ירח מלא

היא החלה להכות אותו בכל מקום שיכלה להגיע אליו בגופו. היא הרגישה כה מתוסכלת.

"היי, תירגעי! אני לא אספר את זה לאף אחד"...

לפתע רגשות אשמה הציפו אותה. ליאם הציל את חייה, והדבר היחיד שאכפת לה ממנו זה הסוד הקטן שלה?

"א...אני מצטערת. זה פשוט... מפתיע... אני... בשוק... ת...תודה שהצלת את חיי" גמגמה במבוכה.
לפתע היא גילתה שהיא רועדת מקור.

הוא הוציא מגבת מתיקו ועזר לה לקום.

"אתה עקבת אחרי"? שאלה בכעס.

"מ... לא"! אמר במהירות.

היא נתנה בו מבט בוחן.

"טוב... בסדר. אבל הייתי חייב לדעת את הסוד שלך"!

"איך ידעת שיש לי סוד"?

"שמעתי את אית'ן ורמוס מדברים, על זה שאת מסתירה מרמוס משהו והוא משתוקק לדעת מה זה... נדמה לי שהם רבו אחר כך או משהו כזה... אית'ן ניסה לחפות עליך, אבל אני החלטתי לגלות את סודך- והנה אני"! הוא נראה כל כך מאושר ומרוצה מעצמו.

היא נאנחה.

"א... איתן חיפה עלי"? שאלה בהקלה.

ליאם הנהן.

היא נרגעה. אית'ן היה היחיד שהיא סיפרה לו את סודה.

"אתה לא מכיר אותי בכלל"! שאגה קייט.

"אני מכיר אותך ועוד איך, הרבה יותר טוב ממה שאת מתארת לעצמך, ואני יודע שיש לך סוד! ואת יודעת מה? זה מתחיל להימאס עלי"! שאג עליה איתן בחזרה.

"אז לך לעזאזל, כי לי זה באמת לא אכפת"! קייט התחילה לדמוע.

פניו של אית'ן התרככו.

"קייטי, מצטער... זה פשוט..."

"עזוב את זה. אתה החבר הכי טוב שלי וזאת אשמתי שלא סיפרתי לך כלום...

היום, בשעה 11 וחצי- בחדר המועדון. תוודא שנהיה לבד!"

היא התעשתה.

"מצטערת, אני ממש לחוצה בקשר לזה... אם אחד מהחברים שלי יגלה את זה"...

"את יודעת, את ממש יפה אפילו כשאת ככה, עם השיער רטוב"... קטע אותה ליאם.

קייט קפאה.

"אז... נעלה למעלה"? חייכה חיוך מאולץ.

הוא עזר לה לקום, לאחר שהיא התעקשה שהיא לא צריכה שהוא יקח אותה על גבו.

לבסוף הם הגיעו לחדר המועדון. כל הילדים הסתכלו עליהם בתמיהה.

ליאם ליווה אותה עד חדרה.

"או מי גאד! מה קרה לך, מתוקה שלי!? איפה היית? למה את רטובה כל כך?" צעקה ג'ייד בבהלה. המראה של קייט רטובה ורועדת עם עיגולים שחורים מתחת לעינייה היה מבהיל.

"אני ב...בסדר באמת"! גמגמה קייט.

"זה בסדר, את לא צריכה לחפות עלי" אמר ליאם בחיוך.

"קייט ואני הסתובבנו ליד האגם, היא מעדה ולא הספקתי לתפוס אותה בזמן. אך למזלי אני יודע לשחות, ותפסתי אותה לפני שהיא טבעה"

קייט חייכה חיוך מאולץ.

"כן, זה מה שקרה"... צחקה.

"ואת בסדר עכשיו?" שאלה לילי.

"אני רק רוצה להיכנס להתקלח" מלמלה קייט.

ג'ייד חייכה לליאם חיוך מסתורי, והוא יצא מהחדר.

לילי נראתה שקועה במחשבות.

"אם את שואלת אותי, את חייבת להסכים לו! הוא הורס"... אמרה ג'ייד בחולמנות.

"אבל אני לא שואלת אותך" אמרה קייט והוציאה לה לשון.

"הוא גם חתיך, גם בלונדיני, ג'נטלמן בטירוף! (מה שאני לא יכולה לומר על חבר שלי, לצערי), חמוד ברמות וחולה עליך! אני פשוט לא מבינה אותך לפעמים..."

"כולו שלך"

"יש לי את סיריוס, וזה בהחלט מספיק בשבילי" אמרה ג'ייד בסיפוק.

הייתה שתיקה. לילי לא אהבה את סיריוס וחבורתו, היא אפילו שנאה אותם. מלבד רמוס- שהיה נחמד אליה תמיד.

לפתע לילי קמה.

"זה באמת מה שקרה שם?" שאלה בזעף את קייט.

"ברור שזה מה שקרה שם! מה עוד היה יכול לקרות שם?" קפצה ג'ייד.

קייט חייכה חיוך מהוסס, נכנסה למקלחת וסגרה את הדלת (מעט בחוזקה).

היא התחילה לבכות. היא אפילו לא הבינה למה.

היא שוב נזכרה ביום ההוא...

"קייט, הכל בסדר? עשיתי הרבה בשביל להתגנב לפה, שזאת לא תהיה סתם שטות" אמר אית'ן לקייט הלחוצה.

קייט לא ידעה אם היא עושה את הדבר הנכון, אך היא הרגישה שהיא חייבת לספר את סודה למישהו. מישהו שהיא סומכת עליו, מישהו שהיא מרגישה נוח ליידו, מישהו שהיא אוהבת מאוד- מישהו כמו... אית'ן.

