אדון האופל החדש

בס"ד

אז הבאתם לי כמה רעיונות מטופשים ואני הולך לפסול אותם אחד אחרי השני. נתחיל עם מי שהגיבה ראשונה, Cat Valentine. אני מזהה בך פוטנציאל להיות בלטריקס הבאה! זה כבוד גדול! סופסוף מישהי שמעריכה את השנינויות והתחכומים שלי, מעריצה אמיתית. זה בכלל לא מוזר שאת רוצה להיות חברה שלי, כולן רוצות ואפילו יש כמה בנים שבעניין כי אני כזה מוכשר וחתיך וחכם וחזק וקשוח ואפל. הבעיה הגדולה היא שצריך לחשוב אסטרטגית - אגרוף לפניו הלא יפות בכלל של פוטר (פניו היפות? באמת? הוא מכוער יותר מהרול בעלית הגג של המחילה! חשבתי שסיכמנו שמי שהכי יפה פה זה אני!) יכול להיות מאוד כיף באותו רגע, וגם מעורר סיפוק, אבל בהמשך הוא ימצא אותי ויוריד לי נקודות. לא שכזה משנה לי שנפסיד בתחרות הבתים, הרי סלית'ריני איכותי דואג רק לעצמו ולא לקבוצה בניגוד לגריפינדורים הפאשיסטים, אבל עדיין אגרוף לא יעיל מספיק. גם הדירוג של הפאנפיק הזה נמוך מדי לאלימות. חוץ מזה הוא יותר מבוגר ממני ולכן גם יותר חזק פיזית. לא, צריך למצוא משהו שיגרום לו לרדת ממני לחלוטין. וכאן מגיע הרעיון של אדון imagine it. כישוף זיכרון היה יכול להיות מאוד יעיל אבל הוא בעייתי מכמה סיבות: קודם כל, מה נראה לך שאתה אומר לי שאלבוס פוטר בסלית'רין עם סקוריפו מאלפוי? אני נמצא בהוגוורטס, לא אתה! אני רואה את מה שקורה! מאיפה הבאת את הרעיון הזה? רולינג לא כתבה את זה בשבעת הספרים אז זה לא קאנוני! מאיפה זה בא, הרעיון המטופש הזה? איך אתם בכלל יודעים מה קורה פה אחרי הסוף של הספר השביעי?

אוי לא! תגיד לי שזה לא נכון! אתה מסתמך על "הארי פוטר והילד המקולל"?! קודם כל רולינג לא אחראית על הסיפור, היא רק נתנה כמה שיפצורים, ככה שזה בכלל לא קאנוני. חוץ מזה אני עדיין לא קראתי את זה!!! אתה מעז לעשות ספויילרים למי שיהיה אדון האופל שלך בקרוב? זאת בדיוק הסיבה שאני לא מוכן לקבל את הרעיון שהבאת, וזה בכלל לא כי אני לא יודע לעשות כישוף זיכרון...!

(הערת המחבר: אני כמובן מתנצל בשם בילי ומודה לכולכם על התגובות האוהבות, אני לא מתכוון לפגוע באף אחד ואני יודע שגם בילי לא.)

תסתום אתה גם כן, יא חתיכת כינוי בעברית. שום רעיון לא הבאת לי, שום דבר! אתה לא יותר טוב משני המגיבים האלה!

ובקשר לשניכם, imagine it וCat Valentine, אני יודע שהסיפור כתוב מעולה ושנון ומוצלח, הרי אני זה שכותב אותו, ואני הכי שנון ומוצלח שיש. כותב הפאנפיק אחראי רק לתת שמות לפרקים ולהכניס מדי פעם איזו הערה מעצבנת. ועכשיו הוא החליט ללמד אותנו מתמטיקה דרך השמות של הפרקים! כאילו מה נראה לו?!

בכל מקרה, ידעתי שכדי להיות אדון אופל מוצלח אני חייב לסחוט את ג'יימס כמו שצריך ככה שהוא ירד לי מהגב סופסוף. את הרעיון למה שעשיתי בסוף קיבלתי מדובי שממש התעניין במפת הקונדסאים.

"היי, ראש צלקת," אמרתי לג'יימס פוטר.

"ראש צלקת זה אבא שלי," אמר ג'יימס פוטר, "אני ראש בלורית ג'ינג'ית מהממת ושופעת שירשתי מאמא שלי".

הבטתי בשיער שלו. לא הייתי מגדיר את זה בלורית ג'ינג'ית מהממת ושופעת.

"אז תקשיב לי, ראש של דונלד טראמפ," אמרתי לו, "אם אתה תעז לפגוע בי או באיזשהו סלית'ריני אחר, להוריד לנו נקודות או לקרוא למקגונגל אני אספר לאבא שלך שגנבת לו את מפת הקונדסאים!"

ג'יימס החוויר לרגע אבל התעשת מהר ואמר: "חה! מה זה מפת הקונדסאים בכלל?"

"אל תנסה אותי, פוטר," הזהרתי אותו, "אתה כבר ראית מה אני מסוגל לעשות."

נזכרתי בעונג בסיפורי הגבורה הרבים שלי. אני בטוח שג'יימס פוטר נזכר בהם בסבל ולא בעונג. מגיע לו!

"אז רק שתדע לך," אמר ג'יימס, "שאבא שלי יודע שהמפה אצלי!"

"אהא! אז הוא לא יודע שאיבדת אותה!" אמרתי, מרגיש את המפה בכיס הגלימה שלי.

ג'יימס נבהל. "מ-מה? איך?"

"אם אתה לא רוצה שאני אספר לאבא שלך שאיבדת את המפה אז תעזוב אותי, אל תעשה לנו כלום ותן לסלית'רין 20 נקודות רק כי יש בבית הזה תלמיד מוצלח כל כך כמוני," הכרזתי.

"היא אצלך, נכון?" שאל ג'יימס, "אתה לקחת לי אותה!"

הוא ניסה לשלוח יד לעברי.

"אתה גם תוקף תלמיד פיזית! איך מקגונגל שלך תגיב כשהיא תשמע את זה?" אמרתי מיד.

"היא לא תאמין לך, היא תאמין לי והיא תיקח לך את המפה!" הייתה התשובה.

חייכתי. פוטר הטיפש נפל ברשת.

"ואם היא תיקח לך את המפה אתה חושב שהיא תחזיר לך אותה? מקגונגל אולי טפשה אבל לא עד כדי כך! היא תחרים לך אותה! אתה חושב שהיא תיתן לך להחזיק דף שבו רואים את כל המעברים הסודיים ואיפה כל תלמיד נמצא? ככה אתה תפסיד את המפה לנצח!"

ראיתי שג'יימס נלחץ, אבל זה לא היה מספיק.

"תחשוב איך הארי פוטר חמום המוח יגיב כשהוא יגלה את זה! כמה הוא יתאכזב מהבן שלו, שתמיד יישאר רק צל של אדון פני צלקת המפורסם!" הנחתתי.

"בסדר! בסדר!" צעק ג'יימס בפחד, "תלך מכאן אתה ושני החברים שלך! וכל אחד מכם מזכה את בית סלית'רין ב50 נקודות! רק תלכו מכאן כבר!"

תזמון מושלם. אדם וקלרה חזרו מהשירותים ושלושתינו יצאנו. מדרך עברנו ליד השמנה עם האספרגוס שהביטה בי בהתפעלות. היא בטח הייתה מופתעת לטובה מיהכולות שלי ומכמה שאני אהיה אדון אופל מוצלח! חה!

"יש תור, גברת אספרגוס," אמרתי לה, "קודם קלרה וCat Valentine רוצות להיות חברות שלי..."

חרצתי לעברה לשון.

"מה עכשיו?" שאלה קלרה שהעלימה עין מהשיחה הקצרה ביני לבין השמנה.

"התרוקנתם כולכם?" שלאתי. אדם הנהן.

"מעולה, עכשיו חוזרים לחדר המועדון ומנסים להבין איך להתמודד עם הבעיה שלך, אדם דארלינג..." הפעם זכרתי את שם המשפחה שלו.

חדר המועדון של סלית'רין היה ריק מאדם, אבל גם אם היו שם אנשים לא היה אכפת לי.

"אדם, אתה יודע לאיזה סיכון הכנסת אותי שם?" שאלתי אותו.

"אבל... אבל נחלצת מזה בסוף, בגלל שאתה כל כך חכם וערמומי, בילי..." ענה אדם.

"הו, אתה מתחנף!" קרנתי באושר, "אבל עדיין אתה צריך לשלם על מה שעשית."

