אני לא תמיד נשאר אני

היי כולם!!!
אני יודעת שזה פרק ארוך,
אבל זה מה שאני צריכה בשביל להמשיך את העלילה.
תהנו- והמוןןןןןןןן תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מצמצתי קצת באור השמש המסנוור והתיישבתי על מיטתי.

'יופי. בוקר חדש. יום שבת. סוף- סוף!' חשבתי בהקלה ובשמחה.

כל חברותיי לחדר עוד ישנו.

לפי השעון, התעוררתי בשמונה.

טוב, נו, אני מבינה אותן- מי רוצה לקום מוקדם ביום שבת?!

אספתי את שערי הפזור לזנב סוס רפוי, שממנו נפלו קווצות שיער על פניי.

חטפתי את הגיטרה שלי מהמעמד ו..

יאללה למדשאות!

                                      **********

המדשאות היו מהממות באותו היום.

השמש זרחה בקלילות, מחממת את החי והצומח בקרניה הנעימות.

הכול נראה פשוט מושלם.

התחלתי לשרוק שיר שאני אוהבת...

איזה כיף!

התיישבתי ליד עץ וכיוונתי את הגיטרה.

חייכתי לעצמי. זו הייתה הגיטרה של דודי המנוח.

היא הייתה מקושקשת ומיוחדת.

אהבתי אותה מאוד.

לפתע נזכרתי. 'ואללה, יש היום יציאה להוגסמיד... הלוואי שטומי יזמין אותי..."

התחלתי לזמזם פזמון כלשהו של שיר..

"לא- אין טירה אל תביט עליה היא איננה,

אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים,

הגבירה כבר מתה, אין נהר בלי מים,

עברתי רק כדי לראות..."

התחלתי לעשות את המעבר ולפתע הצטרפו אליי עוד שלוש גיטרות.

איזה מגניב!! חשבתי לעצמי. עכשיו רק צריך למצוא את הנגנים.

"לא- אל תתחבאו לי כי זה כבר מעצבן.." שרתי ללא קשר למנגינה.

מבין העצים שמסביבי צצו עוד שלושה חבר'ה:

קורל, חברה טובה שלי, מייקל, בחור סבבה, וטומי, בחור מושלם.

צחקתי.

"יאללה, עוד פעם!"

התחלנו לשיר:

"לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה..."

אחר כך עברנו לשירים אחרים וזה היה כיף חיים.

אחרי שעה וחצי בערך כולם התפזרו.

אני התעכבתי במיוחד, אז נשארתי לבד.

'נו, מתי הוא יציע לי את כל הדברים שהוא אמר לי?

הנשף בעוד שבוע, ואם אני אחכה לטומי אולי אני אהיה בלי בן זוג כי הוא יתחרט...'

אבל זה היה כמו פתיחת פה לשטן.

ת'אמת? זה לא היה. כי קיוויתי שזה יקרה.

טומי הופיע לפתע משומקום וראו עליו שהוא מתרגש.

ניסיתי לשחק אותה כמה שיותר רגועה ולא יודעת שעוד רגע הוא יזמין אותי לצאת להוגסמיד איתו או, יותר טוב, לנשף.

"היי," הוא אמר לי.

"היי," אמרתי לו. "מה קורה?"

"אמ.. סבבה. ואיתך?"

"אי אפשר להיות יותר טוב."

התחלנו ללכת זה לצד זה אל הטירה. בטח ארוחת הבוקר כבר התחילה.

"דוני," הוא נפנה אליי.

"כן?" שאלתי בהתרגשות.

"הייתי רוצה שתצאי איתי היום להוגסמיד. את רוצה?"

התקשיתי לשלוט בעצמי. "בטח!!!! למה לא? מתי ניפגש שם? מה השעה עכשיו? טוב אני צריכה ללכת לאכול!!!" צרחתי כמו משוגעת והתחלתי לרוץ לטירה ההולכת וקרבה.

                                     **************

הייתי ממש יפה. לבשתי שמלה מוגלגית צבעונית ופרחונית וחיכיתי לטומי, שיבוא.

בסוף הוא הגיע, לבוש נחמד, וחייך אליי חיוך ממיס.

יצאנו מהוגוורטס אחרי בדיקה שערכה יובלות של פילץ', שכרגיל, דחף את הסורק שלו לכל המקומות הלא נחוצים.

"לאן נלך?" שאלתי את טומי כשהיינו בשביל המוביל להוגסמיד.

"לאן שהגברת תרצה." הוא אמר בג'נטלמניות וקד קידה מלכותית.

"דרך אגב, איפה הילדה הקרצייה הזאת? גילית איך קוראים לה?" שאלתי אותו.

"קוראים לה קלרה מאיפריינד. וכמה שהיא נראית נסיכה, אני חושב שפשוט ההורים שלה  לא נתנו לה אישור." אמר טומי.

"אה."

ניסיתי לשנות נושא. "אז לאן נלך?"

"אמ.."

"יש לי רעיון!" צעקתי בשמחה. ניסיתי לעורר אותו קצת.

"יש את בית התה המקסים של מדאם פוטי-"

"איכס! אני לא נכנס לשם בחיים."

"הוצאת לי את המילים מהפה. תיקון: בית התה המקסים של מדאם פוטיאיכס!"

צחקנו.

שאר הפגישה עברה בנעימים.

הלכנו לשלושת המטאטאים, ביקרנו בדובשנרייה, היה מצויין.

אולי אני לא אחת מאלה שיושבות יחד עם האיש שאיתו הן יוצאות מול שולחן רומנטי ולאור נרות, אבל אני חושבת שמה שאני עשיתי היה דייט יותר מוצלח.

ולא רק מוצלח, אלא גם מהנה.

וזה, הכי הכי חשוב!

הפרק הקודם		הפרק הבא