"בוא כבר, קרציה! עוד מעט חצות! אנחנו חייבים להספיק להתגנב החוצה בלי שאף אחד יראה.

אגב, ראיתי את רמוס יוצא החוצה לפני כמה זמן, הוא חזר?" שאלה קייט.

"לא... מוזר, הא?"

שוב הייתה שתיקה.

הם יצאו מחדר המועדון והחלו ללכת במהירות לכיוון דלת היציאה.

"אלוהמורה"! לחשה קייט והדלת נפתחה. אית'ן הייה מעט מופתע מכן שהדלת נפתחה בעזרת לחש פשוט שכזה, אך החליט לשתוק ולחכות שקייט תחשוף את סודה.

הם פתחו את הדלת ויצאו בלחש.

אוויר הלילה היה קר, ואית'ן הצטער שלא לקח משהו חם יותר ללבוש הלילה.

הכל נראה שחור מאוד.

קייט נעמדה ליד האגם הגדול. היא נשפה את אוויר הלילה בניסיון להרגיע את עצמה.

"מה השעה, אית'ן?" שאלה קייט, מנסה להסתיר את החנק שהיה לה בגרון.

"11:55, למה?"

"אני רוצה שתבטיח לי שלא תשנא אותי, אחרי מה שתראה. תבטיח לי שתבין אותי ולא תברח ממני כאילו אני יצור מוזר" אמרה קייט בנשימה אחת.

"אני לעולם לא אשנא אותך. אמר אית'ן והשפיל את מבטו.

לפתע שיערה התחיל להתארך בקצב מבהיל.

אית'ן הסתכל עלייה בתמיהה.

אור מוזר הקיף אותה.

נראה היה שקייט נשאבת לתוך מערבולת של אור וצבע, שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוכה.

אית'ן ניסה להתקרב, אך הוא לא הצליח.

לפתע המערבולת החלה להאט. מתוכה יצאה קייט, אך לא קייט שהוא הכיר.

קייט עם שיער כחול, סנפירים במקום רגליים ושרשראות צדפים המקיפות את החלק העליון של גופה. היא נראתה יפה מתמיד. הוא הוקסם ממראה עיניו.

מתוך המערבולת המשונה קפצה קייט למים.

"את      בתולת       ים"... אמר אית'ן  בלחש. הוא החל להתקדם לכיוון שפת האגם.

היא התיישבה על אבן גדולה שהייתה סמוכה לחוף.

אית'ן התיישב על אבן שהייתה קרובה אליה- במרחק הכי גדול שהוא יכול היה להגיע מבלי להירטב בכל גופו. רק רגליו היו רטובות לגמרי.

"תתקרב" לחשה קייט במבוכה.

הוא שם את רגליו על האבן. קייט קירבה אל האזור הרטוב את ידיה, ואית'ן הרגיש חמימות מוזרה, חמימות שהוא לא הרגיש מעולם- בכל ימי חייו.

לפתע כפות רגליו היו יבשות.

"מתי זה קרה"? שאל אית'ן.

"אני לא יודעת. אני ככה מאז שאני זוכרת את עצמי... ו... אל תתיחס לשיער הכחול. מסתבר שאני רגועה היום במיוחד..." חייכה קייט.

"מה זאת אומרת"?

"צבע שיערנו משתנה לפי המצב רוח. לדוגמא- שיער שחור אומר שאנחנו עצובות או כועסות, שיער אדום אומר שאנחנו מאוהבות... וכחול- צבע הים- רגועות"

"רגע... כשאת אומרת אנחנו- את מתכוונת, יש עוד כמוך"? שאל בפליאה.

"כמובן! יש את סאני, מקסימה- באמת! ומון וג'ני ואדריאנה ולורה וגייל... ועוד מלא"!

הייתה שתיקה.

"אתה לא שונא אותי, נכון"? שאלה קייט בשקט.

"ברור שלא, אל תהי מטופשת! כבר חשבתי שתיהפכי לאדם זאב או משהו... שתים עשרה בלילה, ירח מלא... כל החרטא הזה..."

קייט צחקקה.

"אנחנו הופכות לבנות ים רק בירח מלא, או יותר נכון- אני... חברותי הן בנות ים קבועות- כלומר, לנצח"

קייט שתקה שוב. היא לא רצתה להגיע לנושא הזה.

"את יודעת, עכשיו אני מבין אותך"... אמר אית'ן.

"אני לפעמים חושבת... אם לא הייתי כזאת רגישה ובכיינית- אולי כל הריב הזה לא היה קורה"!

"אני חושב שאת מדהימה, באמת"... אמר אית'ן, והסמיק.

"את לא רק רגישה לעצמך, כמו ג'ייד לדוגמא. את רגישה לכל מי שסביבך! וזאת תכונה מדהימה. את תמיד שמה לב לרגשותייהם של אחרים. ואני מעריץ אותך על זה. וחכמה, ומצחיקה וחייכנית שתמיד מאושרת..." אמר בחולמנות.

קייט דמעה.

"א...אית'ן! זה כל כך מתוק..."

הוא חייך אליה חיוך מהוסס.

"אתה החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם!" אמרה קייט.

"גם את, קייטלין ג'יין דאנקן"...............

קייט התעשתה. היא הסתכלה במראה.

היא נראתה נורא.

היא שטפה את פנייה, עטפה את שיערה במגבת, יבשה את עצמה באמצעות כוחותיה ויצאה מהמקלחת.

וכשיצאה, היא הייתה לבד בחדר עם לילי.

לילי התקרבה אליה, עם מבט בוחן בעיניים.

"גיליתי

את

הסוד

שלך

קייטלין דאנקן"!

***

עבדתי קשה, באמת!

תגיבו, בבקשה! אני צריכה את זה...

הפרק הקודם		הפרק הבא