"אבל למה?" שאל אדם בפחד.

"בילי, זה לא פייר! יש לו צרכים!" ניסתה קלרה לגונן עליו.

הנדתי בראשי. "אבל אם יש לנו סיבה למסיבה אז למה לא לחגוג?"

קלרה ואדם הביטו בי בבלבול.

"יש לי תוכנית!" הכרזתי, "יום ההודלת ה13 שלי יהיה בעוד שבוע!"

"לא נכון," אמרה קלרה, "הוא בעוד חודש, ב16 בינואר..."

"אני החלטתי שזה בעוד שבוע אז זה יהיה בעוד שבוע!" אמרתי. הא, הם לא יודעים שאני מחליט על הכל? אם אני ארצה אני יכול לקפוץ לפרק 6 ולדלג על פרק 5, אני יכול לעשות מה שבא לי כי אני אהיה אדון האופל הבא!

"בכל מקרה, אתה, אדם, תהיה אחראי לארגן לי את מסיבת יום ההולדת! בכל זאת, יום הולדת 13 זה משהו של פעם בחיים!"

"אבל אתה לא תהיה אז בן 13," אמר אדם.

נאנחתי. "בסדר, שיהיה, אז תעשה לי בתאריך עצמו ולא בעוד שבוע, אבל חסר לך שזה לא יהיה מפואר מספיק! יש לך חודש שלם! ואני מצפה ליום הולדת מושקע שיתאים למי שיהיה אדון האופל הבא!"

אדם רטן.

"היי! אתה רוצה להיות עוזרו הנאמן שלי, נכון? אז תוכיח שאתה ראוי!" נזפתי בו.

קלרה הביטה בי בתוכחה. "זה לא יפה, בילי. זה לא חברי."

הזדעזעתי. "מה, את כאילו איתו עכשיו??!"

"נו, בסדר, נארגן לך משהו," נכנע אדם, "מה כבר צריך לעשות? עוגה? בלונים? אפשר לבקש מהגמדונים ש..."

אבל אדם טעה. אי אפשר לבקש מהגמדונים, הם הפכו למרדניים!

"אתה עושה את זה כדי שאני אשכנע את הגמדונים במקומך, נכון?" שאל אדם בחשדנות.

"נו, פשוט תראה להם את מפת הקונדסאים והם יסמכו עליך," אמרתי, "אם זה עבד לנו היום זה יעבוד גם בעתיד."

"קלרה יכולה לעזור לי?" אדם שאל.

הבטתי בקלרה. מבטה נקרע בין רחמים על אדם לבין כעס עליי.

"היי! קלרה! מה כבר קרה?" שאלתי. למה היא לא נמסה מהחמידות שלי כמו תמיד?

"אני מוכנה לעזור לך, אדם," היא אמרה לו. הרחמים גברו על הכעס? לא, היא פשוט לא יכולה לעמוד בפני היופי שלי. רגע... אולי היא מתנהגת ככה כי היא מקנאת באישה השמנה ובCat Valentine שרוצות להיות חברות שלי?

"בסדר, תעזרי לו," אמרתי וניסיתי לפייס אותה עם החיוך החמוד שלי, הזה שכובש כל אדם בעולם חוץ מפרופסור מקגונגל. הממ... הייתי צריך לנסות אותו על גמדוני הבית במטבחים...

"אה, ותפתיעו אותי!" אמרתי, "אני רוצה מסיבת הפתעה!"

"מה? איך נפתיע אותך? אתה יודע מתי אנחנו עומדים לחגוג לך!" מחה אדם.

"על זה תצטרכו להתגבר לבד," אמרתי. אולי imagine it ילמד אותם איך לעשות לי לחש זיכרון. לא שאני אתן להם לכשף אותי... חה חה!

"ומה עכשיו?" שאלו קלרה ואדם.

"עכשיו נצא להציק לתלמידי שנה ראשונה תמימים!" הכרזתי, "אבל אתם לא חייבים להצטרף אליי, יש לכם מסיבה לתכנן..."

אז בפרק הבא, שאגב יהיה פרק 6 ולא פרק 5 כי ככה אני החלטתי, אני אספר לכם אם הם הצליחו לחגוג לי ומה קרה. ואני גם חייב למצוא דרך לגרום לקלרה להפסיק לכעוס עליי...

הפרק הקודם		הפרק הבא