. "לאן?" ג'יימס שאל. לאן כבר יש לחברו ללכת?

"תאמין או לא – לספרייה!" סיריוס קרא, ובזמן שהוא רץ לעברה, הוא חיפש באחד מכיסי גלימתו עט נוצה. כשהוא מצא אחד הוא רשם על ידו את מה שהיה כתוב על הנעליים של אנג'ל:

לסיריוס,

אל תלך לדבר עם רמוס – זה היה סתם תירוץ. אני מקווה שתקרא את זה ותזכור, כי לפי מה שקראתי בתיק שלך, אמור להיות לך זיכרון צילומי. תפגוש אותי בסוף השבוע בחצות במגדל אסטרונומיה. רק אם קראת את זה, ותגיע – אני אדע שצדקתי. חושבת עלייך.

לסיריוס צצו המון שאלות בראש. סתם תירוץ? למה? למה היא קיוותה שאני אקרא את זה? יש לי תיק? איפה? למה? איך היא יודעת שיש לי זיכרון צילומי? היא אמרה שיש לי תיק. רגע, יש לי תיק? למה אני שואל את עצמי את אותה השאלה פעמיים? אבל לפגוש אותה? חשבתי שהיא מסתכנת בלהיות לידי! הייתה אפשרות שלא קראתי? למה? שהיא צדקה בנוגע למה? היא... היא חושבת עליי??

סיריוס לא הצליח לחשוב על תשובות לאף אחת מהשאלות שעלו בראשו – אז הוא החליט לחכות לסוף השבוע ולשעה שתיים-עשרה בלילה כדי לקבל עליהן תשובות.

סיריוס הגיע לספרייה, ולא הצליח למצוא את רמוס בשום מקום.

'אולי הוא בחדר המועדון?' סיריוס חשב בתקווה. רמוס יודע משהו, והוא היה בטוח בזה, כי בלילה שבו הוא התאהב באנג'ל, והיא סילקה אותם כשהיא אמרה: "אוי לא! זה פרופסור ירחוני! ולמה לעזאזל הוא מחזיק ארנב סגול??" רמוס רק אמר: "סליחה, פרופסור! לא התכוונתי לצאת בשעה כזאת, במיוחד לא ליד המעונות של האפלפאף! סליחה!"

כשהוא נכנס לחדר המועדון, שתי בנות אמרו לו שהוא הלך לחפש אותו במדשאות. סיריוס סב על עקביו, כדי לחפש את רמוס במדשאות. כשאמרו לו שהוא בחדר המועדון, סיריוס התייאש וחזר לחדרו, שכב על המיטה, ותפס תנומה קלה.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא חלם על אנג'ל ולנטיין.

ובדרך כלל שהוא חולם על בנות, החלומות שלו יותר כוללים מיטות. וג'קוזים. ואולי גם ארונות מטאטאים.

אך בחלום עליה, הם פשוט ישבו בשלושת המטאטאים וצחקו. והוא אפילו לא ידע על מה. אבל הוא נהנה. ואז אנג'ל הפסיקה לצחוק, ותקעה בו מבט חושני. רק באותו הרגע החלום שלו הזכיר לו חלומות אחרים.

כשהוא התעורר, הוא ירד לאכול ארוחת ערב כשחיוך גדול מרוח על פניו.

"איפה היית?" פיטר שאל את סיריוס בפה מלא.

"נרדמתי..." סיריוס מלמל, והוסיף פיהוק מזויף כדי להבליט את זה שהוא עייף.

"אוה..." פיטר מלמל, ודחף לפיו כף עצומה של פירה עם בצל. סיריוס הביט בפיטר בשילוב של דחייה ושל רעב.

"ירחוני? אני צריך לדבר איתך אחר כך..." סיריוס אמר כבדרך אגב, והתיישב לאכול בעצמו.

"שמעת?" סיריוס שמע את בת דודתו, נרקיסה בלק, אומרת לחברתה. אם הוא לא טעה, היא ואחיה התאום –קולין בלק- למדו איתו לחשים ספרותיים.

"מה?" החברה שאלה.

"אחי וולנטיין יוצאים!" היא כמעט וצעקה. רוב הילדים בשולחנות האחרים הסתכלו ואז התחילו להתלחשש.

"מה?" סיריוס נדהם. נרקיסה תקעה בו מבט מעמיק. סיריוס בחן את בת דודתו, כדי לבדוק אם היא משקרת. אך זו רק היטיבה את הגלימה הרייבנקלואית שלה ואמרה: "בן דוד? מה, אתה לא מאמין? הם במדשאות!"

וברגע שסיריוס שמע אותה אומרת איפה הם הוא קפץ ממקומו כמו צפרדע והגיע תוך שתי שניות לדלת הכניסה. הוא פתח אותה בסערה, ראה מתחת לעץ שהוא ואנג'ל נפגשים כל הזמן, תמונה שזעזעה אותו: בן הדוד שלו אומר משהו למישהי שנראתה כמו אנג'ל, היא מסתכלת על בתדהמה, ואז מתחילה לנשק אותו. הנשיקה לא נעצרה, ורק נהייתה סוערת יותר ויותר. הוא ראה את אנג'ל כורכת את ידיה סביב צווארו של קולין, ואז הוא מושיב אותה עליו. סיריוס בהה בהם לכמה שניות, ואז הלך משם כשהוא בחיים לא היה יותר פגוע מעכשיו. הוא צעד בחזרה לטירה, כשהוא מבטיח לעצמו שהוא ינקום בקולין.

ובאנג'ל.

~♦~

"על מה רצית לדבר איתי?" אנג'ל שאלה את בן הדוד של סיריוס, או כך לפחות הוא הציג את עצמו. קולין כחכח בגרונו, ואז אמר: "אני מעדיף שתשבי."

אנג'ל והוא התיישבו מתחת לעץ שהיא וסיריוס בדרך כלל נפגשים לידו.

"בן הדוד שלי סיריוס, הוא לא בדיוק מי שהוא אמר לך שהוא." הוא אמר לה, ואנג'ל גיחכה.

"הוא לא ממש הציג את עצמו. אנחנו בסך הכל התנשקנו פעם אחת, וגם זה כשהוא גרם לי להיפרד מהחבר שלי. אבל אם זה מה שאתה מתכוון –"

"לא."

"אז למה אתה מתכוון?"

שקט שרר לכמה שניות. היא שמה לב שהוא שם לב למשהו בזווית עינו, אבל לפני שהיא הספיקה לראות מה זה, הוא אמר: "נשקי אותי..." בקול מצטווה וחלול כזה. אנג'ל חשבה: 'למה שאני אנשק אותך, לעזאזל?' אבל לפני שהיא הספיקה לחשוב את סוף המשפט, גופה התקרב לגופו, ושפתותיהם נפגשו. הנשיקה הפכה לסוערת יותר ויותר, כשאנג'ל לא מבינה בכלל מה הולך. בעוד שהיא כרכה את ידיה סביב צווארו, לא מבינה מה היא עושה, הוא הושיב אותה עליו.

ולפתע, כאילו כלום לא קרה, היא התנתקה מהנשיקה והתיישבה לידו.

"מה... איך... השיקוי של פרופסור ספראוט!" היא צעקה עליו.

"את צודקת. ואני חושש שהשפעתו עברה –" אך לפני שקולין המשיך לדבר הוא חטף אגרוף חזק במיוחד.

אנג'ל קמה והתנערה.

"אני רק מקווה שאף אחד לא ראה אותנו!" היא כעסה, והסתכלה על קולין.

"זה לא יעזור לך. לקחתי שיקוי שיגן עליי מפניי... הדבר הזה שבראש שלך!" קולין אמר, מנגב את שפתו המדממת. אנג'ל פתחה את פיה בכעס כדי לומר לו משהו, אך אז נאנחה אנחה כעוסה והלכה משם.

~♦~

סיריוס, שנפרד מהקונדסאים כשהוא קפץ לראות אם השמועות נכונות, מצא אותם בספרייה שם הוא ראה את רמוס ופיטר עובדים על הסיכום שבכלל לא צריך להגיש, ואת ג'יימס מסתכל על לילי.

"ירחוני? אני צריך לדבר איתך." סיריוס אמר, עדיין מתנשף מהריצה המהירה שהוא רץ כדי להגיע לכאן. רמוס הנהן, אך הסתכל על פיטר. סיריוס הבין.

"פיטר, אל תסכם יותר. פרופסור מלקיוס אמר שהוא מבטל את החיבור." ואז הוא תפס את ידו של רמוס וגרר אותו משם.

"הגיע הזמן שתספר לי!" סיריוס כעס עליו, ברגע שהוא ורמוס הגיעו אל שטיח קיר, ונעמדו במעבר הסתרים שמאחוריו. רמוס מלמל משהו לא מובן.

"מה?"

"לספר לך מה?" רמוס אמר, אך אמר זאת בקול חזק יותר מבדרך כלל. סיריוס הסיק שזה מה שהוא אמר קודם.

"על האפלפאף! אנג'ל אמרה לי שאתה יודע. היא אמרה לי לדבר איתך. ממש פה. היא אמרה שהיא מכירה את הוגוורטס יותר טוב ממני. אתה מבין?" סיריוס אמר. רמוס נראה מבולבל. אבל הוא לא שחקן כל כך טוב.

"מה אתה יודע?" סיריוס כעס.

"סיריוס, האפלפאפים הם..." הוא התחיל, אך אז נעצר. סיריוס תפס את צווארון גלימתו, ואמר: "הם מה?"

"אז... תהיתי מתי אתה ולופין תהיו ביחד בסוף," נשמע קול מלגלג, וסיריוס עזב את רמוס. "עכשיו, מה אני אגיד לכולם? שבלק ולופין מאוהבים אחד בשני, או... שיש סיבה אחרת לכך שמתחילת השנה סיריוס היה רק עם בחורה אחת?" סנייפ חשף את פרצופו.

"אתה הולך להירצח!" סיריוס ורמוס קראו ביחד. סנייפ פתח בריצה, וכשסיריוס רץ אחריו הוא נראה כמו עטלף מגודל. סיריוס לא הבין לאיפה סנייפ רץ, אך כשהוא נכנס לאולם הגדול וצרח: "סיריוס בלק הוא הומו!!" סיריוס חשב אם להיכנס או לא. הוא נכנס פנימה בכובד ראש. האולם היה ריק. לפתע הוא הבין משהו אחר: הוא רץ למעלה, ולא למטה, לכיוון האולם. ברגע שהוא הבין זאת, שק גדול ושחור כיסה את ראשו, ושרביטו נלקח מידו.

וזהו P:

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא